לדעתי דווקא הקומפוזציה מעבירה את המשמעות של אומנות לעם- מצד אחד זה מדהים למצוא תמונה בגודל כזה על קיר של באסטה, מצד שני- זה המקום שהיא מקבלת, מאחורי האבטיחים, כשהשקיות מקבלות יותר תשומת לב מהקונים. כך שכל הטענות של אודיה, הן בכוונה מבחינתי.
(מה שלא מצויין זה שהתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה, והפוטרט למי שלא זיהה, הוא של בגין. אני חושבת שהפרטים הנ"ל מוסיפים עוד רובד לשם שבחרתי).
ולגבי השחור לבן- יש לי את התמונה הזאת בהמון ווריאציות. בכל פעם שאני בשוק אני מצלמת את הדוכן הזה, ואת זאת אני הכי אוהבת. בלי כל העומס הצבעוני. אז די עם זה.
אויש כ"כ אהבתי!
הניגוד בין האיש המעונב והרציני לבין האבטיחים, המוכר הפשוט, והארגזים- השוק, פשוט אדיר.
תרשי לי להתלהב.
לא ראיתי בצבעוני אבל יכול להיות שכדאי לנסות.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
לדעתי אין עניין ביצירה הזו לשחור-לבן.
הציור שעומד ברקע כמעט נבלע, וחבל. זה לא הוגן כלפי היצירה, שאת האובייקט שעל שמו היצירה קרויה (!) צריך לחפש בין שאר מה שמצוי בחשיכה. זה חבל.
בעקבות השחור-לבן השקיות הלבנות (משמאל לתמונת השמן המדוברת לעיל) מקבלות יותר פוקוס ממנה, וזה עוד יותר חבל.
בכל מקרה,
אהבתי את הקומפוזיציה, העמידה והתנועה של המוכר - גדול מהחיים. הצלחת לתפוס אותו ברגע מוצלח מאוד. טיפוסי.
והשקיות הלבנות (בעצם, מי הבטיח לי שהן לבנות במציאות? לומשנה), הן יכולות להיות יצירה בפני עצמן.
אני דווקא תומך ביוצרת וחושב שהשחור-לבן מוסיף. אמנם בהתחלה חשבתי שהשקיות קשורות לאומנות אבל זה היה מושלם עבורי כי נזכרתי בראיון עם מישהי שיוצרת דברים ממוחזרים למשל תיק משקיות ניילון
"כל פעם שאני בשוק אני מצלמת" אם כזאת תמונה יפה ועשירה יוצאת למישהו בשוק, הוא בטח ממש מעולה כשהוא יוצא מהשוק...
וזה שתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה זה מצויין, (בשונה ממה שכתבת, ערוגה.) מה שמוביל אותי לתמוך בגרסת הצבע,שהוא מה שבד"כ מאפיין שוק. (את הצעקות אי אפשר לתפוס בסטילס)
בהחלט אהבתי את הטישטוש בתנועות של המוכר.
(ותדרשי מ"מסגריית הכפר 039320939 אחוזים על הפרסומת.)
[ליצירה]
לדעתי דווקא הקומפוזציה מעבירה את המשמעות של אומנות לעם- מצד אחד זה מדהים למצוא תמונה בגודל כזה על קיר של באסטה, מצד שני- זה המקום שהיא מקבלת, מאחורי האבטיחים, כשהשקיות מקבלות יותר תשומת לב מהקונים. כך שכל הטענות של אודיה, הן בכוונה מבחינתי.
(מה שלא מצויין זה שהתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה, והפוטרט למי שלא זיהה, הוא של בגין. אני חושבת שהפרטים הנ"ל מוסיפים עוד רובד לשם שבחרתי).
ולגבי השחור לבן- יש לי את התמונה הזאת בהמון ווריאציות. בכל פעם שאני בשוק אני מצלמת את הדוכן הזה, ואת זאת אני הכי אוהבת. בלי כל העומס הצבעוני. אז די עם זה.
[ליצירה]
אויש כ"כ אהבתי!
הניגוד בין האיש המעונב והרציני לבין האבטיחים, המוכר הפשוט, והארגזים- השוק, פשוט אדיר.
תרשי לי להתלהב.
לא ראיתי בצבעוני אבל יכול להיות שכדאי לנסות.
quetiapine dosage for sleep asser.nl quetiapine overdose amount
[ליצירה]
לדעתי אין עניין ביצירה הזו לשחור-לבן.
הציור שעומד ברקע כמעט נבלע, וחבל. זה לא הוגן כלפי היצירה, שאת האובייקט שעל שמו היצירה קרויה (!) צריך לחפש בין שאר מה שמצוי בחשיכה. זה חבל.
בעקבות השחור-לבן השקיות הלבנות (משמאל לתמונת השמן המדוברת לעיל) מקבלות יותר פוקוס ממנה, וזה עוד יותר חבל.
בכל מקרה,
אהבתי את הקומפוזיציה, העמידה והתנועה של המוכר - גדול מהחיים. הצלחת לתפוס אותו ברגע מוצלח מאוד. טיפוסי.
והשקיות הלבנות (בעצם, מי הבטיח לי שהן לבנות במציאות? לומשנה), הן יכולות להיות יצירה בפני עצמן.
[ליצירה]
אני דווקא תומך ביוצרת וחושב שהשחור-לבן מוסיף. אמנם בהתחלה חשבתי שהשקיות קשורות לאומנות אבל זה היה מושלם עבורי כי נזכרתי בראיון עם מישהי שיוצרת דברים ממוחזרים למשל תיק משקיות ניילון
[ליצירה]
כמה עולה קילו בגין?
"כל פעם שאני בשוק אני מצלמת" אם כזאת תמונה יפה ועשירה יוצאת למישהו בשוק, הוא בטח ממש מעולה כשהוא יוצא מהשוק...
וזה שתמונה צולמה בשוק מחנה יהודה זה מצויין, (בשונה ממה שכתבת, ערוגה.) מה שמוביל אותי לתמוך בגרסת הצבע,שהוא מה שבד"כ מאפיין שוק. (את הצעקות אי אפשר לתפוס בסטילס)
בהחלט אהבתי את הטישטוש בתנועות של המוכר.
(ותדרשי מ"מסגריית הכפר 039320939 אחוזים על הפרסומת.)
[ליצירה]
חת,
אני מסכימה עם כל מילה שלך, אבל לפעמים, כדי לחיות במציאות המטורפת הזאת, צריכים להגדיר את הדברים. אין כאן רע מוחלט, אין כאן טוב מוחלט, אבל יש צדדים מוחלטים ומלחמה אחת ארוכה.
אני לא חושבת שזה פתרון, אבל אני יכולה להבין את האנשים שבורחים לתמימות או להתלהמות.
אבל, וזו הנקודה בה אני חולקת על החתלתול ועליך יהיה טוב, שתי הקיצוניות הן בריחה ואיומות, חסרות תועלת וחסרות תוחלת באותה מידה.
[ליצירה]
ילדים, להרגע!
שמואל, צר לי שהדיון התדרדר לרמה כזאת.
ימים יגידו לגבי צדקת דרכנו השונות, אבל בעיניי ההיסטוריה כבר קבעה שקומניזם נועד לכשלון. אני רק מקווה שפעם הבאה זה לא יעלה במחיר חיי אדם כמו בעבר.
[ליצירה]
"...
ואתם שזוכרים רק פנים,
אל תשכחו את הידים המושטות
ואת הרגלים הרצות בקלות
ואת המילים.
זכרו שגם היציאה לקרבות נוראים
עוברת דרך גנים וחלונות
וילדים משחקים וכלב נובח.
זכרו והזכירו לפרי שנשר
את העלים ואת הענף,
הזכירו לקוצים הקשים
שהיו רכים וירוקים באביב,
ואל תשכחו שגם האגרוף
היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות"
(nתוך חוליקת- השיר השליש על דיקי/יהודה עמיחי.)
השאלה אם אחרי כל זה נוכל לחזור להיות יד פתוחה ואצבעות.
תגובות