ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
צדיק, זה סיפור טוב מאוד, אבל קצת מאומץ מידי. תפה קצת, ותן לסיפור לעשות את שלו. אני יודעת שזאת לא ממש הערה קונקרטית, אבל אין נוסחאות קונקרטיות בעניין הזה. בחרת במרכיבים חזקים, וצריך להאמין בהם שיספרו את הסיפור.
והם עושים את זה טוב מאוד.
ערוגה מצומררת.
[ליצירה]
מזמן איבדתי את האובייקטיביות שלי ליצירות הצה"ליות של נציגינו הלוחמים, אבל זו בהחלט יצירה יוצאת דופן. (הלואי ויצירה כזו הייתה מתנוססת בדפיוצר שלי.. :)) פתיחת המעגל וסגירתו באותו השיר נותן הרגשה שלמה של שאלה ותשובה, ועם משחקי המילים, אתה מקבל זר כוכביות טרי מהערוגה.
מצד שני, מבחינה רעיונית נראה לי שהתשובה לא במקום. אסור לאבד את ההלם והכאב הזה, ולא לקבל את האישור של הכלה. ההתרגלות היא אחד מתכונותיו הדואליות של אדם- מצד אחד הכרחי לנו להתרגל לדברים מסויימים כדי שנוכל להמשיך לחיות ("גזירה על הממת שישתכח מהלב") מצד שני יש תכונות שחשוב לא להתרגל אליהן אלא לשמור עליהן ועלינו ("אשרי אדם מפחד תמיד").
וכאן עליי לחלוק על ניתוחו של האלומות,התיאור הפלסטי המפורט לא בא להביע, לדעתי, זחיחות או זיוף אלא להפך כאב אמיתי. בפירוט הזה, יש יופי פשוט ונורא, אבל שוב- צריך לראות את הכאב הזה ברובד של חילול השבת, שגם אם הוא נצרך הוא עדייך חילול, ולא להתדרדר לרובד של כאב על שבירת ההרגל והנורמה. לא לאבד את הרגישות לקודש.
וסבתא שלך מוסרת שיותר משמרו בנ"י על השבת שמרה השבת על בנ"י.
[ליצירה]
החול באמת מדהים, אבל הקומפוזציה קצת מחופפת, אתה ממקם את הפרח במרכז התמונה, פחות או יותר, אבל בגודל של לכלוך. או שהפרח אמור להיות שם, או שלא, אבל הפשרה הזאת קצת מחופפת. אם הרקע הוא אנטי תזה לחול (כפי שיוצא מהכותרת, וגם כמו שלדעתי אמור להיות) היה כדאי לנסות זווית אחרת. מפני השטח ולא מעליו.
ככה לימדתי אותך?
אבל אתה משתפר. וזה נחמד.
[ליצירה]
אבל כבר לא כ"כ קטנה, הא?
זה יופי של שיר. ביחוד ההתחלה והסוף (אני לא אוביקטיבית, אני טיפוס של סוגריים) באמצע יש תחושה של התאמצות יתר, יש יותר מידי מילים שמחפות על תוכן קצת דל, וחבל.
אין לי הצעות קונקרטיות, רק להצמד למה שבאמת רצית להגיד. דברי אמת ניכרים, ולי אישית הם ניכרים רק בהתחלה ובסוף.
ואגב, זריחות מגיעות תמיד בעיתן ובזמנן.
ערוגה.
תגובות