תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :)
בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב.
הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?".
ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד.
לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי.
אני לא יכולה לנחם אותך מידיעה מוצקה ערוגה יקרה, אך מעיניו נראה שלא רק כך הדבר, נראה שהעצב לא הצליח לכבוש חלקת עולם בליבו, נראה מעיניו שהוא ידע התמודדיות, יתכן שלא קלות בכלל,
אך יש בהן חיים, חדווה, התרפקות, עדיין נהנה מהקסם שבדברים הקטנים, כן, גם מלנגב חומוס לבד, בשקט שלו. שאולי גם מהווה חזרה לזכרונות עברו, אבל ניגוב החומוס לא נראה ככאב שחוזר אליו, אלא, התענגות.
עומק מדהים בעיניים של כאב ושלווה.
לפחות כך בעיני,
מרתק.
נושא אלומותיו, אפשר הסבר לגבי ה"מקופח"?
זו דמות שכתבתי עליה פעם משהו ואם לא בדיוק עליה אז יום אחד.
יפה שמצאת כאן את האסתטיקה, האיש הזה כמה שישמע מוזר הוא יפהיפה הודות לקומפוזיציה ולמה שניתן לנחש או לדמיין עליו.
יש עתיד קידו...בהחלט יש...
וזהו..אין לי יותר מה להוסיף ולומר מלבד ש...
[ליצירה]
תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
[ליצירה]
מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :)
בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב.
הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?".
ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד.
לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי.
[ליצירה]
וואו...
ההשתקפות מאחורי האיש (על החלון) פשוט מקסימה..
יש לי שאלה, האם את עיצבת את הדברים על השולחן? או שזה טבעי-טבעי?
בכל מקרה זה מקסים-
ליתוש.
[ליצירה]
לותנת, לפני שאת מנופפת אותי ואת עופיק בתמימות של מתחילים, הריני לצרף את הסכמתי לדבריו (תראי, לבחור יש מקורות. מה יש לך?) אם יצאת מהאולפנא, נתקלת בתופעות אסורות וגילית את העולם, צר לי עלייך אחותי. צר מאוד. התורה אוסרת- סימן שזה קיים.
מחר תצאי לעולם הרחב, תפתחי ותראי שיש גם משכב בהמה, אז תכתבי על זה שיר ותבקשי מאיתנו להפתח?
נו, באמת.
אין זה קיים, זה יפה וזהו.
זה קיים, זה אסור וזהו.
בקשר ליצירה,
למה הצהרות אהבה בגוון של תלות הן בעינייך הוכחה לאהבה?
ולגבי האומץ, הרשי לי לחלוק על קודמיי. פרובקציה היא דרך זולה להשיג תשומת לב. וכששי צריך להסביר שיש כאן פרובקציה, זה אפילו יותר זול.
[ליצירה]
יש עניין באסתטיקה. אם זה בא לידי ביטוי ביצירה הנ"ל, אפשר לדון בכך, אבל זה נכון ככלל.
ולפי גישתך קצת אחרת, של צייד רגעים, אז ביקורתה של פוטו נכונה. אין כאן "רגע" שגורם למשהו אצל צופה.
[ליצירה]
. הערה לגבי היצירה:
הנימה הביקורתית (ודוקא הציניות בסוף היא קצת אחרת ומאוד מתאימה) יכולה להגיע דווקא משום שאסור לנו.
ברור לי שאם הייתי כל שמחת תורה רוקדת עם ספר תורה, בעוד 20 שנה זה היה נראה כמו הרקדות באולפנא. חלק רוקדות, חלק נשרכות והרוב סתם תופסות שמש.
כלומר, "הכמהון" שעליו מדברת טל נובע למשהו שנמנע מאיתנו. אם לבנתיים, ואם לאו.
ב. לגבי השאר:
טל,קשה לי מאוד מאוד הקביעה שלך שחוזרת שפעם נשים היו יותר מקושרות באופן טבעי. כך לי אישית, ואין מה להרחיב מעבר למה שכתב יאיר.
יש לי תחושה שאם היינו מדברים לפני מאה שנה, היו בנות שהיו מצדיקות באדיקו את העובדה שלנשים אין זכות בחירה ורואות בזה עליונותן שהן לאיודעתמה מידי בשביל פוליטיקה.
אבל היום, זה נראה לנו כל כך ברור שגם נשים בוחרות.
א
אז מצד אחד ישנה ההצטדקות הזאת של נשים מקושרות יותר, שבירת הכלים וכו', דיבורים יפים של בדיעבד, אבל דברים קורים.
או שהם יקרו בכותל על ידי רפורמים, או שהם יקרו על ידינו.
אבל כדי שדברים יקרו על ידינו צריך להכיר בדברים בעת התרחשותם ולהשתחרר משובינזם הפוך.
אווף.
[ליצירה]
אולי בזבוז זאת לא הגדרה הנכונה.
לפעמים, באמצע משהו, אני חושבת כמה הייתי רוצה שיהיה כאן מישהו איתי, או כמה הייתי רוצה לספר את זה למישהו, אבל זה שהייתי שם, חשבתי או עשיתי את זה לבד, לא הופך את זה לבזבוז, אולי פחות פשוט שלם.
ואישית, אני מעדיפה להעיף את המחשבה הזאת ממני כמה שיותר מהר, בגלל שמסוכן בעיניי לתלות את האושר במשהו אחר, שעם כל הכבוד והרצון והאהבה, הוא חיצוני.
ובעיניי, השאיפה הזאת להתמזגות- להבנה ללא מילים, להכלה מוגמרת בכל התחומים, היא מסרסרת דווקא בגלל שהיא בלתי אפשרית.
כל טוב טל. ובמהרה בימינו.
[ליצירה]
רסיס, הגיעו מים עד נפש!
וליצרתי החדשה:
!2 גבינה
1 קוטג'-
לחם חום!
קילו
עגבניות.
כמה
מלפפונים.
(בקיצור, קצה נפשנו בדמגוגיה של ירושלמי, ואם זה אתר יצירה ולא אתר לדברי הבל פוליטיים שלפחות היצירות יעדו בסטדנרט מסויים. מ-י-נ-י-מ-ל-י.)
[ליצירה]
לכאורה אין שום קשר בין אלול והגינה, אבל לא יודעת למה- אולי זה תלוי במצב רוח כשאתה קורא, זה התחבר לי יפה. אולי טיפה ארוך מידי, אבל אהבתי.
שנתחדש.
תגובות