לכל איש יש
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא אפשרות לקבל ארוחה בביתו. מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט לצלם אותו. יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן לראות בה... תודה לך ערוגה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] הוא נראה מקופח [ליצירה]
- [ליצירה] מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :) בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב. הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?". ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד. לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי. [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה מאוד חזקה. [ליצירה]
- [ליצירה] לכל איש יש צלחת עם חומוס ופיתה לנגב וכוס ספרייט בצד. (זה יפה, מאוד. אני מתחילה להבין למה לפעמים זה עדיף על נוף). [ליצירה]
- [ליצירה] .. בהיה לא ממוקדת, הרהורים, לעומת ההתמסרות שסיפרת עליה, מוזר. מעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... ההשתקפות מאחורי האיש (על החלון) פשוט מקסימה.. יש לי שאלה, האם את עיצבת את הדברים על השולחן? או שזה טבעי-טבעי? בכל מקרה זה מקסים- ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] יווו!! -מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? -ערוגה! [ליצירה]
- [ליצירה] יאוו ממש יפה שיגרה של יום יום בהסתכלות יפה [ליצירה]
- [ליצירה] האיש הזה מפחיד. שאלת אותו אם הוא מסכים לפני שצילמת אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] אה? מי ניצל אותו? או שהוא ניצל? זה פח? זה כד? מה יש שם? לא ברור. ולא בגלל אבסטרקטיות יתר. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס! (זאת הקריאה הראשונה שלי, איך הסגון שונה, ואיזה יופי, וכמה דיוק וכמה טמון בו-- וזה בלי לגעת בתוכן. ובקריאה נוספת- בבית השני משהו עוד לא מסתדר. אולי "אלף ושלושים ושישה ירחים, ואולי זה התוכן, ואולי- שוב לא לגעת. ) [ליצירה]
- [ליצירה] אני תוהה במה חטאת יותר דמגוגיה, פופליזם או לשון הרע והוצאת שם רע. [ליצירה]
- [ליצירה] צר לי תמי, אבל הכתיבה סתמית, הרעיון נדוש והדימויים בנאליים. את יכולה יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה רעיון נהדר- לייחס את השגעון והתעתוע לגעגועים. אהבתי מאוד. יש כמה משפטים לא ברורים, לדוג': "דמעותיהן של האנשים אשר זולגות בשצף קצף במורד תווי הפנים המחוספסים, אך שבורים מכאב וצער ומתאדות בערפל הלוהט שמזדחל לו כנחש מפוספס ומלא זעם" הנושא קופץ מהדמעות לפנים באופן מסורבל. יש עוד כמה כאלה. הפתרון הטוב ביותר הוא להקריא לעצמך את היצירה בקול ובשקט, הפסיקים כבר יבואו מעצמם במקום הנכון. גם הסוף טיפה לא ברור, וחבל. זה רעיון מקסים ממש. אבל הרעיון הבסיסי מיוחד ורגיש, וגם הביצוע טוב, רק ללטש קצת. אגב, למה דווקא השמונה בדצמבר? הערוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני הבנתי את זה אחרת מממזר- על התחושה הרעה שיש לנסיך כשהוא נשאר במקום ללכת. ככה זה שגדלים- צפוף לך בפעמון של זכוכית, שני הרים כבר לא מספיקים לך וגם מהבלורית הבלונדינית לא נשאר הרבה. הרעיון מקסים. את מוציאה את היצירה מההקשר התמים הידוע, ומציגה באמצעות אותם סמלים ידועים מערכת יחסים סמביוטית וקצת מפחידה. אבל- ריבוי השיבוצים מכניס את הקורא אוטומאטית לעמדת "קראתי את זה כבר, הייתי שם". אלפי שירים נכתבו בהשראת הנסיך הקטן, רק באתר הזה יש בטח 20, אבל כדי לבדל את הרעיון שלך את צריכה או להפחית את כמות השיבוצים, או לקחת אותם צעד אחד קדימה, קצת יותר נועז. כי עד "כלאתי ב כבשים" אי אפשר לדעת שמדובר במשהו אחר. וגם את, משהו אחר. זה ודאי. [ליצירה]
- [ליצירה] זה עצוב מאוד. זה כתוב מיוחד מאוד. *. [ליצירה]
- [ליצירה] לפעמים מרוב שיבוצים וקונוטציות לא רואים את השיר, וחבל. כי שיר כזה ראוי שיראה- יש לך אבחנה דקה ודמיון עשיר, תסמוך יותר על המילים שלך. *. [ליצירה]
- [ליצירה] זה נעים, אבל יש יותר מידי הסברים לקראת ה"פשוט". לדעתי היה אפשר להתחיל להתחיל משם. תאמין בדימויים שלך, הם נהדרים. [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן כמה משפטים שגרמו לי לחייך באופן מאוד מרוצה, אבל בדיוק בגלל זה כ"כ התאכזבתי. הסיפור שלך הוא קצת כמו מקדחה- אתה מעמיק ומעמיק אבל נשאר במקום. שזה טוב, עד שמגיעים לשכבות הקשות באמת- וזה חסר כאן. תחשוב בשביל מה כתבת את הסיפור, את האפקט הרגשי השגת ובאופן מצויין. אבל מה מעבר לזה? [ליצירה]
תגובות