המשך לתגובה הקודמת:.......שהמציאות הועידה אותם לחיות על אותה פיסת ארץ תוך כיבוד הדדי. זה אפשרי, זה בלתי נמנע, זה עדיף על שפיכות דמים אין סופית שתכחיד את שני העולמות ותשאיר ארץ חרבה.
הקומפוזיציה ג-א-ו-נ-י-ת. בדיוק מה שאני אוהבת.
אחלה קוויות.
יש פה גם אור מעניין, נדמה שהאור על הכביש והבניין הוא אחר לעומת האור שנופל על הדמויות.
אם לא הטשטוש של האדם החרדי הייתי חושדת בך בביום. (וזה לא נאמר לרעה, ממש לא.)
ההערה היחידה היא כמו שחף- חבל על המשהו העגול הבהיר למטה שטיפטיפה מסתיר את הגלגל.
מעניין אותי לראות עבודות צבעוניות שלך פעם.
אוה, מקסים. הערצתי נתונה לך. (שאיפת חיי היא לצלם תמונה אמיתית של "תפיסת רגע", ושהיא תהיה כל כך טובה מבחינת קומפוזיציה וזווית שיחשבו שהיא מבוימת)
נדמה לי שאם היית מצלמת מהצד השני היתה נוצרת יותר אשליה של תקשורת ביניהם, אבל זה הניצול המקסימלי של התנאים שהיו לך.
צילמת בפילם חום-לבן?
האמנם שני עולמות קטביים?
או אולי שני בני אדם, כל אחד חי כמו שסבא שלו וסבא של סבא שלו חיו, בעיר שסבא שלו נולד, מנסים לשמר את צורת חייהם הנושנות אל מול עולם שמנסה להאיץ את קצב חייהם, להתאים אותו למודרנה...
שני דמויות חטופות שהקיום של אחד לא מאיים על השני,
אולי להפך- הידיעה שכל אחד מהם יוכל לראות את אותם פנים גם מחר, בוודעות שלא משנה מה יתרחש הם לא יכנעו לרוח התקופה, יציבות שאולי מעניקה תחושת ביטחון...
או שלא...
איזה יוֹוּפי!
ערוגה, את חושבת שיזהו שהייתי שם כשאת מצלמת אותי ככה מטושטש?
אני לא רוצה לקרוא תיגר על משרד הפרסום שלך, אבל אני הייתי קורא לתמונה "בעגלא ובזמן קריב".
ולנביאשקר:
"שני דמויות חטופות שהקיום של אחד לא מאיים על השני"
א.שתי.
ב. הקיום של אחד לא מאיים על השני?! התמונה הזאת צולמה בשער יפו בעיר העתיקה. בדיוק המקום שהוא שורש המאבק בין הדמויות וכמה דם נשפך במקום הזה ועליו.
[ליצירה]
המשך לתגובה הקודמת:.......שהמציאות הועידה אותם לחיות על אותה פיסת ארץ תוך כיבוד הדדי. זה אפשרי, זה בלתי נמנע, זה עדיף על שפיכות דמים אין סופית שתכחיד את שני העולמות ותשאיר ארץ חרבה.
[ליצירה]
נהדר!
טוב מאוד שהשארת הרבה מהבניין למעלה. זה מכניס לאוירה, לפני שהעין מגיעה אל האנשים.
קצת הפריע לי הדבר הלבן בתחתית התמונה, שקוטע את גלגל העגלה.
[ליצירה]
הקומפוזיציה ג-א-ו-נ-י-ת. בדיוק מה שאני אוהבת.
אחלה קוויות.
יש פה גם אור מעניין, נדמה שהאור על הכביש והבניין הוא אחר לעומת האור שנופל על הדמויות.
אם לא הטשטוש של האדם החרדי הייתי חושדת בך בביום. (וזה לא נאמר לרעה, ממש לא.)
ההערה היחידה היא כמו שחף- חבל על המשהו העגול הבהיר למטה שטיפטיפה מסתיר את הגלגל.
מעניין אותי לראות עבודות צבעוניות שלך פעם.
[ליצירה]
איך שיר נולד.
"אבל כמה אפשר לכסות בעשן אינטלקטואלי של משוררים
ולעשות עצמנו מבינים כאילו לא נהיינו לגמרי עיוורים
למראות כה פשוטים כמו בוקר ושמים וצבע של עיניים
ומי בכלל יודע מה המשחק ומה הכללים
ומי בכלל מבין את המילים ומי רוצה לדבר
הלא אפילו הדגים בים אומרים יותר"
("אבל כמה אפשר" של יונתן גפן מתוך "בעיקר שירי אהבה". יש המשך, אבל הוא פחות רלוונטי).
ערוגה בוכיה.
[ליצירה]
*
(קראתי כמה פעמים ושתיקה כאן מהדהדת).
(משהו קטן- דווקא בתור אוהדת סוגריים, הייתי מוותרת על הילדים פותים, זה די ברור גם בלי וקוטע לשווא את הזרימה).
[ליצירה]
הדס,
אצטרך לתשבוחות שמעליי. אולי זה קשור להעדפות האישיות שלי, אבל אני חושבת שהחריזה קצת מחופפת, והשורות פתיחה הקבועות הופכות את זה לקצת יותר דקלום מאשר שיר. את יכולה להרשות לעצמך קצת יותר זרימה...מאוד מאוד. במיוחד כאן:
איך כל הבחוץ הגדול הזה שלך
ספר לי איך זה לחכות
וחבל.
בנוסף, חסרונם של פסיקים בחלק מהמקומות מפריע
שתהיה בריאה.
והרבה.
ערוגה.
[ליצירה]
מאחורי המדפסות יש סדרה של ספרי דיסני, שארית הפליטה של אנצקלפופדיה, ההוביט בקומיקס ושני כרכים ישנים ישנים של המילון החדש.
ופעם זה היה משעשע אותי שספר כ"כ ישן קורא לעצמו המילון החדש. מ1958 והוא החדש.
ובהתחלתו הוראות מעשיות למעיין במילון.
החדש. לא סתם.
תגובות