אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר).
יוסי סידר סיפר כשהם חיפשו טלפון כזה הרבה זמן לצילומי "מדורת השבט".
שאול- היא צולמה לפני חצי שנה בנגריה בשוק הפשפשים. בעל הנגריה כמעט שבר לי את המצלמה, ככה שאני לא מתכוונת לחזור לשם בשביל החצי סנטימטר שחסר... :)
ממש נוגע ללב.
את עושה דברים ממש יפים בש/ל!
חשבתי, אולי היה מעניין לחתוך בגסות את התמונה גם מימין, על הטלפון, כדי להדגיש יותר את הקיר.
והזכרת לי משהו מצחיק בתגובה שלך: לפני שבועיים בערך הלכתי לגן הציבורי לצלם ילדים. התחלתי לעשות איזה בוק על איזה ילדה חמודה אחת שישבה מולי על מגלשה וחייכה לי, ופתאום הגיע איזה רוסי ענק, ואמר לי (תדמייני את המבטא הרוסי הכבד): "למה אתה מצלם? זה ילדה שלך? תצלם ילדה שלך!"
ואני רק ניסיתי למלמל משהו לא ברור על כך שאני אוהב לצלם...
[ליצירה]
לקצת אחרת
אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר).
[ליצירה]
יוסי סידר סיפר כשהם חיפשו טלפון כזה הרבה זמן לצילומי "מדורת השבט".
שאול- היא צולמה לפני חצי שנה בנגריה בשוק הפשפשים. בעל הנגריה כמעט שבר לי את המצלמה, ככה שאני לא מתכוונת לחזור לשם בשביל החצי סנטימטר שחסר... :)
[ליצירה]
יפה מאוד!
ממש נוגע ללב.
את עושה דברים ממש יפים בש/ל!
חשבתי, אולי היה מעניין לחתוך בגסות את התמונה גם מימין, על הטלפון, כדי להדגיש יותר את הקיר.
והזכרת לי משהו מצחיק בתגובה שלך: לפני שבועיים בערך הלכתי לגן הציבורי לצלם ילדים. התחלתי לעשות איזה בוק על איזה ילדה חמודה אחת שישבה מולי על מגלשה וחייכה לי, ופתאום הגיע איזה רוסי ענק, ואמר לי (תדמייני את המבטא הרוסי הכבד): "למה אתה מצלם? זה ילדה שלך? תצלם ילדה שלך!"
ואני רק ניסיתי למלמל משהו לא ברור על כך שאני אוהב לצלם...
[ליצירה]
סליחה ירון, אבל שוב אני נאלצת לחלוק עליך.
א. גישה "פסאודו ילדותית"? מותם של המשחקים, מלחמות ללא מתים, ואפילו סיום השיר, פסימיות ללא עתיד, הרבה דברים אפשר לכתוב על זה, בין היתר "יומרני ומחוייט" אבל פאסודו ילדותי זה לא.להפך, זהו שיר מפוכח על התבגרות.
ב. ניתוח מעברי הזמן שלך מעניין, אבל לא נאמן לתמונת המצב הכרונולגית שתוארה בשיר- אולי, אם היינו רוצים להיות קטנונים עד אימה היינו תוהים איך הכל מלא בשלג ואם זאת הקרח כבר מפוייח, אבל בהתחשב בחורף הירושלמי, שעם כל הכבוד לו, זה עדיין לא סיביר, זה ייתכן. ואנחנו הרי לא רוצים להיות קטנוניים עד אימה.
ג. לגבי ההמשך- אולי כפלים לשונים זה לא הסגנון שלך (מה הסגנון שלך באמת? לעולם לא נדע) אבל החלוקה של המשחק מלחמת שלג לשני חלקים:
המשחקים והמלחמות הוא בעיני גאוני.
ד. אני מצטרפת לדעתך שיש כאן שני חלקים בשיר, ולכן המעבר בין הדימויים של האגזוזים המפוייחים לבין השמיכה הלבנה דווקא מדוייק ונאמן לרעיון של השיר על התסכול מנקודות המבט השונות, כשולם נהנים ואתה לא חלק מהיופי הזה.
חלק א' הוא הסובייקטיבי, ואילו חלק ב' מספק את המבט האובייקטיבי של המציאות. מעבר חשוב וכתוב היטב.
וכפי שכבר כתבתי, ממז, תשמור על עצמך. בעיקר כשזהבי עצבני.
[ליצירה]
חיכיתי, חיכיתי, ציפיתי והמתנתי ליצירה לא צבאית, ועוד איזה יצירה! ובכל אזת אני מוצאת את עצמי, שוב, תוהה בקול- שו ברזלן?
מקק, יפה כתבת, אם כי ניתן לומר שקצת יותר מרוחו של עזרא סימן טוב שורה כאן.
סיפור הוא כמו קצת כמו ציור- יש ציורים ממוקדי עלילה (וזה רוב הסיפורים כאן בצורה, קשה לדחוס תהליכים בקוצר היריעה) ויש קריקטורות, יש ציורים שמעבירים מציאות ויש סיפורים שמשים אווירה. אין בהם כלום, או שום דבר מוגדר, אבל יש בהם הכל. וכזה הוא הסיפור שלך. לא קורה בו כלום- לאבד טלית ולמצוא אותה זאת לא עלילה, אבל הכנסת כאן פכים קטנים שמענגים ומרחיבים את הקורא (בייחוד אהבתי את הקטע על סוכות, זה גם החג האהוב עלי), אז תן להנות מהם. בכל פעם שאתה משייט קצת עם המכחול, (אני מתמוגגת מהדימויים שלי, שקט שם ביציע) אתה מיד מושך אותנו חזרה- אך נניח לתיאור התפילה ונחזור למעשייתנו.
וחבל. אתה מנסה להעמיד במרכז התמונה, להאיר את תשומת ליבנו למשהו שאין, וחבל. בסיפור כזה העיקר הוא התהליך, המסע, ולא הפואנטה. אל תפריע בתהליך. צריך שקט לסיפור כזה.
זהו.
מקק, התרשמתי. קבל מדבקת הצטיינות ערוגתית.
[ליצירה]
אתם לא הגבתן על התוכן, אתם ירדתם על המשורר ועל נושאי הכתיבה שלו. באותה מידה נמאס לשמוע שירים על אהבה ונמאס לשמוע שירים על תפילה, זאת לא סיבה לקטול שירים כאלה, נכון?
אני לא רואה בכתיבה פוליטית אומנות, אם כי החריזה והמשקל בשיר הזה בסדר גמור (ואני מתנגדת עקרונית לחרוזים), אבל אם כבר השיר נכתב ופורסם, בטח שהתגובות זה לא המקום לדון האם ההתנתקות היא מטופשת או מכורחת המציאות.
ולך מוני המשורר, אני חושבת שהקטגוריה הנכונה היא "שירה" או "קטע" ולא מוזיקה. וברוכהבא.
[ליצירה]
אוח, הדס, שתהיי לי בריאה. כי השיר הזה, הוא בדיוק בדיוק גדרה. על נימנומה והסתתרותה כמעברה, מסתירה את כל היופי והכיעור בעיבורה. "מעביר לי את גדרה" זה מדוייק מאוד. והבית האחרון, מתיקות של אולפניסטיות. (ואיכשהו, בשיר הזה זה לא רע).
טוב מאוד.
ערוגה, עם חיוך של שקדיות.
[ליצירה]
אתם מזייפים לי בערוגה!
אפעם לא הכרתי צדיק אמיתי, אבל שמעתי שהוא אינו קובל על הרשעה, אלא מוסיף אור.
(וזה נכון למי שיש ביקורת על היצירה ולמי שיש ביקורת על הביקורת).
תגובות