ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
הדס,
אצטרך לתשבוחות שמעליי. אולי זה קשור להעדפות האישיות שלי, אבל אני חושבת שהחריזה קצת מחופפת, והשורות פתיחה הקבועות הופכות את זה לקצת יותר דקלום מאשר שיר. את יכולה להרשות לעצמך קצת יותר זרימה...מאוד מאוד. במיוחד כאן:
איך כל הבחוץ הגדול הזה שלך
ספר לי איך זה לחכות
וחבל.
בנוסף, חסרונם של פסיקים בחלק מהמקומות מפריע
שתהיה בריאה.
והרבה.
ערוגה.
[ליצירה]
הרעיון טוב. טוב מאוד. (לא הבנתי את המחווה, כך שאני לא יודעת אם רק השם מחוותי או כל השיר).
אבל-
אולי היה כדאי לכתוב את המלחמה האנושית בלשון רבים כדי להבדילה מהמלחמה הגברית. (אלא אם כן רק גברים אנושיים... :))
דבר שני- חיתוכי השורות מאבדים מהטעם כשמשתמשים בהם יותר מידי.
לרוב זה רק מאריך את השיר באופן שמקשה על הריכוז וחבל.
בתוכן אני לא נוגעת. רק שותקת קצת.
*.
[ליצירה]
אחד הדברים הכי מבאסים בכתיבה זה המשפטים שנשארים מחוץ לשיר. הרבה רעיונות יפים, משחקי מילים ותילי משמעויות שמהם צריך לסנן כדי לא להעמיס יותר מידי.
יכול להיות שהרבה מהקוראים עברו על "מתקנים" בלי לעלות על הצופן כמו אלדר, ויכול להיות שרוב הקוראים עברו על "עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד" בלי לזמזם את "אני עומד על החומה". יכול להיות.
ובטח יש כאן עוד כמה שלא עליתי עליהם.
אבל השיר הזה טיפה עמוס מידי. צריך לדעת להשאיר מקום לדעתו של הקורא, צריך לדעת לוותר. או תפקיד או שוטר בגן הילדים. אי אפשר לזגזג את הקורא ככה.
דבר שני, שונה אבל קשור, גם מבחינת מלל נטו, כל המוסיף גורע. מה דעתך על זה:
"בעמדת השמירה עולה הירח
ואיתו בליל המחשבות,
ולפעמים גם כמה שורות לשירים.
או: וגם כמה שורות לשירים
לפעמים".
צריך יותר מקום לנשום, פחות לדחוס ולקטע.
חוץ מהנ"ל, אולי מהיכרותי עם הזווית הזאת, אני חושבת שזה שיר מדוייק. זה שיר טוב, שמצייר תמונה אחרת. זה בהחלט הכיוון.
עד כאן דברי הערוגה.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
ביקשת לא להגיב לך על יתרונות האקדמיה (ואגב, סליחה על הציניות, אבל לכתוב קטע כזה דווקא על הרמב"ם? קשה לי להאמין שהוא היה מקבל את הדעה שלך. נסי אצל ר' נחמן) אבל פיספסת את הנקודה העיקרית: לכל דבר יש מקום: אם את רוצה ללמוד על מנת לקיים לכי ליום עיון בישיבה, לא במכון או אוניברסיטה. הדרך היחידה ללמוד על התרבות הפרפר וצורת החיים שלו זה ע"י מחקר. אם את רוצה להנות מזיו מראהו, צאי לטבע. אל תלכי למוזיאון לחקר הפרפרים ותתלונני שהם לא עפים.
לכל דבר יש מקום, חבל להשקיע אנרגיה בהפיכת המקומות. לכי למקום שמתאים לך.
(ומשהו ששמעתי מהר' שרקי, האיסור לאכול מעץ הדעת היה כל עוד תמות ממנו, אבל אם היית מוצא דרך לאכול ממנו בלי למות, היית מחוייב(!) לאכול ממנו. עץ החיים ועץ הדעת זה לפי רוב הפרשנים אותו עץ, השאלה היא לשם מה אתה אוכל. ככה שאם את חולה באקדמת, וכתבת על זה מאמר דעה, יש בזה מן האבסורד. כי אני מכירה רבים וטובים שקיבלו הרבה מקורסים אקדמאים, גם בנשואי אמונה)
ישועות ונחמות.
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
אאוץ'
מתוך נשמת האומה בכללה בטהרתה הנשגבה והמאוחדת באור האורות של האמת עליי לומר, לא כי יש בי כוח לכתוב אלא בגלל שאין בי כוח לדום שזה אאוץ' . אבל נו, טוף, מי שיש לו נשמה של יוצר וכו'...
תגובות