תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :)
בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב.
הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?".
ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד.
לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי.
אני לא יכולה לנחם אותך מידיעה מוצקה ערוגה יקרה, אך מעיניו נראה שלא רק כך הדבר, נראה שהעצב לא הצליח לכבוש חלקת עולם בליבו, נראה מעיניו שהוא ידע התמודדיות, יתכן שלא קלות בכלל,
אך יש בהן חיים, חדווה, התרפקות, עדיין נהנה מהקסם שבדברים הקטנים, כן, גם מלנגב חומוס לבד, בשקט שלו. שאולי גם מהווה חזרה לזכרונות עברו, אבל ניגוב החומוס לא נראה ככאב שחוזר אליו, אלא, התענגות.
עומק מדהים בעיניים של כאב ושלווה.
לפחות כך בעיני,
מרתק.
נושא אלומותיו, אפשר הסבר לגבי ה"מקופח"?
זו דמות שכתבתי עליה פעם משהו ואם לא בדיוק עליה אז יום אחד.
יפה שמצאת כאן את האסתטיקה, האיש הזה כמה שישמע מוזר הוא יפהיפה הודות לקומפוזיציה ולמה שניתן לנחש או לדמיין עליו.
יש עתיד קידו...בהחלט יש...
וזהו..אין לי יותר מה להוסיף ולומר מלבד ש...
[ליצירה]
תמונה זו צולמה במיקצועיות רבה, כיצירה היא פשוט מושלמת. כל זה מפני שניתן לראות בה רבות ומכל הזויות. האיש יכל להיות בעל המקום כמו כן עלוב ללא
אפשרות לקבל ארוחה בביתו.
מאושר ואומלל, אולם אין אפשרות לקחת מימנו, את
טוב ליבו הקורן מפניו, ואושרו בכך שמישהו החליט
לצלם אותו.
יצירה נפלאה ועדיין לא נגעתי בקצה המזלג במה שניתן
לראות בה...
תודה לך ערוגה:
חיים
[ליצירה]
מוקדש לאלומה שרצתה תמונה מעניינת. מקווה שזה נכנס בקטגוריה. :)
בעיניי הוא איש נורא נורא עצוב.
הוא ישב ואכל לבד, שזאת בעיני אחת הסיטואציות היותר בודדות ואני תהיתי אם זה יהיה מנומס לבקש ממנו לצלם כשהוא פשוט שאל אותי "למה שלא תצלמי איש אוכל חומוס?".
ההתמסרות שלו, השיווק העצמי המצמצם הזה ובעיקר המבט שלו גורמים לי בעיקר עצבות ולתהות מי הוא, מאיפה הוא, את מי אהב, מה איבד ומה למד.
לא יודעת, זאת תמונה נורא עצובה בעיניי.
[ליצירה]
וואו...
ההשתקפות מאחורי האיש (על החלון) פשוט מקסימה..
יש לי שאלה, האם את עיצבת את הדברים על השולחן? או שזה טבעי-טבעי?
בכל מקרה זה מקסים-
ליתוש.
[ליצירה]
אני מצטערת, בשם הפרגון אני אמורה להלל את היצירה הזאת? אין בה טעם, אין בה ריח. לקח לי יותר זמן להכנס ולקרוא את היצירה מאשר לקח לך לכתוב אותה.אני חושבת שזה זלזול בקהל קוראיך.
ולמה אתה לא מפרגן לחמשיר שלי? כי אתה יודע שאין בו שום דבר שראוי להקרא "יצירה" וזה אתר יצירה. מ.ש.ל.
[ליצירה]
אני חייבת להדגיש מילה אחת של סומסום- "חלקית". כי אני הייתי אתמול בחממות של עצמונה, וכמות הציוד והשתילים שנזרקו שם בגלל קוצר הזמן ומכיוון ולא ישרדו את ההעברה, עצומה.
התמונה הזאת משולה לאדם שאיבד את כל חושיו וגפיו בפיגוע, ובאים מיד אחרי ואומרים לו שהעיקר שהוא חי.
אל תתני למראה עינייך להטעות אותך קצת, הנזק בל יתוקן. גם אם הקרווילות נוצצות, וחלק מהחממות מוקם שוב, הנזק בל יתוקן. אני מזמינה אותך לעיר האוהלים בצומת יד מרדכי, אני בטוחה שתמצאי שם מה לצלם.
[ליצירה]
הדס!
(זאת הקריאה הראשונה שלי, איך הסגון שונה, ואיזה יופי, וכמה דיוק וכמה טמון בו--
וזה בלי לגעת בתוכן.
ובקריאה נוספת-
בבית השני משהו עוד לא מסתדר.
אולי "אלף ושלושים ושישה ירחים, ואולי זה התוכן, ואולי-
שוב לא לגעת.
)
[ליצירה]
גנית, ניכר שהדברים נכתבו מתוך סערת רוח, והבחור יוצא אדיוט, אבל זאת לא יצירה. העברית לא תקנית, הכתיבה מחופפת, יש כאן הטחת דברים שאין להם קשר לקורא, אין פה שום חידוש או משהו מרענן. מלבד אמפתיה כלפייך אין לדברים שום השפעה ומשמעות. יש דברים שראוי שישארו ביננו לבין עצמנו.
ערוגה.
[ליצירה]
אה,
יש לך יכולת לתאר סיטואציה באופן מאוד מאוד ציורי, אבל השיר הזה ארוך מידי, וכל הזמן נבנה לקראת נקודת שיא שלא מגיעה. בנוסף, החרוזים קצת פשטניים מידי ולא מוקפדים באופן שווה לאורך כל השיר, זה גורע מאוד וחבל.
ודבר אחרון (מבטיחה)- הבית האחרון ממוסס בהומוריסטיות שלו את כל מה שכתבת, ותלוש לגמרי וגם זה חבל.
חוץ מזה, ברוך הבא לצורה.
בברכת, עלו נשתפר.
ערוגה.
תגובות