תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :)
בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב.
הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?".
ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד.
לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי.
אני לא יכולה לנחם אותך מידיעה מוצקה ערוגה יקרה, אך מעיניו נראה שלא רק כך הדבר, נראה שהעצב לא הצליח לכבוש חלקת עולם בליבו, נראה מעיניו שהוא ידע התמודדיות, יתכן שלא קלות בכלל,
אך יש בהן חיים, חדווה, התרפקות, עדיין נהנה מהקסם שבדברים הקטנים, כן, גם מלנגב חומוס לבד, בשקט שלו. שאולי גם מהווה חזרה לזכרונות עברו, אבל ניגוב החומוס לא נראה ככאב שחוזר אליו, אלא, התענגות.
עומק מדהים בעיניים של כאב ושלווה.
לפחות כך בעיני,
מרתק.
נושא אלומותיו, אפשר הסבר לגבי ה"מקופח"?
זו דמות שכתבתי עליה פעם משהו ואם לא בדיוק עליה אז יום אחד.
יפה שמצאת כאן את האסתטיקה, האיש הזה כמה שישמע מוזר הוא יפהיפה הודות לקומפוזיציה ולמה שניתן לנחש או לדמיין עליו.
יש עתיד קידו...בהחלט יש...
וזהו..אין לי יותר מה להוסיף ולומר מלבד ש...
[ליצירה]
תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
[ליצירה]
מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :)
בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב.
הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?".
ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד.
לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי.
[ליצירה]
וואו...
ההשתקפות מאחורי האיש (על החלון) פשוט מקסימה..
יש לי שאלה, האם את עיצבת את הדברים על השולחן? או שזה טבעי-טבעי?
בכל מקרה זה מקסים-
ליתוש.
[ליצירה]
יש תרופות נגד קולות כאלה.
וברצינות- אני חושב שיש להבדיל באמת בין מה שמאפיין אותי כאדם (התפעמות מנוף, שיחו סרק ) כישראלית (חסכון במים) וכיהודי. כל הדברים הנ"ל יכולים לאפיין באותה מידה סודני חובב גפילטע'.
למה אלה בעינייך מאפיינים יהודים??
[ליצירה]
פרגית, יש לך עוד כמה דברים בראש?
ואם כי הוא צעיר וששרוט, יפה לך אש"ז. יפה ביותר.
[ליצירה]
[ליצירה]
לקח לי רגע להבין למה גזר וחזרת, אבל יישרתי קו עם הפולניות. אהבתי את כל הרמזים והרמיזות שטמונים בקטע (וכל מיני קטעי הלכה שלא ידעתי...:)) אבל לא ברור מספיק הקשר בין המפלצת לתחנון. כך לטעמי. היה אפשר לציין תופעה משונה בלי המפלצת, אבל ככה זה צולע יחד. גם המטבוחה לא זכתה ליחס הראוי לה.
אבל זה חמוד לאל-אללה.
[ליצירה]
אני הבנתי את זה אחרת מממזר- על התחושה הרעה שיש לנסיך כשהוא נשאר במקום ללכת. ככה זה שגדלים- צפוף לך בפעמון של זכוכית, שני הרים כבר לא מספיקים לך וגם מהבלורית הבלונדינית לא נשאר הרבה.
הרעיון מקסים. את מוציאה את היצירה מההקשר התמים הידוע, ומציגה באמצעות אותם סמלים ידועים מערכת יחסים סמביוטית וקצת מפחידה. אבל- ריבוי השיבוצים מכניס את הקורא אוטומאטית לעמדת "קראתי את זה כבר, הייתי שם". אלפי שירים נכתבו בהשראת הנסיך הקטן, רק באתר הזה יש בטח 20, אבל כדי לבדל את הרעיון שלך את צריכה או להפחית את כמות השיבוצים, או לקחת אותם צעד אחד קדימה, קצת יותר נועז. כי עד "כלאתי ב כבשים" אי אפשר לדעת שמדובר במשהו אחר.
וגם את, משהו אחר.
זה ודאי.
[ליצירה]
שיח צריך להתנהל באותו מדיום.כתגובה מנותקת מהקונטקסט, היצירה הזאת חסרת כל ערך.
פרוטי, אם את רוצה להביע מחאה, תטרחי להציג על מה ואל מה את מתכוונת. למרות שיאיר היה כאן לעזרתך להביא את הקישור, אני חושבת שזה אמור להיות תפקיד שלך. ואם לא העיקר הייתי האומנות ולא המחאה, אני מצטרפת לנשמת.
[ליצירה]
אילנה, זאת מחרוזת מצויינת- אפשר ממש להרגיש גלים בין המעברים החדים שלך, בין כל הרעיונות המבריקים שמטלטלים אותך.
אבל, חסר הליטוש. "כמה דרכים מזוויעות לבטא את עצמה" או הסוגריים ב"כדאי", נוצרת תחושה של שרבוט. שיר לא אמור להאכיל אותך ככה בכפית ולסגור את עצמו אלא לפתוח בך משהו, ובשיר הזה זה מתפספס וחבל, כי שיר עם עוצמות כאלה חבל שיפול על הפרטים הקטנים, על המילים שמרכיבות אותו.
אך טוב ובשורות של חסד,
ערוגה .
תגובות