.JPG)
דפדוף בזכרונות
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לקצת אחרת אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר). [ליצירה]
- [ליצירה] יוסי סידר סיפר כשהם חיפשו טלפון כזה הרבה זמן לצילומי "מדורת השבט". שאול- היא צולמה לפני חצי שנה בנגריה בשוק הפשפשים. בעל הנגריה כמעט שבר לי את המצלמה, ככה שאני לא מתכוונת לחזור לשם בשביל החצי סנטימטר שחסר... :) [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה מסקרנת היכן ומתי צולמה? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ערוגה, כ"כ יפה! חסר לי רק עוד סנטימטר שמאלה, בכדי לא לקטום את התיבות. מי משתמש עדיין בטלפונים כאלו?? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! ממש נוגע ללב. את עושה דברים ממש יפים בש/ל! חשבתי, אולי היה מעניין לחתוך בגסות את התמונה גם מימין, על הטלפון, כדי להדגיש יותר את הקיר. והזכרת לי משהו מצחיק בתגובה שלך: לפני שבועיים בערך הלכתי לגן הציבורי לצלם ילדים. התחלתי לעשות איזה בוק על איזה ילדה חמודה אחת שישבה מולי על מגלשה וחייכה לי, ופתאום הגיע איזה רוסי ענק, ואמר לי (תדמייני את המבטא הרוסי הכבד): "למה אתה מצלם? זה ילדה שלך? תצלם ילדה שלך!" ואני רק ניסיתי למלמל משהו לא ברור על כך שאני אוהב לצלם... [ליצירה]
- [ליצירה] חזרתי לקרוא שוב וגיליתי שהמקלדת שלי מתקשה ברצפי אותיות ולשם כך ממציאה מילים בעברית. הכוונה היא כמובן לכל מה שיכול *להתחולל* ומה *שמתחולל* בך. [ליצירה]
- [ליצירה] שרה בערוגה מציעה לפון דה לה מרד להפסיק לכתוב מסרים אישיים מעל גבי האתר, ובכלל, לשוכני האתר הבטוחים בעצמם מספיק לא להגיב לאוסף המילים והשורות המקוטלג כיצירה. [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי. באמת שלא. זה צילום נהדר, זה בטח, כי מדובר ביוחאי. אבל מה בעצם רצית לומר? [ליצירה]
- [ליצירה] .... אני מניחה שמה שינשוף טוען יכול להתקיים רק כשאתה מאוהב בזה שמולך ולא בלהיות מאוהב. ואת הלהיות מאוהב, החתונה באמת עלולה להרוג. כי כבר אין אפקטים, רק לקום אחד מול השני כל בוקר. (והאהבה שלי היא לא האהבה שלו) [ליצירה]
- [ליצירה] נכון, שקיעות זה קיטש, וראינו כבר אלף והכל נכון, אבל מה לעשות שזה פשוט יפה? נראה כמו כתובת אש של המלאכים. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס, מה אומר לך לא אדע, שיר סיפור או אגדה, רק אומר שלוש מילים: קחי אותו לאט. (את הזמן. העולם עוד יחכה בחוץ). אולי ממרחק מהסיטואציה השיר היה יכול להתגבש למשהו שלם יותר. כי התחלת טוב, סיימת טוב, אבל באמצע זה הפך ליותר תיאור משיר. וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה שלישית שלי בעניין (זה לא בעיה אצלי, בחיי)- לא יודעת אם הייתי אמורה (כבר אמרתי את זה?) אבל נקרעתי. :) [ליצירה]
- [ליצירה] כ"כ קשה לכתוב דמעות. [ליצירה]
- [ליצירה] "... ואתם שזוכרים רק פנים, אל תשכחו את הידים המושטות ואת הרגלים הרצות בקלות ואת המילים. זכרו שגם היציאה לקרבות נוראים עוברת דרך גנים וחלונות וילדים משחקים וכלב נובח. זכרו והזכירו לפרי שנשר את העלים ואת הענף, הזכירו לקוצים הקשים שהיו רכים וירוקים באביב, ואל תשכחו שגם האגרוף היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות" (nתוך חוליקת- השיר השליש על דיקי/יהודה עמיחי.) השאלה אם אחרי כל זה נוכל לחזור להיות יד פתוחה ואצבעות. [ליצירה]
- [ליצירה] טוווווב, משהו מוזר מתרחש כאן בתגובות מעליי. כנפי, זה סיפור מהודק היטב- הן בפרטיו והן בעלילה. וזה טוב. אבל יש כמה קטעים לא מהוקצעים(הציורים עונים לה? אם לא, מה הם מחזירים הלאה? לא ברור לי). [ליצירה]
תגובות