ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
מזמן איבדתי את האובייקטיביות שלי ליצירות הצה"ליות של נציגינו הלוחמים, אבל זו בהחלט יצירה יוצאת דופן. (הלואי ויצירה כזו הייתה מתנוססת בדפיוצר שלי.. :)) פתיחת המעגל וסגירתו באותו השיר נותן הרגשה שלמה של שאלה ותשובה, ועם משחקי המילים, אתה מקבל זר כוכביות טרי מהערוגה.
מצד שני, מבחינה רעיונית נראה לי שהתשובה לא במקום. אסור לאבד את ההלם והכאב הזה, ולא לקבל את האישור של הכלה. ההתרגלות היא אחד מתכונותיו הדואליות של אדם- מצד אחד הכרחי לנו להתרגל לדברים מסויימים כדי שנוכל להמשיך לחיות ("גזירה על הממת שישתכח מהלב") מצד שני יש תכונות שחשוב לא להתרגל אליהן אלא לשמור עליהן ועלינו ("אשרי אדם מפחד תמיד").
וכאן עליי לחלוק על ניתוחו של האלומות,התיאור הפלסטי המפורט לא בא להביע, לדעתי, זחיחות או זיוף אלא להפך כאב אמיתי. בפירוט הזה, יש יופי פשוט ונורא, אבל שוב- צריך לראות את הכאב הזה ברובד של חילול השבת, שגם אם הוא נצרך הוא עדייך חילול, ולא להתדרדר לרובד של כאב על שבירת ההרגל והנורמה. לא לאבד את הרגישות לקודש.
וסבתא שלך מוסרת שיותר משמרו בנ"י על השבת שמרה השבת על בנ"י.
[ליצירה]
אולי נייחד קטגוריה מיוחדת לשמואל ירושלמי?
הרישירה זה לא, קטע אולי בשמעות הצינית, וגם בקושי דעה. אבל משומה, כמו שזרבה אומר, היצירות שלו גורפות תגובות שלא היו מביישות את נסיכי צורה.
זרבה, אתה לא הולך לשומקום, לשב"כ יש עבודה רצינית עכשיו עם מתקרבת ומנסה שוב.
:)
[ליצירה]
שלומי (טוב, אני מניחה שקוראים לך שלומי כמו שלי קוראים ערוגה...)
קראתי את יוצר הרע, ואת מה שיש לי להגיד על הכתיבה, אגיב כבר שם. אבל קודם אני רוצה להבין אם הבנתי נכון-
אתה טוען שלהיות דתי מול גורל קשה זה יותר קשה מלכפור בזה שגם הרע זאת השגחה?
כי בעיניי דווקא באל מול המוות יותר מנחם כשאתה דתי ומאמין שגם במוות יש טעם. גם במוות של ילד בן שנתיים.
הקטע שכתבת סותר את הגישה הפילוסופית שאלוהים הוא אופיום לדתיים.
מממ, מקווה שהצלחת להבין מה אני מנסה לשאול למרות העירפול והסיבול המילולי.
תגובות