.JPG)
דפדוף בזכרונות
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לקצת אחרת אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר). [ליצירה]
- [ליצירה] יוסי סידר סיפר כשהם חיפשו טלפון כזה הרבה זמן לצילומי "מדורת השבט". שאול- היא צולמה לפני חצי שנה בנגריה בשוק הפשפשים. בעל הנגריה כמעט שבר לי את המצלמה, ככה שאני לא מתכוונת לחזור לשם בשביל החצי סנטימטר שחסר... :) [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה מסקרנת היכן ומתי צולמה? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ערוגה, כ"כ יפה! חסר לי רק עוד סנטימטר שמאלה, בכדי לא לקטום את התיבות. מי משתמש עדיין בטלפונים כאלו?? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! ממש נוגע ללב. את עושה דברים ממש יפים בש/ל! חשבתי, אולי היה מעניין לחתוך בגסות את התמונה גם מימין, על הטלפון, כדי להדגיש יותר את הקיר. והזכרת לי משהו מצחיק בתגובה שלך: לפני שבועיים בערך הלכתי לגן הציבורי לצלם ילדים. התחלתי לעשות איזה בוק על איזה ילדה חמודה אחת שישבה מולי על מגלשה וחייכה לי, ופתאום הגיע איזה רוסי ענק, ואמר לי (תדמייני את המבטא הרוסי הכבד): "למה אתה מצלם? זה ילדה שלך? תצלם ילדה שלך!" ואני רק ניסיתי למלמל משהו לא ברור על כך שאני אוהב לצלם... [ליצירה]
- [ליצירה] וואלה. וגם זה, בסופו של דבר, הבל ורעות רוח. [ליצירה]
- [ליצירה] מה חידשת כאן? התמונה הזאת עוד פחות ברורה ובנוסף חשוכה מידי כך שחלק מתכולת הארון נראה כמו כתמים. הקומפוזציה החתוכה לא משרתת את התמונה. חבל. [ליצירה]
- [ליצירה] טוווווב, משהו מוזר מתרחש כאן בתגובות מעליי. כנפי, זה סיפור מהודק היטב- הן בפרטיו והן בעלילה. וזה טוב. אבל יש כמה קטעים לא מהוקצעים(הציורים עונים לה? אם לא, מה הם מחזירים הלאה? לא ברור לי). [ליצירה]
- [ליצירה] וגנר הוא לא קונטציית שואה מובהקת, והוא לא היה מוכר לולא הדיון שעולה פעם בחמש שנים- "האם לשמוע מוזיקה של נאצי זאת תמיכה בנאצים". ולכן אני לא חושבת שהיוצר מכוון לשואה, או להשוואה "מי שהחריב= נאצי", אלא ליכולת הזאת לנתק- בין מוזיקה לדעות המחבר, או בין הדי9 לבין מי שנהג בדי9, לנתק בין כל ההמולה סביבך לצליל אחד. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, הרסת עם ההסבר. ואני דווקא חשבתי שהניקוד מוסיף פומפוזיות למען הגבר האירוניה הדקה, ואהבתי. תרגיש טוב כוכבית. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד את ההתחלה, אבל הייתי מנסחת שוב "קשה לנו עם כל המצב הזה" זה לא עומד בסטנדרט של שאר השיר. מצטרפת לתפילה. ערוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] נאלצת, הניגוד לרצוני, להסכים עם מביט. וחבל, דווקא יש פוטנציאל. [ליצירה]
- [ליצירה] רן, אתה שוב עושה את זה. יצירה שלמה, ואתה מתמקד בארבע מילים ועוד חוזר עליהם למען הדגשה. חבל. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם תסמיק ותצטנע, ורק אז תקרא, טוב? כאן זה כבר כמעט גאונות. (כי גאונות היא כבר שגעון, ואילו השיר כ"כ נכון, המציאות היא המשוגעת). [ליצירה]
- [ליצירה] איזה רעיון נהדר- לייחס את השגעון והתעתוע לגעגועים. אהבתי מאוד. יש כמה משפטים לא ברורים, לדוג': "דמעותיהן של האנשים אשר זולגות בשצף קצף במורד תווי הפנים המחוספסים, אך שבורים מכאב וצער ומתאדות בערפל הלוהט שמזדחל לו כנחש מפוספס ומלא זעם" הנושא קופץ מהדמעות לפנים באופן מסורבל. יש עוד כמה כאלה. הפתרון הטוב ביותר הוא להקריא לעצמך את היצירה בקול ובשקט, הפסיקים כבר יבואו מעצמם במקום הנכון. גם הסוף טיפה לא ברור, וחבל. זה רעיון מקסים ממש. אבל הרעיון הבסיסי מיוחד ורגיש, וגם הביצוע טוב, רק ללטש קצת. אגב, למה דווקא השמונה בדצמבר? הערוגה. [ליצירה]
תגובות