ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
כל העניין, הוא לשתות משהו חם בלב מדבר )
אולי היה כדאי לשים את הפוקוס על הכוס הקרובה יותר? או שבעצם התכוונת שהכוס הברורה תהיה טיפה בפנים?
אבל זה נפלא גם ככה.
(למרות ששחור לבן כמעט תמיד קונה אותי..).
תמונה יפה!!! הקטע המת למטה מפריע לי קצת, ואולי היה כדי לבדוק גם אופציות אחרות לפיקוס - אבל גם בלי זה - תמונה מדהימה! הזווית נראת לי בדיוק מתאימה לקומפוזיציה, יחד עם הכורסא ושאר החפצים...
רק דבר אחד הכי מפריע לי...
בטוח שזה קפה תורכי?!? :D ^_^ (הכוס השמאלית נראת כמו קפה, אך המפוקסת נראת יותר כמו משקה שחור אחר.. מבריק מדי לקפה תורכי..)
[ליצירה]
אותנטי עלק!
ואני אומרת זאת בשיא החיוב.
היופי, הוא בעינֵי המתבונן, ובעינַי כל היופי בתמונה המדהימה הזו:
הוא הניגוד בין האותנטי בפוקוס לכורסא המעוצבת והדום הפרווה הסינטטית מחוץ לפוקוס,
עובדים עליי גם:
הסקרנות לגבי מה שרחוק יותר משני אלו,
והשטח המת - המשולש השחור בפרונט, שמושך את העיניים מהאותנטי-עלק הלאה.
אהבתי ביותר!
[ליצירה]
עם השנים הולכים ומתרבים
האיסורים
על המילים.
עם השנים הולכים ומתרבים
האיסורים
על הרגשות.
עם השנים
קשה מיום ליום
חובת
התבונה השותקת.
והרחמים
אינם חלים
על הנידונים לאלם.
[ליצירה]
אנחת עונג.
(למרות שאי אפשר שלא להרגיש כמו עדר שלמרון נמאס מלבקרו, ולמרות שאי אפשר שלא להזדהות עם התחושה, זה שיר במינונים מרוכזים ובמילים מדוייקות. כמו שצריך. כמו שוקולד שלא יימאס).
[ליצירה]
חובב,
ד' תשרי התשס"ה
.
מסופר על רבי שבא אליו אדם וביקש ממנו שיעזור לו לחזור בתשובה. "למד אותי לבכות", ביקש אותו אדם.
ענה לו הרב "לבכות זה לא מספיק. אני אלמד אותך לשיר".
הרבה יותר קל לכתוב עצב. "נעים להיות עצוב" שר חמי רודנר, נעים וקל. הרבה יותר קל לברוח לחמימות המוכרת של כאב הפרידה, מחיר ההיכרות. כולנו היינו שם- כולנו התרסקנו בגלל אהבה, כולנו נכוונו בבדידות, וזה המכנה המשותף הכי פשוט. (שלא לומר נמוך)
אבל זה לא מספיק, הייתי רוצה ללמוד לכתוב שמחה. להיות מסוגלת להתמכר גם לה, להתיידד איתה, להתכרבל איתה כמו שכולנו יודעים לעשות עם העצב והכאב. (אולי אפילו להאמין בה. מהעצב אנחנו לא דורשים הוכחות. רק המשחה נדרשת להוכיח לנו שהיא אמיתית. שלא תפוגג לנו באמצע).
והנה, תראה איזה יופי אפשר לכתוב שמחה:
http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=2217&code=390
[ליצירה]
|כבוד לאריאל|
נושא! בוא תראה מי פה!
ברוך הבא אריאל.
לא תיארתי לעצמי שתצטרף לכאן, אבל תיארתי לעצמי שזו תהיה היצירה הראשונה שתפרסם...
:)
מצטרפת לפיצ בשירה סוערת להמשך.
[ליצירה]
לא צריך לשים פסיק בסוף כל משפט, לפעמים די בחיתוך השורות. וחוץ מזה, מה יש לך נגד נקודות? גם הן קטנות... (לדוגמא- אחרי "מקשה" ו"נקרעת" נדרשת דווקא נקודה).
דבר שני, לא לגמרי ברור מה את אומרת, מה את חושבת, זה תזזיתי מידי. תנסי להקריא את היצירה לעצמך בקול רם.
אהבתי את המעבר מ"צל של עצמי" לחלוקה בין הצל שילך ועצמך שישאר. והלוואי שכך יהיה.
בשמחות.
תגובות