זה היה סיפור של חורף
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כותרת מפוצצת. הייתי מוצא מילה אחת, שקטה, ע"מ לא להעירו. [ליצירה]
- [ליצירה] (אין לי מילים בשביל להגיד) חמוד. והרבה יותר מזה, אבל [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא אוהבת את הכותרת (הכל עובר במשפחה, חה חה) אבל התמונה הזו נהדרת, ולחשוב שבמציאות זה הרבה יותר קטן- זה ממש מרגש. באמת. [ליצירה]
- [ליצירה] לדעתי זה יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] (אבל שי, בטח אפילו אתה יודע שהמשך השיר הוא: "זה היה סיפור של חורף, *לא יותר*"). [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא ממש! הצלחת להימנע מחשיפת-יתר בחלק העליון, וגם לתפוס את היצור כשהשמש מוטלת עליו בעדינות-ללא סינוור. והתוכן..פשטות כזו שאפשר למצוא רק ביצורי חורף, שנולדו להצטנפויות. את בסדר את :-) [ליצירה]
- [ליצירה] את מוזמנת יש לנו מלא כאלה בחצר (אם אנחנו לא דורכים עליהם בטעות...) [ליצירה]
- [ליצירה] לא קונה את תשובתך לשי. ומה אם אני לא מכירה את השיר? אז שימי סימני ציטוט שנדע שזה חלק ממשהו שהוא לא שלך. ככה זה. וחוצמיזה- תמונה יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] גב' צורכת שטרודל שטרודל שטרודל, זה שיר מוכר, אז במקרה את לא מכירה אותו. הכותרת רומזת רמז ברור מאוד. (ואני לא מהמצדדים בכותרת הזו, אבל כך זה. הבעיה בכותרת היא לא חוסר הזיהוי שלה. רוב האנשים מכירים את "זה היה סיפור של חורף, לא יותר". קלאסיקה ישראלית.) [ליצירה]
- [ליצירה] צר לי, אני גם לא מסכימה. אם צורה הייתה בלוג אישי אולי היה מקום להודות למי שמשתף ונחשף. צורה היא לא היומן הפומבי של אנשים, למרות שלפי הרבה יצירות לאחרונה נראה שאנשים חושבים שכן, זה אתר יצירה שהוקם מתוך הנחה שאליטזם אינו מקדם ובטח לא יוצר איכות, אבל בנתיים נשארנו קרחים מכאן ומכאן. הנחת הבסיס בחוסר סינון היא שהציבור יוצר מנגנון סינון משל עצמו והמדד אליו הוא בתגובות. אבל התגובות הפכו לשרושר יום הולדת, מדור הד"ש היומי או פרגון הדדי לחברה מהכיתה. וזה עצוב בעיני. צורה היא אתר דמוקרטי, אבל הדמוקרטיה חיבת להגן על עצמה מפני דרדור האתר לרמה של עיתון סניפי, והתגובות הוא מנגנון ההגנה הזה, השתמשו בו בתבונה. [ליצירה]
- [ליצירה] שרה בערוגה מציעה לפון דה לה מרד להפסיק לכתוב מסרים אישיים מעל גבי האתר, ובכלל, לשוכני האתר הבטוחים בעצמם מספיק לא להגיב לאוסף המילים והשורות המקוטלג כיצירה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הפורמט. רעיון חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אמן (למרות האירוניה שלך). [ליצירה]
- [ליצירה] ויש, כמובן לומר "תרפה". עם פ' לא סופית. [ליצירה]
- [ליצירה] לפעמים מרוב שיבוצים וקונוטציות לא רואים את השיר, וחבל. כי שיר כזה ראוי שיראה- יש לך אבחנה דקה ודמיון עשיר, תסמוך יותר על המילים שלך. *. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה ירון, אבל שוב אני נאלצת לחלוק עליך. א. גישה "פסאודו ילדותית"? מותם של המשחקים, מלחמות ללא מתים, ואפילו סיום השיר, פסימיות ללא עתיד, הרבה דברים אפשר לכתוב על זה, בין היתר "יומרני ומחוייט" אבל פאסודו ילדותי זה לא.להפך, זהו שיר מפוכח על התבגרות. ב. ניתוח מעברי הזמן שלך מעניין, אבל לא נאמן לתמונת המצב הכרונולגית שתוארה בשיר- אולי, אם היינו רוצים להיות קטנונים עד אימה היינו תוהים איך הכל מלא בשלג ואם זאת הקרח כבר מפוייח, אבל בהתחשב בחורף הירושלמי, שעם כל הכבוד לו, זה עדיין לא סיביר, זה ייתכן. ואנחנו הרי לא רוצים להיות קטנוניים עד אימה. ג. לגבי ההמשך- אולי כפלים לשונים זה לא הסגנון שלך (מה הסגנון שלך באמת? לעולם לא נדע) אבל החלוקה של המשחק מלחמת שלג לשני חלקים: המשחקים והמלחמות הוא בעיני גאוני. ד. אני מצטרפת לדעתך שיש כאן שני חלקים בשיר, ולכן המעבר בין הדימויים של האגזוזים המפוייחים לבין השמיכה הלבנה דווקא מדוייק ונאמן לרעיון של השיר על התסכול מנקודות המבט השונות, כשולם נהנים ואתה לא חלק מהיופי הזה. חלק א' הוא הסובייקטיבי, ואילו חלק ב' מספק את המבט האובייקטיבי של המציאות. מעבר חשוב וכתוב היטב. וכפי שכבר כתבתי, ממז, תשמור על עצמך. בעיקר כשזהבי עצבני. [ליצירה]
- [ליצירה] היי שיר, זה אכן אותם יעקב ואילנית! העולם קטן. מידי. [ליצירה]
- [ליצירה] ווי. ממש ממש מיוחד. מצטרפת ליאיר לפעם ה499. [ליצירה]
- [ליצירה] טיפה טיפה קרוב מידי, היה כדאי להתרחק קצת מהאצבעות ולתת לנו טיפה יותר כוס. אבל זאת זווית מעניינית, והחדות מצויינת. אני חושבת שעכשיו את כבר מרוצה מאוד שבכ"ז למדת בקורס מקצועי, וגם אנחנו. :) [ליצירה]
תגובות