קשה לכתוב אליך עכשיו ערב רב מזנב בנו ואי שם אויב שנצטווה למחות, ממתין לקרב שעוד יבוא. (עם רדת החשכה?) רציתי לשבת איתך במורד הנוף המוכר לך שנשתוק את כל המילים שנאמרו כהסוואה, או המתינו לזמנם שעוד יבוא. (עם דמדומי שחר?) בנית לנו ערים בצורות מפניך, מפניי- מסכנות, עלובות, עניות. אל תכה בסלע, לא נותרו עוד דמעות. רק לחכות לבוקר. (שעוד יבוא?)