לכל איש יש
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא אפשרות לקבל ארוחה בביתו. מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט לצלם אותו. יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן לראות בה... תודה לך ערוגה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] הוא נראה מקופח [ליצירה]
- [ליצירה] מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :) בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב. הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?". ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד. לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי. [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה מאוד חזקה. [ליצירה]
- [ליצירה] לכל איש יש צלחת עם חומוס ופיתה לנגב וכוס ספרייט בצד. (זה יפה, מאוד. אני מתחילה להבין למה לפעמים זה עדיף על נוף). [ליצירה]
- [ליצירה] .. בהיה לא ממוקדת, הרהורים, לעומת ההתמסרות שסיפרת עליה, מוזר. מעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... ההשתקפות מאחורי האיש (על החלון) פשוט מקסימה.. יש לי שאלה, האם את עיצבת את הדברים על השולחן? או שזה טבעי-טבעי? בכל מקרה זה מקסים- ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] יווו!! -מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? -ערוגה! [ליצירה]
- [ליצירה] יאוו ממש יפה שיגרה של יום יום בהסתכלות יפה [ליצירה]
- [ליצירה] האיש הזה מפחיד. שאלת אותו אם הוא מסכים לפני שצילמת אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] סף, רק למנחם ולחתלתול מותר להעיר הערות על האינטלגנציה שלי. שתדע. :) [ליצירה]
- [ליצירה] *. (נו, זה לא הוגן. אני מנועה מפרשנות אובייקטיבית.) [ליצירה]
- [ליצירה] בואי נמלט מן האספלט ומן הערים המקומטות בואי נמלט אל הלגונות השקטות בואי לאילת לאילת. (ירון לונדון.) [ליצירה]
- [ליצירה] אני בעד הסוגריים. ההערות בסוגריים לא חשובות מהשיר, אלא צורה אחרת ומרתקת של כתיבה. בעיני זה מעשיר את השיר מאוד, ואהבתי איך שבכל סוגר כתבת נקודת מבט אחרת. ולגבי התוכן, עצוב וכואב. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת, אני זה אתה, שאין בסיפור הזה שום מסר דידקטי. אם כוונת היוצר הייתה לעורר אותנו לטבעיות הישראלית ולאמונה הוא היה מסיים את הסיפור כשגידי ועינת גרים להם בגבעה, הוא כותב לנקודה והיא מחנכת באולפנא. זה סיפור על החיים, על התמודדות ולא סיפור מגוייס לתובנות מעמיקות מוגשות מרוסקות בכפית. זה סיפור מעניין, כתוב טוב, וזהו. וזה די הרבה, ובהחלט די והותר. [ליצירה]
- [ליצירה] ערכת את זה או שאני ממציאה? בכל אופן, הסיום נהדר, גם אם הדרך אליו לא הייתה לגמרי ברורה. ותתחדש! :) [ליצירה]
- [ליצירה] אולי נשדך בין סנופקין לילד? ערוגה, נהנית להעלו שירים נשכחים לרווחת הכלל. (אולי כדאי להעביר את התגובות הללו ליצירה נפרדת? שפיצ ואני נוכל להתמוגג לנו בחשאי..) [ליצירה]
- [ליצירה] (*) [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא יודעת למה לייחס את זה, אבל ניכר שיפור עצום לעומת השירים הקודמים- השפה עשירה יותר, הדימויים פחות ברורים, והכל בנוי אחרת, ואם הייתי מחלקת ציונים הייתי נותנת לזה "הרבה הרבה יותר טוב". אל תבוש מהמלעיזים, מקק ואני בצד שלך, וזה בהחלט הצד הנכון. (טיפ קטן, תנסה להקריא לעצמך את השיר בקול, אני בטוחה שתמצא בעצמך כמה מעברים צורמים). [ליצירה]
- [ליצירה] יותר מרק כרובי. לא הבנתי את הסוגריים בהתחלה, וגם לא את כל הרבדים, אבל ממה שהבנתי, זה כתוב טוב. ויפה. [ליצירה]
תגובות