ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
אה,
יש לך יכולת לתאר סיטואציה באופן מאוד מאוד ציורי, אבל השיר הזה ארוך מידי, וכל הזמן נבנה לקראת נקודת שיא שלא מגיעה. בנוסף, החרוזים קצת פשטניים מידי ולא מוקפדים באופן שווה לאורך כל השיר, זה גורע מאוד וחבל.
ודבר אחרון (מבטיחה)- הבית האחרון ממוסס בהומוריסטיות שלו את כל מה שכתבת, ותלוש לגמרי וגם זה חבל.
חוץ מזה, ברוך הבא לצורה.
בברכת, עלו נשתפר.
ערוגה.
[ליצירה]
אני מסכימה עם טובי.
לא כל דבר שנכתב צריך לפרסם, במיוחד לא רצף שירי אהבה למשפחת אופיר. אלו שירים מתוקים ביותר, אך ראוי שישארו במסגרת המשפחתית. אני לא חושבת שיש בהם עניין לציבור- לא בתוכנם או בסגנונם, או בכמותם.
[ליצירה]
אתה מצויין!
(עם שישה אפסים)
:)
לענ"ד זה היה מוצלח יותר בתור קטע, ולא כשיר, חיתוכי השורות לא רלוונטים, ההקבלה מספיק ברורה גם ככה.
(ואגב, התנשאויות גיאולוגיות זה דימוי יפה, אבל במציאות זה בדר"כ צל הרים)
[ליצירה]
*.
מממ, על דברים כאלה שותקים. כמו ששתקתי כשסיימתי לקרוא. גם בפעם השלישית. וסביר להניח שאני אקרא שוב ושוב, ובכל קריאה אגלה משהו חדש. כמה שנכתב בגלוי, כמה שהוטמן בנסתר, וכמה יש בין ובשניהם.
ערוגה.
תגובות