קשה לכתוב אליך עכשיו
ערב רב מזנב בנו
ואי שם אויב
שנצטווה למחות,
ממתין לקרב
שעוד יבוא.
(עם רדת החשכה?)
רציתי לשבת איתך
במורד הנוף המוכר לך
שנשתוק את כל המילים
שנאמרו כהסוואה,
או המתינו לזמנם
שעוד יבוא.
(עם דמדומי שחר?)
בנית לנו ערים בצורות
מפניך, מפניי-
מסכנות, עלובות, עניות.
אל תכה בסלע,
לא נותרו עוד דמעות.
רק לחכות לבוקר.
(שעוד יבוא?)
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חובב, ד' תשרי התשס"ה . מסופר על רבי שבא אליו אדם וביקש ממנו שיעזור לו לחזור בתשובה. "למד אותי לבכות", ביקש אותו אדם. ענה לו הרב "לבכות זה לא מספיק. אני אלמד אותך לשיר". הרבה יותר קל לכתוב עצב. "נעים להיות עצוב" שר חמי רודנר, נעים וקל. הרבה יותר קל לברוח לחמימות המוכרת של כאב הפרידה, מחיר ההיכרות. כולנו היינו שם- כולנו התרסקנו בגלל אהבה, כולנו נכוונו בבדידות, וזה המכנה המשותף הכי פשוט. (שלא לומר נמוך) אבל זה לא מספיק, הייתי רוצה ללמוד לכתוב שמחה. להיות מסוגלת להתמכר גם לה, להתיידד איתה, להתכרבל איתה כמו שכולנו יודעים לעשות עם העצב והכאב. (אולי אפילו להאמין בה. מהעצב אנחנו לא דורשים הוכחות. רק המשחה נדרשת להוכיח לנו שהיא אמיתית. שלא תפוגג לנו באמצע). והנה, תראה איזה יופי אפשר לכתוב שמחה: http://www.tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=2217&code=390 [ליצירה]
- [ליצירה] כבר הרבה זמן שאני מנסה להצליח לכתוב שמחה. אני מנסה כ"כ, והמילים נמחקות לי. השמחה קיימת אך היא איננה רוצה להתחבר אל הנייר. הייתי מתוסכל כי כל הכתוב הוא רק בעצב. ואת גרמת לי להבין שזה שווה את זה. יותר יפה לכתוב עצב. שמחה היא רק כדי להרגיש. את מוזמנת לדף-יוצר שלי, לקרוא כמה דברים על "ארספואטיקה". ככה רואים לזה..?... אהבתי מאוד, תמשיכי. חובב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה באמת כתוב טוב. אל תכה בסלע. כן כן. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הוא יבוא. הוא תמיד בא בסוף. --- וכתבת את זה טוב מאוד. רק הערה קטנטנה.. בבית הראשון, אחרי "ואי שם אויב"- לא הייתי שמה פסיק. [ליצירה]
- [ליצירה] ... פופקורן זה מגעיל, במסיבות-פיג'מות-לבנות-בלבד אוכלים שוקולד. ומצטערת שלא הצעתי לך חיבוק, פשוט היד כואבת לי ממש. --- כן.. "אחזתיו ולא ארפנו", זאת אחת הבעיות של העם הנשי. [ליצירה]
- [ליצירה] את זאת שתמיד אומרת שהוא יבוא. את לא יכולה לומר ככה פתאום. זה נשמע כמעט כמו ייאוש. הוא גם לא בונה ערים בצורות מפנייך. הוא לא תמיד יודע שאת שם. אם הוא היה חושב עלייך אפילו רבע ממה שאת חושבת עליו, זה כבר היה מספיק. אני צודקת? אני צודקת. ולא בגלל שהוא רע. וה"אל תכה בסלע"- גאוני. רוצה חיבוק? [ליצירה]
- [ליצירה] מסיבת-פיג'מות-לבנות-בלבד! מתקרבת- את מביאה פופקרן, ניפ מביאה את "נשים קטנות" ופיצ אחראית על הטישו. סתם, זה מתוק, ותודה. הוא כבר לא יבוא. אבל אם אצליח להרפות, יבוא אחר. [ליצירה]
- [ליצירה] נו, גם לזה התכוונתי. ובעע עלייך נשים קטנות. מיתקה- תחי מסיבת השוקולד! (אבל אם נאכל שוקולד הוא ל-ע-ו-ל-ם לא יבוא :(() <:O) (עשיתי לך ליצן) [ליצירה]
- [ליצירה] קשה לי להגיב לזה. מאז "התקווה אינה דיה עוד" השירים שלך מדברים בכאב משתיק. אין ספק שלדרך שבה הבעת את זה יש חלק לא מבוטל במה שגרמת לי כשקראתי (ואת בטח תגידי שלא הצלחת להעביר את כל התחושות), ועדיין לא אוכל לומר שזה כתוב טוב. איך אפשר לומר את זה על כאב? וזה לא הוא שמכה בסלע. זו את שמכה. מחכה ומכה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי במיוחד את "ערים בצורות מסכנות" ואת "אל תכה בסלע/לא נותרו עוד דמעות". אה, וגם "נשתוק את כל המילים/שנאמרו כהסוואה" זה משפט ממש מוצלח. בסה"כ שיר יפה, אבל הוא לא הצליח לגעת בי עמוק מידי. (ובבית השני, זה לא צריך להיות "שהמתינו לזמנן"?) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, תודה. שחרית בגלל שדברים נראים אחרת באור אחרי הלילה ארוך. וגם כי זאת קצת תפילה. נראה לי. בטח עבורי. וזימה היא בעיניי המתבונן. [ליצירה]
- [ליצירה] בדר"כ מחווה אמורה להיות דבר המכבד את האדם. אני לא מכירה את המקור האלטון ג'וני, אבל השיר הזה לא ברור, לא מובן. בנוסף, איש הטיל זאת הגדרה די סר'סטית, ולא במקום. [ליצירה]
- [ליצירה] "... ואתם שזוכרים רק פנים, אל תשכחו את הידים המושטות ואת הרגלים הרצות בקלות ואת המילים. זכרו שגם היציאה לקרבות נוראים עוברת דרך גנים וחלונות וילדים משחקים וכלב נובח. זכרו והזכירו לפרי שנשר את העלים ואת הענף, הזכירו לקוצים הקשים שהיו רכים וירוקים באביב, ואל תשכחו שגם האגרוף היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות" (nתוך חוליקת- השיר השליש על דיקי/יהודה עמיחי.) השאלה אם אחרי כל זה נוכל לחזור להיות יד פתוחה ואצבעות. [ליצירה]
- [ליצירה] בואי נמלט מן האספלט ומן הערים המקומטות בואי נמלט אל הלגונות השקטות בואי לאילת לאילת. (ירון לונדון.) [ליצירה]
- [ליצירה] * (נאמר לי שככה מביעים את עצמך כשאין לך מילים) [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שהפעם הגזמת. [ליצירה]
- [ליצירה] *מבינה. מביה, אותו דבר כשזה מגיע למושגים חדשים לי. [ליצירה]
- [ליצירה] מממ, אז בגלל זה אתה כבר לא כותב איתי סיפורים. הבנתי. יפה לך טובי. [ליצירה]
- [ליצירה] כמו אתרוג- אחרי כמה זמן וקריאות חוזרות, אתה מגלה בו טעמים וריחות חדשים. כמה טמנת כאן, ילד. כמה מעט מזה אפשר להבין דרך מסך. *. [ליצירה]
- [ליצירה] קומפוזיציה נהדרת- לא הצלחתי להבין אם זאת השתקפות או נוף ניבט, אבל זה טוב לכאן ולכאן. החלון כמסגור הוא רעיון מוכר, אבל הקומפוזציה המאורכת היא טובה מאוד, והמינון של הקיר טוב מאוד. ואולי זאת רק פרשנות שלי, אבל הניגוד בין החלון הישן, הבניין החדש, שלפניו מסתתר בניין ירושלמי טיפוסי יוצר ניגודים מעניינים, מהאלה שאפשריים רק בירושלים, ומצדיק את שם התמונה, למרות שבמבט ראשון גם לי היה קשה איתה יוחאי, אתה משהו משהו. תבוא יותר! [ליצירה]
תגובות