עוד זיכרון מר-מתוק
כמו ניעור אל תוך העבר
ואיך השעון נעצר
ושוב התגלגל לו הצחוק.
צחוק בצילו של כאב,
צחוק של ייאוש, של תסכול-
מכסה לדמעות שזולגות חרש חרש
במדרון הצוואר התלול.
עוד זיכרון מר-מתוק
שמאיץ בי כמחוג המהיר,
וזועק, ובוכה כמו תינוק
ומפעים פעימה, ומחסיר...
שוב ניעור אל תוך העבר-
מעין מימוש עתיק של רצונות,
ובליבי זאת יודעת- נגמר
והנותר לי בלבד, הן תמונות.
תגובות