טורקי קטן
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] קצת בהיר מדי (או שזה המחשב שלי? הדבר שנראה כמו פמוט נבלע בדבר הלבן מאחורה שנראה כמו כורסא) וחוץ מזה - תמונה טובה עם תאורה מעניינת. [ליצירה]
- [ליצירה] [אני שונאת להעיר הערות כאלה, אבל מאחר ואני לא מבינה כלום בחזותי ולא יכולה לתרום יותר - זה פשוט יפה. מאוד מאוד מאוד.] [ליצירה]
- [ליצירה] אותנטי עלק! ואני אומרת זאת בשיא החיוב. היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו: הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס, עובדים עליי גם: הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו, והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה. אהבתי ביותר! [ליצירה]
- [ליצירה] קצת מפוספס, אבל בהחלט משדר יופי. [ליצירה]
- [ליצירה] תורכי תורכי - מי חלם אותך הלילה... [ליצירה]
- [ליצירה] איפה הקטן? [ליצירה]
- [ליצירה] טורקי קטן שותה תה. בדרך כלל. תמונה אתנית וטובה. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! תמונה מעניינת ומיוחדת, אהבתי, קצת מפריע לי שיש הרבה שטח מת למטה, אולי היה כדי פשוט להתכופף לגובה השולחן יישר-כח! [ליצירה]
- [ליצירה] אולי נספיק עוד להרוג תורכי קטן של ערב במצפה רמון.. יפה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה אומנותית יפה! אך פשוטה (פשוטה במובן הטוב של המילה!) [ליצירה]
- [ליצירה] קצת קשה לי עם הפער בין הנושא לבין צורת ההגשה שלו. הנושא כבד רציני והחרוזים מונעים ממנו להגיע להתייחסות עמוקה, וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] אה, יש לך יכולת לתאר סיטואציה באופן מאוד מאוד ציורי, אבל השיר הזה ארוך מידי, וכל הזמן נבנה לקראת נקודת שיא שלא מגיעה. בנוסף, החרוזים קצת פשטניים מידי ולא מוקפדים באופן שווה לאורך כל השיר, זה גורע מאוד וחבל. ודבר אחרון (מבטיחה)- הבית האחרון ממוסס בהומוריסטיות שלו את כל מה שכתבת, ותלוש לגמרי וגם זה חבל. חוץ מזה, ברוך הבא לצורה. בברכת, עלו נשתפר. ערוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] אח, זה מדוייק! (צווחה הערוגה בהשתאות) [ליצירה]
- [ליצירה] חובב, ד' תשרי התשס"ה . מסופר על רבי שבא אליו אדם וביקש ממנו שיעזור לו לחזור בתשובה. "למד אותי לבכות", ביקש אותו אדם. ענה לו הרב "לבכות זה לא מספיק. אני אלמד אותך לשיר". הרבה יותר קל לכתוב עצב. "נעים להיות עצוב" שר חמי רודנר, נעים וקל. הרבה יותר קל לברוח לחמימות המוכרת של כאב הפרידה, מחיר ההיכרות. כולנו היינו שם- כולנו התרסקנו בגלל אהבה, כולנו נכוונו בבדידות, וזה המכנה המשותף הכי פשוט. (שלא לומר נמוך) אבל זה לא מספיק, הייתי רוצה ללמוד לכתוב שמחה. להיות מסוגלת להתמכר גם לה, להתיידד איתה, להתכרבל איתה כמו שכולנו יודעים לעשות עם העצב והכאב. (אולי אפילו להאמין בה. מהעצב אנחנו לא דורשים הוכחות. רק המשחה נדרשת להוכיח לנו שהיא אמיתית. שלא תפוגג לנו באמצע). והנה, תראה איזה יופי אפשר לכתוב שמחה: http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=2217&code=390 [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי רוצה לדעת קודם מה החור. ואת השיר אהבתי. בדרכו שלו. ערוגת. [ליצירה]
- [ליצירה] אמן ובהצלחה לדוד ד'אור באירווזיון! [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה שאני נשמעת כמו סבתא, אבל אתה חמוד שזה משהו. משהו חמוד, כמובן. [ליצירה]
- [ליצירה] או, נעם. גם עכשיו אני לא מוצאת מילים להגיב. זה יפה נעם. הכל- הסגנון, התוכן, הרצון. [ליצירה]
- [ליצירה] מזמן איבדתי את האובייקטיביות שלי ליצירות הצה"ליות של נציגינו הלוחמים, אבל זו בהחלט יצירה יוצאת דופן. (הלואי ויצירה כזו הייתה מתנוססת בדפיוצר שלי.. :)) פתיחת המעגל וסגירתו באותו השיר נותן הרגשה שלמה של שאלה ותשובה, ועם משחקי המילים, אתה מקבל זר כוכביות טרי מהערוגה. מצד שני, מבחינה רעיונית נראה לי שהתשובה לא במקום. אסור לאבד את ההלם והכאב הזה, ולא לקבל את האישור של הכלה. ההתרגלות היא אחד מתכונותיו הדואליות של אדם- מצד אחד הכרחי לנו להתרגל לדברים מסויימים כדי שנוכל להמשיך לחיות ("גזירה על הממת שישתכח מהלב") מצד שני יש תכונות שחשוב לא להתרגל אליהן אלא לשמור עליהן ועלינו ("אשרי אדם מפחד תמיד"). וכאן עליי לחלוק על ניתוחו של האלומות,התיאור הפלסטי המפורט לא בא להביע, לדעתי, זחיחות או זיוף אלא להפך כאב אמיתי. בפירוט הזה, יש יופי פשוט ונורא, אבל שוב- צריך לראות את הכאב הזה ברובד של חילול השבת, שגם אם הוא נצרך הוא עדייך חילול, ולא להתדרדר לרובד של כאב על שבירת ההרגל והנורמה. לא לאבד את הרגישות לקודש. וסבתא שלך מוסרת שיותר משמרו בנ"י על השבת שמרה השבת על בנ"י. [ליצירה]
- [ליצירה] אז אם בלי להכיר את השיר המצוטט זה היה נראה לי לא קשור לשאר השיר, אז קל וחומר. [ליצירה]
תגובות