לכל איש יש
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא אפשרות לקבל ארוחה בביתו. מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט לצלם אותו. יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן לראות בה... תודה לך ערוגה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] הוא נראה מקופח [ליצירה]
- [ליצירה] מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :) בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב. הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?". ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד. לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי. [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה מאוד חזקה. [ליצירה]
- [ליצירה] לכל איש יש צלחת עם חומוס ופיתה לנגב וכוס ספרייט בצד. (זה יפה, מאוד. אני מתחילה להבין למה לפעמים זה עדיף על נוף). [ליצירה]
- [ליצירה] .. בהיה לא ממוקדת, הרהורים, לעומת ההתמסרות שסיפרת עליה, מוזר. מעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... ההשתקפות מאחורי האיש (על החלון) פשוט מקסימה.. יש לי שאלה, האם את עיצבת את הדברים על השולחן? או שזה טבעי-טבעי? בכל מקרה זה מקסים- ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] יווו!! -מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? -ערוגה! [ליצירה]
- [ליצירה] יאוו ממש יפה שיגרה של יום יום בהסתכלות יפה [ליצירה]
- [ליצירה] האיש הזה מפחיד. שאלת אותו אם הוא מסכים לפני שצילמת אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] יפית, אולי כדאי לוותר על המצבורים, ולחזור לעיתים יותר קרובות? כי יש כאן דברים טובים, ויש כאן דברים טובים מאוד, (את בטח יודעת שכשצובעים צריך חומרים טובים), אבל הקצב, והעומס, והצפיפות, וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] לך לך. הדרכים יובילו. [ליצירה]
- [ליצירה] שירים עד כאן. "ואל תאמר אהיה אשר אהיה ואל תאמר מה שהיה כלא היה, האמן לחלומות, האמן לבתים עזובים, האמן לגרוטאות. הקשב לעברם המפואר, האמן לשעווה על השולחן שהייתה נר, שהייתה חלת דבש ואל תאמר, אהיה אשר הייתי כי לא תהיה אשר היית. ואל תשכח שגם פרדס אפל נותן פרחים לבנים ואל תשכח אותי". (יהודה עמיחי) אני צריכה ללמוד עוד הרבה כדי לזהות ולהבין את העושר שטמנת כאן, אבל לבנתיים, אולי יש יתרון ברוח שוקטה וכנועה. אולי לא תמיד צריך לנדוד בנקרות ולפול מצוקים. ואולי שנינו צריכים ללמוד עוד הרבה כדי לזהות את האושר שטמון כאן. *. [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] כמו אתרוג- אחרי כמה זמן וקריאות חוזרות, אתה מגלה בו טעמים וריחות חדשים. כמה טמנת כאן, ילד. כמה מעט מזה אפשר להבין דרך מסך. *. [ליצירה]
- [ליצירה] לותנת, לפני שאת מנופפת אותי ואת עופיק בתמימות של מתחילים, הריני לצרף את הסכמתי לדבריו (תראי, לבחור יש מקורות. מה יש לך?) אם יצאת מהאולפנא, נתקלת בתופעות אסורות וגילית את העולם, צר לי עלייך אחותי. צר מאוד. התורה אוסרת- סימן שזה קיים. מחר תצאי לעולם הרחב, תפתחי ותראי שיש גם משכב בהמה, אז תכתבי על זה שיר ותבקשי מאיתנו להפתח? נו, באמת. אין זה קיים, זה יפה וזהו. זה קיים, זה אסור וזהו. בקשר ליצירה, למה הצהרות אהבה בגוון של תלות הן בעינייך הוכחה לאהבה? ולגבי האומץ, הרשי לי לחלוק על קודמיי. פרובקציה היא דרך זולה להשיג תשומת לב. וכששי צריך להסביר שיש כאן פרובקציה, זה אפילו יותר זול. [ליצירה]
- [ליצירה] בלי המנגינה הפזמון החוזר די מעיק. גם לא ברור אם ניסית לחרוז או שיצא לך לפעמים בטעות (להשכיח-שטיח). בכל מקרה, יהיה בסדר. אבא שלך צודק ("אבל בת 20 הייתי, לא רציתי להקשיב...") [ליצירה]
- [ליצירה] *. (נו, זה לא הוגן. אני מנועה מפרשנות אובייקטיבית.) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו, נדיר לכתוב בחרוזים ככה מבלי לפגוע ברעיון או בזרימה. ידעתם שביפן יש יום שבו חוגגים את הפריחה בפיקנקים בבית קברות?!? כל העם עולה לבית הקברות שלו בשביל משהו שמח, בשביל לחגוג צמיחה. יש בזה משהו... [ליצירה]
- [ליצירה] *. [ליצירה]
תגובות