ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
יש כאן כמה משפטים שגרמו לי לחייך באופן מאוד מרוצה, אבל בדיוק בגלל זה כ"כ התאכזבתי. הסיפור שלך הוא קצת כמו מקדחה- אתה מעמיק ומעמיק אבל נשאר במקום. שזה טוב, עד שמגיעים לשכבות הקשות באמת- וזה חסר כאן. תחשוב בשביל מה כתבת את הסיפור, את האפקט הרגשי השגת ובאופן מצויין.
אבל מה מעבר לזה?
[ליצירה]
עופים, אני מרגישה שעשיתי קצת עוול לצ' סופית, ההפניה בעריכה הגדירה את השיר כשאלה, אבל אני חושבת שזו תחושה שאין לה תשובה. פרדוקס שכזה, שהדרך היחידה להתחבר היא לעסוק בחוסר השייכות והחיבור, ולא לחפש את החיבור.
(אני השתמשתי בפועל "ח.ב.ר" כל כך הרבה פעמים? נו, טוף, מימלא העיסוק בזה כבר יצא מהאופנה...)
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
אני אוהבת את הדיאלקטיקה בשיר- מצד אחד "רק נחזור" המינימליסטי, מצד שני "הוויה היחידה לחיות מאוחדים" האוטופי. מצד אחד "נחזור לכרמים" ומצד שני "כמו שועלים", אפילו הפער בין המיים שמבטאות פשטות אבל באופן כבד.
יש הרבה תנועה בשיר הזה, שלא הבחנתי בה בקריאה ראשונה, וזה מאוד מיוחד בעיניי.
ערוגה.
[ליצירה]
למען הרבים.. :)
קודם כל- אני שמחה שכתבת. אבל איזה מן שם זה יפת נתנאל קוך? תנסה להגיד את זה בקול, גם לך יוצא קול של מורה.
אז ככה, זה סיפור עמוס, זה סיפור מעניין, יש בו מטענים ורמיזות והכל, ובכל זאת משהו לא עובר בו. המונולגים של הילד נשמעים כמו ילד בן 9, ואז פתאום הוא מעשן, מכריז על חילוניות, זה לא עובר.
אולי אנחנו כל כך רגילים להעמיס על דמויות מעבר למה שהן, שכבר קשה לנו לקבל דמויות כפשוטן, אבל אם הן כפשוטן ונשמעות כמו אחשלי הקטן למה הסיפור?
עכשיו גם אני נשמעת כמו מורה:
אתה יכול הרבה יותר, זה-ילד-1948.
בשמחות.
ערוגה קוצנית.
[ליצירה]
"...
ואתם שזוכרים רק פנים,
אל תשכחו את הידים המושטות
ואת הרגלים הרצות בקלות
ואת המילים.
זכרו שגם היציאה לקרבות נוראים
עוברת דרך גנים וחלונות
וילדים משחקים וכלב נובח.
זכרו והזכירו לפרי שנשר
את העלים ואת הענף,
הזכירו לקוצים הקשים
שהיו רכים וירוקים באביב,
ואל תשכחו שגם האגרוף
היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות"
(nתוך חוליקת- השיר השליש על דיקי/יהודה עמיחי.)
השאלה אם אחרי כל זה נוכל לחזור להיות יד פתוחה ואצבעות.
[ליצירה]
אם מישהו לא מזהה בניין ירושלמי כשהוא רואה אותו, שילך לצלם בת"א או בים המלח. זה בטח יצא הרבה יותר טוב. שמע האמת ממי שאמרה, ולא משנה דעתו רק בגלל שם היוצר.
תגובות