תּן לי אֱלי, הענק לי הרוּח

פּעם בּודדת להגן על חיי,

סַלֵק מנפשי את יצרי הזַחוּח

גַּלֵה לי את רז חולשותַיי.

אינני חלילה קוֹבְלָה על מאוּמה,

אשֹא על גבּי המחדל הטּמיר-

ואם יִנָּתק החבל משוּם מָה,

אפּול וָאבךְ לפניךָ תּדיר.

אותו חֶבֶל דּק שנוצר הוא בַּאֵם

הזִין וטיפּח צִיץ שהבשיל,

אֲך כעת הוא תָר וּמחפּש אחַר שֶם-

אחַר זה שנתן לי בּחסדו את נפשי.

אֶת רז חולשותַיי קטוֹנתי מִדעת,

רופסת הנפש משֵֹאתךָ בּליבּי

איני מתאוננת, רק תּן לי לגעת,

היֶה לי משענת רכּה לגבּי.