ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
אני לא חושבת שבכלל אמורים להתנהל כאן דיונים מסוג זה, בטח לא ברמה שחלק מהמגיבים הובילו.
איתמר, אהבתי את הדימויים, אבל לא ממש הבנתי את התמיהה בסוף.
[ליצירה]
בלי קשר לשאר הטיעונים של האלומות, הדמיון למיכאל שלי (רק הפוך החוזרים בתשובה) בלתי אפשרי אם לא קראת את הספר והתכוונת להתכתב עם הסיפור (אישית, שחשבתי שההיפוך מעניין לאללה. למרות שעמוס עוז היה מתהפך בערד אם הוא היה קורא את זה)
ואגב, ב"הכל נברא לכבודו" כלולים גם האהבה, גם אנה קרנינה וגם החילונים. לענ"ד.
[ליצירה]
למען הרבים.. :)
קודם כל- אני שמחה שכתבת. אבל איזה מן שם זה יפת נתנאל קוך? תנסה להגיד את זה בקול, גם לך יוצא קול של מורה.
אז ככה, זה סיפור עמוס, זה סיפור מעניין, יש בו מטענים ורמיזות והכל, ובכל זאת משהו לא עובר בו. המונולגים של הילד נשמעים כמו ילד בן 9, ואז פתאום הוא מעשן, מכריז על חילוניות, זה לא עובר.
אולי אנחנו כל כך רגילים להעמיס על דמויות מעבר למה שהן, שכבר קשה לנו לקבל דמויות כפשוטן, אבל אם הן כפשוטן ונשמעות כמו אחשלי הקטן למה הסיפור?
עכשיו גם אני נשמעת כמו מורה:
אתה יכול הרבה יותר, זה-ילד-1948.
בשמחות.
ערוגה קוצנית.
[ליצירה]
צר לי, אני גם לא מסכימה. אם צורה הייתה בלוג אישי אולי היה מקום להודות למי שמשתף ונחשף.
צורה היא לא היומן הפומבי של אנשים, למרות שלפי הרבה יצירות לאחרונה נראה שאנשים חושבים שכן, זה אתר יצירה שהוקם מתוך הנחה שאליטזם אינו מקדם ובטח לא יוצר איכות, אבל בנתיים נשארנו קרחים מכאן ומכאן. הנחת הבסיס בחוסר סינון היא שהציבור יוצר מנגנון סינון משל עצמו והמדד אליו הוא בתגובות. אבל התגובות הפכו לשרושר יום הולדת, מדור הד"ש היומי או פרגון הדדי לחברה מהכיתה. וזה עצוב בעיני.
צורה היא אתר דמוקרטי, אבל הדמוקרטיה חיבת להגן על עצמה מפני דרדור האתר לרמה של עיתון סניפי, והתגובות הוא מנגנון ההגנה הזה, השתמשו בו בתבונה.
[ליצירה]
יוני, קודם כל הזדהותי עם הכאב. אבל אפשר לשאול מה הערך הצורני של יצירה כזאת? לדעתי אין בה. וחבל. יש כתיבה לעצמך, וזאת כתיבה חשובה ומועילה להרגשה, ויש כתיבה שממעונת לקורא- ויצירה כזאת צריכה הרבה יותר השקעה. אולי הרחבה על האהבה?אולי הסבר מה קרה? אולי תחושותיך כעת? כי כמו שזה נראה מכאן, זאת לא יצירה בעלת ערך מוסף לקורא אותה וחבל. וגם בכאב הכי גדול, עדיין יש להקפיד על כתיב וסימני פיסוק.
[ליצירה]
מסיבת-פיג'מות-לבנות-בלבד!
מתקרבת- את מביאה פופקרן, ניפ מביאה את "נשים קטנות" ופיצ אחראית על הטישו.
סתם, זה מתוק, ותודה.
הוא כבר לא יבוא.
אבל אם אצליח להרפות, יבוא אחר.
תגובות