לכל איש יש
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא אפשרות לקבל ארוחה בביתו. מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט לצלם אותו. יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן לראות בה... תודה לך ערוגה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] הוא נראה מקופח [ליצירה]
- [ליצירה] מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :) בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב. הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?". ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד. לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי. [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה מאוד חזקה. [ליצירה]
- [ליצירה] לכל איש יש צלחת עם חומוס ופיתה לנגב וכוס ספרייט בצד. (זה יפה, מאוד. אני מתחילה להבין למה לפעמים זה עדיף על נוף). [ליצירה]
- [ליצירה] .. בהיה לא ממוקדת, הרהורים, לעומת ההתמסרות שסיפרת עליה, מוזר. מעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... ההשתקפות מאחורי האיש (על החלון) פשוט מקסימה.. יש לי שאלה, האם את עיצבת את הדברים על השולחן? או שזה טבעי-טבעי? בכל מקרה זה מקסים- ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] יווו!! -מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? -ערוגה! [ליצירה]
- [ליצירה] יאוו ממש יפה שיגרה של יום יום בהסתכלות יפה [ליצירה]
- [ליצירה] האיש הזה מפחיד. שאלת אותו אם הוא מסכים לפני שצילמת אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, נדיר לכתוב בחרוזים ככה מבלי לפגוע ברעיון או בזרימה. ידעתם שביפן יש יום שבו חוגגים את הפריחה בפיקנקים בבית קברות?!? כל העם עולה לבית הקברות שלו בשביל משהו שמח, בשביל לחגוג צמיחה. יש בזה משהו... [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה ירון, אבל שוב אני נאלצת לחלוק עליך. א. גישה "פסאודו ילדותית"? מותם של המשחקים, מלחמות ללא מתים, ואפילו סיום השיר, פסימיות ללא עתיד, הרבה דברים אפשר לכתוב על זה, בין היתר "יומרני ומחוייט" אבל פאסודו ילדותי זה לא.להפך, זהו שיר מפוכח על התבגרות. ב. ניתוח מעברי הזמן שלך מעניין, אבל לא נאמן לתמונת המצב הכרונולגית שתוארה בשיר- אולי, אם היינו רוצים להיות קטנונים עד אימה היינו תוהים איך הכל מלא בשלג ואם זאת הקרח כבר מפוייח, אבל בהתחשב בחורף הירושלמי, שעם כל הכבוד לו, זה עדיין לא סיביר, זה ייתכן. ואנחנו הרי לא רוצים להיות קטנוניים עד אימה. ג. לגבי ההמשך- אולי כפלים לשונים זה לא הסגנון שלך (מה הסגנון שלך באמת? לעולם לא נדע) אבל החלוקה של המשחק מלחמת שלג לשני חלקים: המשחקים והמלחמות הוא בעיני גאוני. ד. אני מצטרפת לדעתך שיש כאן שני חלקים בשיר, ולכן המעבר בין הדימויים של האגזוזים המפוייחים לבין השמיכה הלבנה דווקא מדוייק ונאמן לרעיון של השיר על התסכול מנקודות המבט השונות, כשולם נהנים ואתה לא חלק מהיופי הזה. חלק א' הוא הסובייקטיבי, ואילו חלק ב' מספק את המבט האובייקטיבי של המציאות. מעבר חשוב וכתוב היטב. וכפי שכבר כתבתי, ממז, תשמור על עצמך. בעיקר כשזהבי עצבני. [ליצירה]
- [ליצירה] התמונה דיגיטלית מידי, שזה קצת סותר את האווירה הכמעט אינטימית שבשם היצירה ובכלל, ביוצר. מה גם, שהפנים לא מספיק ברורות בשביל להיות תמונה של "אהוד". התמונה הזאת לא נראית לי שייכת לרצף של "זמן אחר" ו"קסם", חבל. [ליצירה]
- [ליצירה] אח, זה מדוייק! (צווחה הערוגה בהשתאות) [ליצירה]
- [ליצירה] אענה לחלק מהתגובות: איכות היא לא מילה גסה. בטח שלא רעה. לשמחתי לא ילד ולא ממזר או אלדר (מצטערת הדס, אותך אני לא מכירה...) יכולים להיות מואשמים בביקורתיות קרה ובחוסר אנושיות. להעביר ביקורת לא חייב להיות מרוע, ואין פרושה חוסר הערכה, אלא מתוך רצון כנה ואמיתי לשפר ולהיטיב את היצירה והיוצר. וכן אלדר, אפשר גם לבקר חברים, זה לא סותר פרגון. צר לי שבחרתם לקחת את הדברים לדמגוגיה וקיצוניות. [ליצירה]
- [ליצירה] עופים, אני מרגישה שעשיתי קצת עוול לצ' סופית, ההפניה בעריכה הגדירה את השיר כשאלה, אבל אני חושבת שזו תחושה שאין לה תשובה. פרדוקס שכזה, שהדרך היחידה להתחבר היא לעסוק בחוסר השייכות והחיבור, ולא לחפש את החיבור. (אני השתמשתי בפועל "ח.ב.ר" כל כך הרבה פעמים? נו, טוף, מימלא העיסוק בזה כבר יצא מהאופנה...) [ליצירה]
- [ליצירה] סדנת היצירה פותחת את שעריה. אני גם מרגישה בקריאה שהקטע השני קצת תלוש. אבל: א. אבא שלי באמת אמר את זה. ב. זה חיצוני לי להאמין שזה משהו זמני. שעוד אצליח להבדיל בין אור וחושך ולברוא עולם ומלואו חדש. בכל מקרה, אני לא כ"כ רוצה לגעת בשיר, אבל היה נחמד אם יש למישו רעיונות. (לחיי רינגו!) [ליצירה]
- [ליצירה] בלי המנגינה הפזמון החוזר די מעיק. גם לא ברור אם ניסית לחרוז או שיצא לך לפעמים בטעות (להשכיח-שטיח). בכל מקרה, יהיה בסדר. אבא שלך צודק ("אבל בת 20 הייתי, לא רציתי להקשיב...") [ליצירה]
- [ליצירה] אה, נזכרתי, כמו תמיד המתנחלים אשמים. מה גם שמדובר באחד המגזרים היותר ייצרנים במדינה, כמו תמיד הם אשמים בכל. כפי שכתבת: " בחברה קפיטליסטית, נהוג שהמעסיקים מקבלים לעבודה, רק מי שמתאים להם ושהם זקוקים לו לעבודה זו או אחרת". אז צר לי, ככה העולם עובד. אם אני זקוקה לרואה חשבון במפעל שלי, אני אקח מישהו שמוכשר לזה, למד אתך זה וטוב בזה. הוי! קפיטלסטית שכמותי! להתחשב בענייני היצע וביקוש! אני לא יודעת אם הגישה שלך נובעת מתמימות או מאטימות, אבל לוקחים לעבודה מי שזקוק לו. ולעניין אמהות חד הוריות, בניגוד לנכים או גימלאים, אם חד הורית מסוגלת לתרום לאפייה. אבל מסתבר, שהן לא דורשות עבודה. הן מחפשות נתח בלי לעבוד בשבילו. מבחינת מצב אוביקטיבית כנראה שהממשלה צריכה להשיע בדירבון אנשים לעבודה, ולא ביצירת המקומות. כי מקומות יש. אבל כל עוד הבטחת הכנסה היא לכ-ו-ל-ם, אין סיבה שאנשים ישתתפו באפייה. ולמה באמת כשאפשר לאכול חינם? [ליצירה]
תגובות