נפלא ממש!
הצלחת להימנע מחשיפת-יתר בחלק העליון, וגם לתפוס את היצור כשהשמש מוטלת עליו בעדינות-ללא סינוור.
והתוכן..פשטות כזו שאפשר למצוא רק ביצורי חורף, שנולדו להצטנפויות.
את בסדר את :-)
גב' צורכת שטרודל שטרודל שטרודל,
זה שיר מוכר, אז במקרה את לא מכירה אותו.
הכותרת רומזת רמז ברור מאוד.
(ואני לא מהמצדדים בכותרת הזו, אבל כך זה. הבעיה בכותרת היא לא חוסר הזיהוי שלה. רוב האנשים מכירים את "זה היה סיפור של חורף, לא יותר". קלאסיקה ישראלית.)
ושוב יש וויכוחים אם כולם צריכים להכיר את המשכי השורות שאת מצטטת... :)
(אגב, הייתי מחובר על "ץ" אז כבר כתבתי בשמו)
תמונה יפה, אבל קצת קשה לי עם זה שמה שמתפרסם פה בחזותי לא נמצא אצלי ביד, יותר כיף להסתכל על נייר נורמלי.
שבוע טוב וגורלי כקודמיו וכבאים אחריו.
(אני כבר רואה מה נחום היה עושה מהביטוי "וכבאים אחריו" :) )
חמודים, אלא אם כן יש לכם הערות קונקרטיות (סטייל שי) או הצעות אחרות, עולם האסוציאציות שלי נשאר הקובע. (הייתי ממשילה את זה לגמרא, שצריך הרבה רקע כדי לזהות שהמשפטים הפשוטים הם בכלל קודים, אבל זאת לא גמרא, בסה"כ סיפור של חורף).
קצת"ח- לא הבנתי למה היה חשש לחשיפת יתר דווקא בחלק העליון, אבל טוב לדעת שהצלחתי. :)
כרוכית- מי שמכיר, יודע שזה לא שלי. מי שלא מכיר המשפט חסר משמעות עבורו, ובכ"ז עומד בפני עצמו. האם בכל פעם שאת אומרת "יש דברים נסתרים" את שמה גרשיים?
וצ', אם אתה מארגן כבאית, אני מארגנת לך עותק.
[ליצירה]
נפלא ממש!
הצלחת להימנע מחשיפת-יתר בחלק העליון, וגם לתפוס את היצור כשהשמש מוטלת עליו בעדינות-ללא סינוור.
והתוכן..פשטות כזו שאפשר למצוא רק ביצורי חורף, שנולדו להצטנפויות.
את בסדר את :-)
[ליצירה]
גב' צורכת שטרודל שטרודל שטרודל,
זה שיר מוכר, אז במקרה את לא מכירה אותו.
הכותרת רומזת רמז ברור מאוד.
(ואני לא מהמצדדים בכותרת הזו, אבל כך זה. הבעיה בכותרת היא לא חוסר הזיהוי שלה. רוב האנשים מכירים את "זה היה סיפור של חורף, לא יותר". קלאסיקה ישראלית.)
[ליצירה]
נכון סוסת, שיר לא אמור לחדש. אבל שיר חייב לעשות משהו- או לעניין, או לרגש, או לאתגר, או משהו. ובשיר שלך לא קורה כלום. כמו שאמר החכם הסיני של הדס- יש כאן חיתוך שורות טוב, רואים שהשקעת, אבל אצל הקורא לא קורה כלום. כתבתי שיר, ולא יצרת בו כלום וחבל.
זה לא ערב הסתלבטות על סוסה, אני פשוט מאמינה שאת יכולה יותר. רואים שאת משקיעה מחשבה, חבל שהמחשבה לא מתגבשת למשהו יותר.
ערוגה.
[ליצירה]
סליחה ירון, אבל שוב אני נאלצת לחלוק עליך.
א. גישה "פסאודו ילדותית"? מותם של המשחקים, מלחמות ללא מתים, ואפילו סיום השיר, פסימיות ללא עתיד, הרבה דברים אפשר לכתוב על זה, בין היתר "יומרני ומחוייט" אבל פאסודו ילדותי זה לא.להפך, זהו שיר מפוכח על התבגרות.
ב. ניתוח מעברי הזמן שלך מעניין, אבל לא נאמן לתמונת המצב הכרונולגית שתוארה בשיר- אולי, אם היינו רוצים להיות קטנונים עד אימה היינו תוהים איך הכל מלא בשלג ואם זאת הקרח כבר מפוייח, אבל בהתחשב בחורף הירושלמי, שעם כל הכבוד לו, זה עדיין לא סיביר, זה ייתכן. ואנחנו הרי לא רוצים להיות קטנוניים עד אימה.
ג. לגבי ההמשך- אולי כפלים לשונים זה לא הסגנון שלך (מה הסגנון שלך באמת? לעולם לא נדע) אבל החלוקה של המשחק מלחמת שלג לשני חלקים:
המשחקים והמלחמות הוא בעיני גאוני.
ד. אני מצטרפת לדעתך שיש כאן שני חלקים בשיר, ולכן המעבר בין הדימויים של האגזוזים המפוייחים לבין השמיכה הלבנה דווקא מדוייק ונאמן לרעיון של השיר על התסכול מנקודות המבט השונות, כשולם נהנים ואתה לא חלק מהיופי הזה.
חלק א' הוא הסובייקטיבי, ואילו חלק ב' מספק את המבט האובייקטיבי של המציאות. מעבר חשוב וכתוב היטב.
וכפי שכבר כתבתי, ממז, תשמור על עצמך. בעיקר כשזהבי עצבני.
[ליצירה]
כנראה שכל מי שעמד בעמדה הזאת יש לו את הגל שלו.
בכל מקרה- חבל שוויתרת על סימני פיסוק- האם הזיכרון יקר מחיוך ודאגה? או שהזכרון מורכב מחיוך ודאגה? כפלי משמעויות אלו, החסרות בעצם את הכפל משמעות היו יכולות להמנע בעזרת פסיק ונקודה.
וגם המשפט- "תמיד אולם תמיד" שלא תקני.
בסה"כ שיר חביב, יכולתי ממש לדמיין את רותי בשמלה אדומה ושתי צמות.
ע.
תגובות