ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
"מעין "שיר השירים" קטן ואינטימי של איש אחד".
איזה משפט נפלא. אהבתי. אם כי אני חלוקה לגבי תוכן השיר, כל מהותו של שיר השירים הוא הנסיון לגשר בין השפות השונות של הנערה מעין גדי ודודה מארמון המלך בירושלים. בשיר הזה אין דיאלוג, ועל כן קשה לי לראות בו "שיח של בן אדם למקום" אלא להפך. הגדרת האהבה כנסתרת, מאחורי עיקול הדרכים יוצרת, לפחות אצלי, תחושה של שודדי דרכים מאיימים ופחות אהבה, יותר פחד ופחות זריחה המתרחשת אל מול עיננו.
אנחנו רוצים כאן ועכשיו, ואנחנו יודעים מה יהיה מתוק. כל השאר קשה לנו, ועוד יותר קשה לנו אם באמת השלמו שזה "רציתי", עבר שכבר לא יושג.
בקיצור ירון, ההשווואה שלך לתהליך הגאולה ירון נובעת מתוך ראיה צר ומעט בלתי בוגרת של הגאולה, המנוגדת בפירוש למאמרי חז"ל על גאולת ישראל הבאה קמעה קמעה ואף גישות הרואות גם בהבשלת הפרי מתיקות אין קץ.
והערה תוכנית, הייתי מכניסה את "ועם כל זה אחכה לו" כחלק מהשיר ולא דוחפת את הקונטציה עם כפית .
[ליצירה]
גיזום כללי זאת הגדרה עדינה...
:)
(אגב, בדרך כלל אחרי המילה "אך" יבוא הפך או תנאי. אחרי הכיסוח המשפט הזה איבד את משמעותו ונשאר תחכום מאמץ מידי).
[ליצירה]
מה?
אם בקטע הקודם, ממזר זיהה ואילו אני נותרתי במתח עד הסוף, כאן גם אני זיהיתי, ואין ספק שזה פוגם בהנאה.
יש לך יכולות מפליאה לתאר סיטואציות ישנות כיומיומיות וזה מבורך, אבל אלמנט ההפתעה חובה- כדי שגם אנחנו, אלו שלא התברכו היכולת הזאת ישארו עד הסוף הטוב.
לך בכוחך זה וכתוב סיפורים פחות שקופים.
:)
תגובות