לדעתי דווקא הקומפוזציה מעבירה את המשמעות של אומנות לעם- מצד אחד זה מדהים למצוא תמונה בגודל כזה על קיר של באסטה, מצד שני- זה המקום שהיא מקבלת, מאחורי האבטיחים, כשהשקיות מקבלות יותר תשומת לב מהקונים. כך שכל הטענות של אודיה, הן בכוונה מבחינתי.
(מה שלא מצויין זה שהתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה, והפוטרט למי שלא זיהה, הוא של בגין. אני חושבת שהפרטים הנ"ל מוסיפים עוד רובד לשם שבחרתי).
ולגבי השחור לבן- יש לי את התמונה הזאת בהמון ווריאציות. בכל פעם שאני בשוק אני מצלמת את הדוכן הזה, ואת זאת אני הכי אוהבת. בלי כל העומס הצבעוני. אז די עם זה.
אויש כ"כ אהבתי!
הניגוד בין האיש המעונב והרציני לבין האבטיחים, המוכר הפשוט, והארגזים- השוק, פשוט אדיר.
תרשי לי להתלהב.
לא ראיתי בצבעוני אבל יכול להיות שכדאי לנסות.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
לדעתי אין עניין ביצירה הזו לשחור-לבן.
הציור שעומד ברקע כמעט נבלע, וחבל. זה לא הוגן כלפי היצירה, שאת האובייקט שעל שמו היצירה קרויה (!) צריך לחפש בין שאר מה שמצוי בחשיכה. זה חבל.
בעקבות השחור-לבן השקיות הלבנות (משמאל לתמונת השמן המדוברת לעיל) מקבלות יותר פוקוס ממנה, וזה עוד יותר חבל.
בכל מקרה,
אהבתי את הקומפוזיציה, העמידה והתנועה של המוכר - גדול מהחיים. הצלחת לתפוס אותו ברגע מוצלח מאוד. טיפוסי.
והשקיות הלבנות (בעצם, מי הבטיח לי שהן לבנות במציאות? לומשנה), הן יכולות להיות יצירה בפני עצמן.
אני דווקא תומך ביוצרת וחושב שהשחור-לבן מוסיף. אמנם בהתחלה חשבתי שהשקיות קשורות לאומנות אבל זה היה מושלם עבורי כי נזכרתי בראיון עם מישהי שיוצרת דברים ממוחזרים למשל תיק משקיות ניילון
"כל פעם שאני בשוק אני מצלמת" אם כזאת תמונה יפה ועשירה יוצאת למישהו בשוק, הוא בטח ממש מעולה כשהוא יוצא מהשוק...
וזה שתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה זה מצויין, (בשונה ממה שכתבת, ערוגה.) מה שמוביל אותי לתמוך בגרסת הצבע,שהוא מה שבד"כ מאפיין שוק. (את הצעקות אי אפשר לתפוס בסטילס)
בהחלט אהבתי את הטישטוש בתנועות של המוכר.
(ותדרשי מ"מסגריית הכפר 039320939 אחוזים על הפרסומת.)
[ליצירה]
לדעתי דווקא הקומפוזציה מעבירה את המשמעות של אומנות לעם- מצד אחד זה מדהים למצוא תמונה בגודל כזה על קיר של באסטה, מצד שני- זה המקום שהיא מקבלת, מאחורי האבטיחים, כשהשקיות מקבלות יותר תשומת לב מהקונים. כך שכל הטענות של אודיה, הן בכוונה מבחינתי.
(מה שלא מצויין זה שהתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה, והפוטרט למי שלא זיהה, הוא של בגין. אני חושבת שהפרטים הנ"ל מוסיפים עוד רובד לשם שבחרתי).
ולגבי השחור לבן- יש לי את התמונה הזאת בהמון ווריאציות. בכל פעם שאני בשוק אני מצלמת את הדוכן הזה, ואת זאת אני הכי אוהבת. בלי כל העומס הצבעוני. אז די עם זה.
[ליצירה]
אויש כ"כ אהבתי!
הניגוד בין האיש המעונב והרציני לבין האבטיחים, המוכר הפשוט, והארגזים- השוק, פשוט אדיר.
תרשי לי להתלהב.
לא ראיתי בצבעוני אבל יכול להיות שכדאי לנסות.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
לדעתי אין עניין ביצירה הזו לשחור-לבן.
הציור שעומד ברקע כמעט נבלע, וחבל. זה לא הוגן כלפי היצירה, שאת האובייקט שעל שמו היצירה קרויה (!) צריך לחפש בין שאר מה שמצוי בחשיכה. זה חבל.
בעקבות השחור-לבן השקיות הלבנות (משמאל לתמונת השמן המדוברת לעיל) מקבלות יותר פוקוס ממנה, וזה עוד יותר חבל.
בכל מקרה,
אהבתי את הקומפוזיציה, העמידה והתנועה של המוכר - גדול מהחיים. הצלחת לתפוס אותו ברגע מוצלח מאוד. טיפוסי.
והשקיות הלבנות (בעצם, מי הבטיח לי שהן לבנות במציאות? לומשנה), הן יכולות להיות יצירה בפני עצמן.
[ליצירה]
אני דווקא תומך ביוצרת וחושב שהשחור-לבן מוסיף. אמנם בהתחלה חשבתי שהשקיות קשורות לאומנות אבל זה היה מושלם עבורי כי נזכרתי בראיון עם מישהי שיוצרת דברים ממוחזרים למשל תיק משקיות ניילון
[ליצירה]
כמה עולה קילו בגין?
"כל פעם שאני בשוק אני מצלמת" אם כזאת תמונה יפה ועשירה יוצאת למישהו בשוק, הוא בטח ממש מעולה כשהוא יוצא מהשוק...
וזה שתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה זה מצויין, (בשונה ממה שכתבת, ערוגה.) מה שמוביל אותי לתמוך בגרסת הצבע,שהוא מה שבד"כ מאפיין שוק. (את הצעקות אי אפשר לתפוס בסטילס)
בהחלט אהבתי את הטישטוש בתנועות של המוכר.
(ותדרשי מ"מסגריית הכפר 039320939 אחוזים על הפרסומת.)
[ליצירה]
היי מיי, מפריע לי דבר אחד- העמעום אור סביב השמש לא ברור דיו, וגם מעגלי מידי. אין סיכוי שקרני אור נשברות בצורה כזאת מעגלית. אם הכוונה שהעורב מביא את החושך- יכולת לצייר את החשיכה המדורגת באופן יותר מדוייק ואז למשוך עליהם חושך באלכסון ולא בקו מעגלי כ"כ.
אהבתי מאוד מאוד את ההשתקפות של הירח במים. יפה.
[ליצירה]
אני הבנתי את זה אחרת מממזר- על התחושה הרעה שיש לנסיך כשהוא נשאר במקום ללכת. ככה זה שגדלים- צפוף לך בפעמון של זכוכית, שני הרים כבר לא מספיקים לך וגם מהבלורית הבלונדינית לא נשאר הרבה.
הרעיון מקסים. את מוציאה את היצירה מההקשר התמים הידוע, ומציגה באמצעות אותם סמלים ידועים מערכת יחסים סמביוטית וקצת מפחידה. אבל- ריבוי השיבוצים מכניס את הקורא אוטומאטית לעמדת "קראתי את זה כבר, הייתי שם". אלפי שירים נכתבו בהשראת הנסיך הקטן, רק באתר הזה יש בטח 20, אבל כדי לבדל את הרעיון שלך את צריכה או להפחית את כמות השיבוצים, או לקחת אותם צעד אחד קדימה, קצת יותר נועז. כי עד "כלאתי ב כבשים" אי אפשר לדעת שמדובר במשהו אחר.
וגם את, משהו אחר.
זה ודאי.
[ליצירה]
זה כל כך עדין (לא רק בגלל שמדובר על זכוכיות.) ויפה.
בכלל לא ארוטי. ומי שמצא כאן רמיזות שהביכו אותו, שילך לקרוא "אשיב ממצולות" או משהו וירגע.
וגמני חושבת שהבית השני מוצלח יותר, אבל לא לוותר על ההקדמה כלל!
(את שמת לב איך במיוחד בשבילך הכנסתי בסוגריים דליחות? )
[ליצירה]
וואו.
יש כאן כמה דברים טובים, אבל דחסת טיפה יותר מידי. כדאי לעבד וללטש את זה קצת יותר. ולא לדחוף את המסקנה מעובדת בכפית.
אבל וואו.
[ליצירה]
[ליצירה]
התגליתי לך זאת הגרסא הדוסית לנבראתי לך?
זה שיר טוב, וזה שיר חשוב.
הייתי מוותרת על ה"חיוך ביישני" וחותמת את הקרבה בנקודה ומשאיר שורה ריקה עד לניתוח הנשי, המעבר בתוכן מאוד חד וחבל שזה לא מקבל ביטוי גם בצורה.
ערוגה, שלוקחת לתשומת ליבה את הביקורת המגדרית.
[ליצירה]
אענה לחלק מהתגובות:
איכות היא לא מילה גסה. בטח שלא רעה.
לשמחתי לא ילד ולא ממזר או אלדר (מצטערת הדס, אותך אני לא מכירה...) יכולים להיות מואשמים בביקורתיות קרה ובחוסר אנושיות. להעביר ביקורת לא חייב להיות מרוע, ואין פרושה חוסר הערכה, אלא מתוך רצון כנה ואמיתי לשפר ולהיטיב את היצירה והיוצר. וכן אלדר, אפשר גם לבקר חברים, זה לא סותר פרגון.
צר לי שבחרתם לקחת את הדברים לדמגוגיה וקיצוניות.
תגובות