לכל איש יש
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא אפשרות לקבל ארוחה בביתו. מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט לצלם אותו. יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן לראות בה... תודה לך ערוגה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] הוא נראה מקופח [ליצירה]
- [ליצירה] מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :) בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב. הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?". ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד. לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי. [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה מאוד חזקה. [ליצירה]
- [ליצירה] לכל איש יש צלחת עם חומוס ופיתה לנגב וכוס ספרייט בצד. (זה יפה, מאוד. אני מתחילה להבין למה לפעמים זה עדיף על נוף). [ליצירה]
- [ליצירה] .. בהיה לא ממוקדת, הרהורים, לעומת ההתמסרות שסיפרת עליה, מוזר. מעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... ההשתקפות מאחורי האיש (על החלון) פשוט מקסימה.. יש לי שאלה, האם את עיצבת את הדברים על השולחן? או שזה טבעי-טבעי? בכל מקרה זה מקסים- ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] יווו!! -מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? -ערוגה! [ליצירה]
- [ליצירה] יאוו ממש יפה שיגרה של יום יום בהסתכלות יפה [ליצירה]
- [ליצירה] האיש הזה מפחיד. שאלת אותו אם הוא מסכים לפני שצילמת אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס! (זאת הקריאה הראשונה שלי, איך הסגון שונה, ואיזה יופי, וכמה דיוק וכמה טמון בו-- וזה בלי לגעת בתוכן. ובקריאה נוספת- בבית השני משהו עוד לא מסתדר. אולי "אלף ושלושים ושישה ירחים, ואולי זה התוכן, ואולי- שוב לא לגעת. ) [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי. באמת שלא. זה צילום נהדר, זה בטח, כי מדובר ביוחאי. אבל מה בעצם רצית לומר? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה רעיון נהדר- לייחס את השגעון והתעתוע לגעגועים. אהבתי מאוד. יש כמה משפטים לא ברורים, לדוג': "דמעותיהן של האנשים אשר זולגות בשצף קצף במורד תווי הפנים המחוספסים, אך שבורים מכאב וצער ומתאדות בערפל הלוהט שמזדחל לו כנחש מפוספס ומלא זעם" הנושא קופץ מהדמעות לפנים באופן מסורבל. יש עוד כמה כאלה. הפתרון הטוב ביותר הוא להקריא לעצמך את היצירה בקול ובשקט, הפסיקים כבר יבואו מעצמם במקום הנכון. גם הסוף טיפה לא ברור, וחבל. זה רעיון מקסים ממש. אבל הרעיון הבסיסי מיוחד ורגיש, וגם הביצוע טוב, רק ללטש קצת. אגב, למה דווקא השמונה בדצמבר? הערוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] אם אלדר צודק, ואכן הכוונה לירושלים, יפה שבחרת לסיים דווקא בתקופה הצלבנית, כשלכולנו ידוע ההמשך. לא לגמרי הבנתי את הקטע של המוות והחזרה שוב ושוב, אבל מילא. [ליצירה]
- [ליצירה] עיכול זריז זה לא היה. מעיין מתגבר. מתגבר. *. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'. [ליצירה]
- [ליצירה] אחד היותר טובים שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הפרשנות שהסכין (או איך שלא קוראים לזה) הופף הוא עצמו למלאך, ולא מלאך עוצר את הסכין (או איך שקוראים לזה). גם האיל, נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מדמיינת או שילד מת כאן לפני כמה דקות? היום, מקסימום שולחים S.M.S לעולם. זה יפה מאוד, מית'. וגם שלוש נקודות. (תרתימשמע, תרתימשמע!) [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא אהבתי. כדאי לקרוא פעמיים לפני שחורצים דעה. (אם כי קראתי את השיר בקול צרוד נחנק כרוביתי). [ליצירה]
תגובות