"ויברא אלוהים את האדם בצלמו."
והאדם יחטא כמו הבאים אחריו.
ובלי משים יחריב עולמו,
על משפחתו ועל ילדיו.
ולכן,
איפשהו. לא כאן
יש אנשים מאושרים.
אהבה לא שוכנת
בלבבות נעולים.
איפשהו. לא כאן
אנשים באמת ערים.
ערים לחולשה, למחסור, לכאב.
הרבה מעבר לכליה, לחורבה
יש עולם אחר. אולי הבא
ואולי הקודם.
ושם,
אין רוצחים "בשם האלוהים".
ואין תוהים על המוות
כי אם על החיים.
במקום כלשהו- עוד קולחת
עששית של תקווה.
כמיהה לחיים,
כיסופים לשלווה.
וכאן,
ישנם הבזקי אשליות,
למשהו שחייב להיות-
אך איננו.
איפשהו. לא כאן
שוכנת אהבה טהורה
ונצחית
כמו האל.
אך כמו לוע הארי
נפער התהום,
והעולם זוחל לאט
במורד
היישר אל תוך הגהנום.
נופל, מכוסה חבורות-
טעויות בני אנוש
הוא בוער.
מתפוצץ-
ונולד מחדש,
כמו מיתוך האלוהים,
כמו מיתוך האהבה.
תגובות