ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
אני חושבת שאני הולכת לבכות איפשהו עכשיו.
(מבחינה מקצועית- כל הסיפור עם המג"ד מיותר. הרפרוף על עניין כה טעון לא מוסיף לסיפור שהוא עמוס גם ככה. או שנותנים לדמות עומק, או שלא, אבל העומק של דמות, בניגוד לעומק של הסיפור הזה, לא נבנה מעצמו אצל הקורא)
בשמחות,
ערוגה.
[ליצירה]
ילדים, להרגע!
שמואל, צר לי שהדיון התדרדר לרמה כזאת.
ימים יגידו לגבי צדקת דרכנו השונות, אבל בעיניי ההיסטוריה כבר קבעה שקומניזם נועד לכשלון. אני רק מקווה שפעם הבאה זה לא יעלה במחיר חיי אדם כמו בעבר.
[ליצירה]
*
(קראתי כמה פעמים ושתיקה כאן מהדהדת).
(משהו קטן- דווקא בתור אוהדת סוגריים, הייתי מוותרת על הילדים פותים, זה די ברור גם בלי וקוטע לשווא את הזרימה).
[ליצירה]
זה טיפה ארוך, אבל יפה:
"ויש מה שתלוי בגיל, שבשנים המאוחרות נחלש עניינים הרגשיים. ומי שחכמתו מרובה ממעשין שבכל עבודתו מחפש טעם ורגש, הרי שבעת משבר, בבא עליו זמנים חשוכים, שרוב ימיו של האדם הם כך, באה רוח ועוקרתו והופכתו על פניו ונופל ונשבר לגמרי.
אבל מי שמעשיו מרובים מחכמתו- שהעיקר אצלו היא עשיית רצון ה' בבחינת הקדימו נעשה לנשמע, ובכל עבודה וקיום מצווה מתבונן בדעתו וחושב: רבש"ע, אני שמח שאני עושה רצונך, צהלה ורנה לזכר מלכותך! ויונק את ההתלהבות והרגש מעצם קיום מצוות ה',
אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזין אותו ממקומו, שענין זה קיים תמיד. בחשכה כאורה. ודרגה זו היא תכלית העבודה.
(נתיבות שלום על פרקי אבות, שם.)
[ליצירה]
טוף מרים.
פעם חשבתי שההופכים חלומות למציאות נקראים כך בגלל המעשה הגדול. היום אני מבינה שצריך הרבה אומץ ואמונה בחלום שלך ובעצמך כדי להניח לו להפוך לחומר. האנשים נקראים גדולים בגלל המחיר שנדרש, וזה מחיר גדול להניח לחלום שלך להתגשם, להפוך למציאות.
ובטח ובטח שיש נסיכים (אם לא, אני אצטרך להתחתן עם היחיד שאני מכירה..)
תגובות