------------
לאהוב היה כך:
לכנוס כנפיים
למצוא באדמה עולם ומלואו.
"זהו זמן דמדומים"
אומר לי אבא,
"כשהחושך נכנס והאור עוד לא הסתלק".
אלו כאבי צמיחה בזמן הזה:
כנוסת כנפיים
ללמוד לעוף נגד כיון הגעגועים.
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אולי הכנפיים הם כדי שנוכל לבחור להישאר, לפחות בראשית צמיחתם, כשלאבא יש עוד דבר אחד להסביר שיר מדהים, באמת מופתי [ליצירה]
- [ליצירה] עופי לך אל שמי התכלת נסקי אל עב קשת עברי עופי לך אל לב שמים פרסי כנפיך כבעבר צופי נא ברוך ורוגע ומשם, על האדמה, מקומך ראי [ליצירה]
- [ליצירה] טוב שם משמן טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אמרו את זה קודם... ובכל זאת - "ללמוד לעוף נגד כיון הגעגועים". משפט ענק. [ליצירה]
- [ליצירה] סדנת היצירה פותחת את שעריה. אני גם מרגישה בקריאה שהקטע השני קצת תלוש. אבל: א. אבא שלי באמת אמר את זה. ב. זה חיצוני לי להאמין שזה משהו זמני. שעוד אצליח להבדיל בין אור וחושך ולברוא עולם ומלואו חדש. בכל מקרה, אני לא כ"כ רוצה לגעת בשיר, אבל היה נחמד אם יש למישו רעיונות. (לחיי רינגו!) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. אסתר: הבית השני מהווה חיבור מוצלח בין הבית הראשון - עבר, לבית השלישי - הווה. (כשהחושך נכנס והאור עוד לא הסתלק). [ליצירה]
- [ליצירה] בהחלט.. "ללמוד לעוף נגד כיוון הגעגועים" הוא בהחלט משפט משובח. משפט כזה שביכולתו להחיות ישני עפר (לנון זצ"ל..) ויותר ברצינות.. - אולי כדאי ליצור קישור בין שלושת הקטעים... [ליצירה]
- [ליצירה] *. זה שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] ... (חיכיתי לשיר הזה). יִהְיֶה לִי יִהְיֶה מַה שֶּׁלִּבִּי מְבַשֶּׂר לִי עוֹד יִהְיֶה לִי יִהְיֶה לִי קְצָת מִמַּה שֶׁחָסֵר לִי יוֹם אֶחָד אוּלַי אֶפְרֹשׂ כְּנָפַיִם יוֹם אֶחָד תִּרְאֶה שֶׁלֹא אֶפְחָד יוֹם אֶחָד אוּלַי אֶפְרֹשׂ כְּנָפַיִם וְזֶה יִהְיֶה כָּל כָּךְ נֶחְמָד. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, אה. אז אני הראשון. צירוף מקרים שכזה. מעניין אם הכנפיים יכולות להוסיף משהו קבוע מבחינת הרגשה. לדעתי את על הקרקע רוב הזמן, ובונה על הכנפיים שיעזרו, למרות שאני לא בטוח שאת צריכה אותן. אולי לקישוט. מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] זה טיפה חשוך מידי. יש איזשהו איזון עדין בין להסתיר ולגלות, והפנים שלה נמצאות בדיוק באיזון הזה, אבל כל הצד השמאלי מפר את האיזון. למרות (ולא בגלל) זה, יש אווירה מיוחדת לתמונה. ממש אפשר להריח גשם. ערוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] אלומות, בוא לכאן! זוג ב*דייט*, הוא רוצה צפון הודו, היא רוצה אירלנד. נשמע מוכר? בואי, אחלה סיפור. זורם כמו שצריך, קורץ במקומות הנכונים, מסתיים בציפיה לעוד. מזל שהוא מסגיר אותך כל פעם. :) [ליצירה]
- [ליצירה] "מעט מאוד יודעים להקשיב. הטרדות שלהם מושכות אותם אל מחוץ לשיחה או שהם מנסים בתוך תוכם לשפר את המצב או שהם מדמיינים כיצד תהיה הכניסה שלהם כשהשני יסתום כבר את הפה ויגיע תורם לעלות לבמה" (חוש השלג של סמילה/ פטר הוג) [ליצירה]
- [ליצירה] * (קראתי כמה פעמים ושתיקה כאן מהדהדת). (משהו קטן- דווקא בתור אוהדת סוגריים, הייתי מוותרת על הילדים פותים, זה די ברור גם בלי וקוטע לשווא את הזרימה). [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי מורידה את ההסבר למה אתה פונה דווקא אליו, אבל מלבד זאת- שיר חשוב שכתוב טוב. ערוגה, ששירים עם מקורות עושים לה אהוד בלב מראש. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת, אני זה אתה, שאין בסיפור הזה שום מסר דידקטי. אם כוונת היוצר הייתה לעורר אותנו לטבעיות הישראלית ולאמונה הוא היה מסיים את הסיפור כשגידי ועינת גרים להם בגבעה, הוא כותב לנקודה והיא מחנכת באולפנא. זה סיפור על החיים, על התמודדות ולא סיפור מגוייס לתובנות מעמיקות מוגשות מרוסקות בכפית. זה סיפור מעניין, כתוב טוב, וזהו. וזה די הרבה, ובהחלט די והותר. [ליצירה]
- [ליצירה] ברוכהבא! [ליצירה]
- [ליצירה] מה חיוך? אופק- הבחורה אוספת כסף לסמים בתחנה מרכזית. אלא אם כן אני לא הבנתי נכון. ולדעתי זה שיר טוב, מסוג השירים שכל מה שקורה בהם קורה מתחת לפני השטח המעונב. וקורה בהם הרבה. יאיר, אל תתן לממזר וילד להפריע לך. [ליצירה]
- [ליצירה] ככה תמיד דמיינתי את הסלע הזה של ר' עקיבא בו אבנים שחקו מים. יפה. לאללה. [ליצירה]
- [ליצירה] רן, אתה שוב עושה את זה. יצירה שלמה, ואתה מתמקד בארבע מילים ועוד חוזר עליהם למען הדגשה. חבל. [ליצירה]
תגובות