ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
אה,
יש לך יכולת לתאר סיטואציה באופן מאוד מאוד ציורי, אבל השיר הזה ארוך מידי, וכל הזמן נבנה לקראת נקודת שיא שלא מגיעה. בנוסף, החרוזים קצת פשטניים מידי ולא מוקפדים באופן שווה לאורך כל השיר, זה גורע מאוד וחבל.
ודבר אחרון (מבטיחה)- הבית האחרון ממוסס בהומוריסטיות שלו את כל מה שכתבת, ותלוש לגמרי וגם זה חבל.
חוץ מזה, ברוך הבא לצורה.
בברכת, עלו נשתפר.
ערוגה.
[ליצירה]
הכותרת, שהיא שיר מאוד מאוד מוכר יקיריי, נבחרה כי השער לא נועל שום דבר. אבל אהבתי את כל שאר הפירושים.
לגבי חור המנעול, זה ישמע ממש לא מקצועי, אבל זה בגלל הפוקוס הידני. נסו גם אתם בבית.
תודה לכל המגיבים, זה פותח כמה שערים.
(אבל אם אפשר להפסיק לשדך אותי בכל יצירה :))
[ליצירה]
תקרא שוב את הציטוט-
"שהרגש האנושי החזק והממכר ביותר הוא
התאהבות (לא שצריך פילוסופים כדי להגיע למסקנה הזאת). אין בין זה ובין נישואים שום קשר"
אז למה אוסקר ווילד כורך נישואים והתאהבות יחד באותו משפט?
בדיוק סביב זה נעו התגובות.
שבאמת אין שום קשר.
כי בהתאהבות, אין שום מקום לאדם אחר.
[ליצירה]
אני רק מבקשת שלא יעמידו אנשים אחרים למשפט, ולא ינסו להבין או להחליט שום דבר על סמך השיר.
זה השיר שלי, והוא על מה שאני מרגישה.
ואני עומדת מאחורי זה.
אבל רק אני.
וזהו.
[ליצירה]
[ליצירה]
"...
ואתם שזוכרים רק פנים,
אל תשכחו את הידים המושטות
ואת הרגלים הרצות בקלות
ואת המילים.
זכרו שגם היציאה לקרבות נוראים
עוברת דרך גנים וחלונות
וילדים משחקים וכלב נובח.
זכרו והזכירו לפרי שנשר
את העלים ואת הענף,
הזכירו לקוצים הקשים
שהיו רכים וירוקים באביב,
ואל תשכחו שגם האגרוף
היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות"
(nתוך חוליקת- השיר השליש על דיקי/יהודה עמיחי.)
השאלה אם אחרי כל זה נוכל לחזור להיות יד פתוחה ואצבעות.
תגובות