לא עדיף היה למקד את חור המנעול- הנמצא במרכז-והעין מבחינה בו ראשונה?
החלודה, השחור-לבן והבחירה בפריט בודד מותירים רושם עוצמתי בהחלט.
(וגם לי לא ממש ברורה משמעות הכותרת..התאירי את עינינו?)
הכותרת, שהיא שיר מאוד מאוד מוכר יקיריי, נבחרה כי השער לא נועל שום דבר. אבל אהבתי את כל שאר הפירושים.
לגבי חור המנעול, זה ישמע ממש לא מקצועי, אבל זה בגלל הפוקוס הידני. נסו גם אתם בבית.
תודה לכל המגיבים, זה פותח כמה שערים.
(אבל אם אפשר להפסיק לשדך אותי בכל יצירה :))
|משתדלת להמנע מתגובת 'אהבתי'|
זה יפה, ואני אוהבת את השחור לבן הזה ("זה הפילם שהיה במצלמה", אז מה.) וגם את הפוקוס הזה ("נסו בבית", אז מה.) ובכלל, זו אחלה תמונה בעיני. ויפהשאפשר לפרש אותה ככה וכל כך הרבה.
זה מוצלח, זה מוצלח בעיני.
אני לא היחיד שלא מזהה את הציטוטי שירים של ערוגה!
(ינקי, שרק לא מזמן שמע את השיר שממנו מצוטט העל עצמי שלה.)
~~~
מאוד יפה.
והחלודה, גם בלי הכותרת, נותנת אווירה של חורף. של ברזל קר.
ואני לא יודע עד כמה זה בכוונה, ועד כמה אפשר לכוון בדיוק דברים כאלה, אבל עדיף ככה, כשהפוקוס לא על חור המנעול, אלא על אורכו, פרט שמדגיש את הנעוליות שבמנעול, ולא את אופצית הפתיחה שלו.
(אוי, בהסתכלות שניה אני מגלה שהמנעול הזה לא נועל שום דבר, אלא את עצמו. ואולי נבחר בכוונה מנעול כזה, וזו בדיוק המשמעות.
מצד שני, אולי לא.)
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
לא עדיף היה למקד את חור המנעול- הנמצא במרכז-והעין מבחינה בו ראשונה?
החלודה, השחור-לבן והבחירה בפריט בודד מותירים רושם עוצמתי בהחלט.
(וגם לי לא ממש ברורה משמעות הכותרת..התאירי את עינינו?)
[ליצירה]
הכותרת, שהיא שיר מאוד מאוד מוכר יקיריי, נבחרה כי השער לא נועל שום דבר. אבל אהבתי את כל שאר הפירושים.
לגבי חור המנעול, זה ישמע ממש לא מקצועי, אבל זה בגלל הפוקוס הידני. נסו גם אתם בבית.
תודה לכל המגיבים, זה פותח כמה שערים.
(אבל אם אפשר להפסיק לשדך אותי בכל יצירה :))
[ליצירה]
|משתדלת להמנע מתגובת 'אהבתי'|
זה יפה, ואני אוהבת את השחור לבן הזה ("זה הפילם שהיה במצלמה", אז מה.) וגם את הפוקוס הזה ("נסו בבית", אז מה.) ובכלל, זו אחלה תמונה בעיני. ויפהשאפשר לפרש אותה ככה וכל כך הרבה.
זה מוצלח, זה מוצלח בעיני.
[ליצירה]
לפני שהעירו את עיני על שירו של אהוד בנאי
חיפשתי משמעות לכותרת והיא מעין:
הלכתי, עזבתי הכל, סגרתי את השער שמתי מנעול וכל שנותר לי להגיד זה- אחרי המבול
[ליצירה]
לא צריך לשים פסיק בסוף כל משפט, לפעמים די בחיתוך השורות. וחוץ מזה, מה יש לך נגד נקודות? גם הן קטנות... (לדוגמא- אחרי "מקשה" ו"נקרעת" נדרשת דווקא נקודה).
דבר שני, לא לגמרי ברור מה את אומרת, מה את חושבת, זה תזזיתי מידי. תנסי להקריא את היצירה לעצמך בקול רם.
אהבתי את המעבר מ"צל של עצמי" לחלוקה בין הצל שילך ועצמך שישאר. והלוואי שכך יהיה.
בשמחות.
[ליצירה]
הדס!
(זאת הקריאה הראשונה שלי, איך הסגון שונה, ואיזה יופי, וכמה דיוק וכמה טמון בו--
וזה בלי לגעת בתוכן.
ובקריאה נוספת-
בבית השני משהו עוד לא מסתדר.
אולי "אלף ושלושים ושישה ירחים, ואולי זה התוכן, ואולי-
שוב לא לגעת.
)
[ליצירה]
ממזר לקח את לקיצוניות, אבל השורה התחתונה היא שלא כל מה שנכתב צריך להכתב, ולא כל מה שצריך להכתב צריך להתפרסם. יכול להיות שיש יוצרים עם "עולם פנימי עשיר" שלא צריכים שום תיקונים, אבל השיר הזה, לא ראוי להגדרה הזאת. וכל שיר שנכתב לפי הנוסחא הזאת, קשה לי להאמין שיהיה ראוי להגדרה הזאת.
באדיבות ערוגה, מרשם חלופי:
קח את הרגשות והמחשבות של בוקר,
חכה עד שתגיע המילה הנכונה,
שעבד אותה לדיוק,
השחז אותה לאמירה,
שחק איתה עד שלא תהיה בנאלית וסתמית, שתהיה ראויה לזמן ולקשב שהקורא ישקיע בה,
הרעף עליה מבטי ביקורת לוודא שהיא מדוייקת ואיכותית,
וכשתסיים,
תראה אם הצלחת לגעת או לעניין אחרים שאינם הקהל הקבוע שלכם.
מה דעתך?
[ליצירה]
יש כאן כמה משפטים שגרמו לי לחייך באופן מאוד מרוצה, אבל בדיוק בגלל זה כ"כ התאכזבתי. הסיפור שלך הוא קצת כמו מקדחה- אתה מעמיק ומעמיק אבל נשאר במקום. שזה טוב, עד שמגיעים לשכבות הקשות באמת- וזה חסר כאן. תחשוב בשביל מה כתבת את הסיפור, את האפקט הרגשי השגת ובאופן מצויין.
אבל מה מעבר לזה?
[ליצירה]
איזה רעיון נהדר- לייחס את השגעון והתעתוע לגעגועים. אהבתי מאוד.
יש כמה משפטים לא ברורים, לדוג': "דמעותיהן של האנשים אשר זולגות בשצף קצף במורד תווי הפנים המחוספסים, אך שבורים מכאב וצער ומתאדות בערפל הלוהט שמזדחל לו כנחש מפוספס ומלא זעם"
הנושא קופץ מהדמעות לפנים באופן מסורבל. יש עוד כמה כאלה. הפתרון הטוב ביותר הוא להקריא לעצמך את היצירה בקול ובשקט, הפסיקים כבר יבואו מעצמם במקום הנכון.
גם הסוף טיפה לא ברור, וחבל. זה רעיון מקסים ממש.
אבל הרעיון הבסיסי מיוחד ורגיש, וגם הביצוע טוב, רק ללטש קצת.
אגב, למה דווקא השמונה בדצמבר?
הערוגה.
תגובות