לכל איש יש
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא אפשרות לקבל ארוחה בביתו. מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט לצלם אותו. יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן לראות בה... תודה לך ערוגה: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] הוא נראה מקופח [ליצירה]
- [ליצירה] מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :) בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב. הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?". ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד. לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי. [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה מאוד חזקה. [ליצירה]
- [ליצירה] לכל איש יש צלחת עם חומוס ופיתה לנגב וכוס ספרייט בצד. (זה יפה, מאוד. אני מתחילה להבין למה לפעמים זה עדיף על נוף). [ליצירה]
- [ליצירה] .. בהיה לא ממוקדת, הרהורים, לעומת ההתמסרות שסיפרת עליה, מוזר. מעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... ההשתקפות מאחורי האיש (על החלון) פשוט מקסימה.. יש לי שאלה, האם את עיצבת את הדברים על השולחן? או שזה טבעי-טבעי? בכל מקרה זה מקסים- ליתוש. [ליצירה]
- [ליצירה] יווו!! -מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? -ערוגה! [ליצירה]
- [ליצירה] יאוו ממש יפה שיגרה של יום יום בהסתכלות יפה [ליצירה]
- [ליצירה] האיש הזה מפחיד. שאלת אותו אם הוא מסכים לפני שצילמת אותו. [ליצירה]
- [ליצירה] תקרא שוב את הציטוט- "שהרגש האנושי החזק והממכר ביותר הוא התאהבות (לא שצריך פילוסופים כדי להגיע למסקנה הזאת). אין בין זה ובין נישואים שום קשר" אז למה אוסקר ווילד כורך נישואים והתאהבות יחד באותו משפט? בדיוק סביב זה נעו התגובות. שבאמת אין שום קשר. כי בהתאהבות, אין שום מקום לאדם אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] *. (נו, זה לא הוגן. אני מנועה מפרשנות אובייקטיבית.) [ליצירה]
- [ליצירה] *. [ליצירה]
- [ליצירה] אחד הדברים הכי מבאסים בכתיבה זה המשפטים שנשארים מחוץ לשיר. הרבה רעיונות יפים, משחקי מילים ותילי משמעויות שמהם צריך לסנן כדי לא להעמיס יותר מידי. יכול להיות שהרבה מהקוראים עברו על "מתקנים" בלי לעלות על הצופן כמו אלדר, ויכול להיות שרוב הקוראים עברו על "עכשיו אני נמצא כאן בתפקיד" בלי לזמזם את "אני עומד על החומה". יכול להיות. ובטח יש כאן עוד כמה שלא עליתי עליהם. אבל השיר הזה טיפה עמוס מידי. צריך לדעת להשאיר מקום לדעתו של הקורא, צריך לדעת לוותר. או תפקיד או שוטר בגן הילדים. אי אפשר לזגזג את הקורא ככה. דבר שני, שונה אבל קשור, גם מבחינת מלל נטו, כל המוסיף גורע. מה דעתך על זה: "בעמדת השמירה עולה הירח ואיתו בליל המחשבות, ולפעמים גם כמה שורות לשירים. או: וגם כמה שורות לשירים לפעמים". צריך יותר מקום לנשום, פחות לדחוס ולקטע. חוץ מהנ"ל, אולי מהיכרותי עם הזווית הזאת, אני חושבת שזה שיר מדוייק. זה שיר טוב, שמצייר תמונה אחרת. זה בהחלט הכיוון. עד כאן דברי הערוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] ברוכה הבאה לחזותיים. :) [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שמכאן, כדי לכבד את יצירתו של אורי, כדאי לעבור למדיום אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] ושאלה אחת קטנה שנשאלת פעמיים. [ליצירה]
- [ליצירה] לשיר הזה יש ריח של חלה טריה. דימוי נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] עוד תהיה. אני סומכת עליך. |כוכבית של חיבוקים, חיבוק של שתיקות| [ליצירה]
- [ליצירה] אני מצטערת, בשם הפרגון אני אמורה להלל את היצירה הזאת? אין בה טעם, אין בה ריח. לקח לי יותר זמן להכנס ולקרוא את היצירה מאשר לקח לך לכתוב אותה.אני חושבת שזה זלזול בקהל קוראיך. ולמה אתה לא מפרגן לחמשיר שלי? כי אתה יודע שאין בו שום דבר שראוי להקרא "יצירה" וזה אתר יצירה. מ.ש.ל. [ליצירה]
תגובות