ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
זה יופי של שיר, ואני חולקת על ממזר, בעיני זה מדוייק מאוד השימוש ב"נמתקת" ולא ב"מתמלאת" או משהו. כי הפער והחוסר עדיין קיימים, והעיסוקים לא מטשטשים אותם או מאששים את הנשמה (מלשון להתאושש).
יופי של כתיבה שתופסת את היופי של הרגע. יופי של שיר.
[ליצירה]
אני חייבת להדגיש מילה אחת של סומסום- "חלקית". כי אני הייתי אתמול בחממות של עצמונה, וכמות הציוד והשתילים שנזרקו שם בגלל קוצר הזמן ומכיוון ולא ישרדו את ההעברה, עצומה.
התמונה הזאת משולה לאדם שאיבד את כל חושיו וגפיו בפיגוע, ובאים מיד אחרי ואומרים לו שהעיקר שהוא חי.
אל תתני למראה עינייך להטעות אותך קצת, הנזק בל יתוקן. גם אם הקרווילות נוצצות, וחלק מהחממות מוקם שוב, הנזק בל יתוקן. אני מזמינה אותך לעיר האוהלים בצומת יד מרדכי, אני בטוחה שתמצאי שם מה לצלם.
[ליצירה]
יצירה שצריכה הסבר היא יצירה חזותית לא מוצלחת. היצירה צריכה לדבר בפני עצמה. אי אפשר היה להבין את כל הדברים שהסברת בתמונה העצמה ולכן בהיבט הזה די פיקששת. אבל, כן היה ניתן להבין דברים אחרים (כמו שכיסוף הבינה).
ואני לא מזכימה עם פוטו בניקיה השונים, יש עניין באסתטיקה נטו. במיוחד בתחום החזותי.
אהבתי מאוד את הפוקוס, את כיוון פני העז ואת הכותרת שהתאמת. בזה העברת את המסר שלך, לא את הפילוסופיה ששטחת בתגובתך.
שבוע טוב.
ערוגה.
[ליצירה]
חובב,
ד' תשרי התשס"ה
.
מסופר על רבי שבא אליו אדם וביקש ממנו שיעזור לו לחזור בתשובה. "למד אותי לבכות", ביקש אותו אדם.
ענה לו הרב "לבכות זה לא מספיק. אני אלמד אותך לשיר".
הרבה יותר קל לכתוב עצב. "נעים להיות עצוב" שר חמי רודנר, נעים וקל. הרבה יותר קל לברוח לחמימות המוכרת של כאב הפרידה, מחיר ההיכרות. כולנו היינו שם- כולנו התרסקנו בגלל אהבה, כולנו נכוונו בבדידות, וזה המכנה המשותף הכי פשוט. (שלא לומר נמוך)
אבל זה לא מספיק, הייתי רוצה ללמוד לכתוב שמחה. להיות מסוגלת להתמכר גם לה, להתיידד איתה, להתכרבל איתה כמו שכולנו יודעים לעשות עם העצב והכאב. (אולי אפילו להאמין בה. מהעצב אנחנו לא דורשים הוכחות. רק המשחה נדרשת להוכיח לנו שהיא אמיתית. שלא תפוגג לנו באמצע).
והנה, תראה איזה יופי אפשר לכתוב שמחה:
http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=2217&code=390
[ליצירה]
יש כאן כמה משפטים שגרמו לי לחייך באופן מאוד מרוצה, אבל בדיוק בגלל זה כ"כ התאכזבתי. הסיפור שלך הוא קצת כמו מקדחה- אתה מעמיק ומעמיק אבל נשאר במקום. שזה טוב, עד שמגיעים לשכבות הקשות באמת- וזה חסר כאן. תחשוב בשביל מה כתבת את הסיפור, את האפקט הרגשי השגת ובאופן מצויין.
אבל מה מעבר לזה?
תגובות