ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
היי שירי,
זה קטע עצוב, ורואים שהשקעת בו, אבל הוא לא ברור כלל. אם רצית לכתוב מכתב לחגי על המחשבות שלך, הרי שהצלחת, אבל כדי לפרסם משהו שכתבת ושיקרא יצירה, צריך יותר מהשקעה. בנתיים, כקוראת, אין לי שום נגיעה בקטע- לא תמיד צריך להבין כדי שקטע ייגע בך, צריך יותר מהשקעה.
רואים שהעמימות לא מכוונת, כי יש דברי הסבר למי שלא מכיר את הסיפור אבל העיקר חסר.
וחבל.
ערוגה.
[ליצירה]
חמוד.
אגב, כשעבדתי בסוכות נחלים הגיע אלינו איש קבע לקנות הרחבה לסוכה וערך לנו שם תרשימים, חישובי עלות-תועלת, ובסוף הלך בלי לקנות כלום. מעניין מה הילדים שלו שרפו בל"ג בעומר.
בכל מקרה, קצת יותר רווח בין המשפטים, קשה לקרוא את העיסה האחידה הזאת וחבל.
אהבתי מאוד את הרעיון והמקורות בסוף.
אתה בדרך.
:)
[ליצירה]
אחד הדברים הכי מבאסים בכתיבה זה המשפטים שנשארים מחוץ לשיר. הרבה רעיונות יפים, משחקי מילים ותילי משמעויות שמהם צריך לסנן כדי לא להעמיס יותר מידי.
יכול להיות שהרבה מהקוראים עברו על "מתקנים" בלי לעלות על הצופן כמו אלדר, ויכול להיות שרוב הקוראים עברו על "עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד" בלי לזמזם את "אני עומד על החומה". יכול להיות.
ובטח יש כאן עוד כמה שלא עליתי עליהם.
אבל השיר הזה טיפה עמוס מידי. צריך לדעת להשאיר מקום לדעתו של הקורא, צריך לדעת לוותר. או תפקיד או שוטר בגן הילדים. אי אפשר לזגזג את הקורא ככה.
דבר שני, שונה אבל קשור, גם מבחינת מלל נטו, כל המוסיף גורע. מה דעתך על זה:
"בעמדת השמירה עולה הירח
ואיתו בליל המחשבות,
ולפעמים גם כמה שורות לשירים.
או: וגם כמה שורות לשירים
לפעמים".
צריך יותר מקום לנשום, פחות לדחוס ולקטע.
חוץ מהנ"ל, אולי מהיכרותי עם הזווית הזאת, אני חושבת שזה שיר מדוייק. זה שיר טוב, שמצייר תמונה אחרת. זה בהחלט הכיוון.
עד כאן דברי הערוגה.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
תגובות