המשך לתגובה הקודמת:.......שהמציאות הועידה אותם לחיות על אותה פיסת ארץ תוך כיבוד הדדי. זה אפשרי, זה בלתי נמנע, זה עדיף על שפיכות דמים אין סופית שתכחיד את שני העולמות ותשאיר ארץ חרבה.
הקומפוזיציה ג-א-ו-נ-י-ת. בדיוק מה שאני אוהבת.
אחלה קוויות.
יש פה גם אור מעניין, נדמה שהאור על הכביש והבניין הוא אחר לעומת האור שנופל על הדמויות.
אם לא הטשטוש של האדם החרדי הייתי חושדת בך בביום. (וזה לא נאמר לרעה, ממש לא.)
ההערה היחידה היא כמו שחף- חבל על המשהו העגול הבהיר למטה שטיפטיפה מסתיר את הגלגל.
מעניין אותי לראות עבודות צבעוניות שלך פעם.
אוה, מקסים. הערצתי נתונה לך. (שאיפת חיי היא לצלם תמונה אמיתית של "תפיסת רגע", ושהיא תהיה כל כך טובה מבחינת קומפוזיציה וזווית שיחשבו שהיא מבוימת)
נדמה לי שאם היית מצלמת מהצד השני היתה נוצרת יותר אשליה של תקשורת ביניהם, אבל זה הניצול המקסימלי של התנאים שהיו לך.
צילמת בפילם חום-לבן?
האמנם שני עולמות קטביים?
או אולי שני בני אדם, כל אחד חי כמו שסבא שלו וסבא של סבא שלו חיו, בעיר שסבא שלו נולד, מנסים לשמר את צורת חייהם הנושנות אל מול עולם שמנסה להאיץ את קצב חייהם, להתאים אותו למודרנה...
שני דמויות חטופות שהקיום של אחד לא מאיים על השני,
אולי להפך- הידיעה שכל אחד מהם יוכל לראות את אותם פנים גם מחר, בוודעות שלא משנה מה יתרחש הם לא יכנעו לרוח התקופה, יציבות שאולי מעניקה תחושת ביטחון...
או שלא...
איזה יוֹוּפי!
ערוגה, את חושבת שיזהו שהייתי שם כשאת מצלמת אותי ככה מטושטש?
אני לא רוצה לקרוא תיגר על משרד הפרסום שלך, אבל אני הייתי קורא לתמונה "בעגלא ובזמן קריב".
ולנביאשקר:
"שני דמויות חטופות שהקיום של אחד לא מאיים על השני"
א.שתי.
ב. הקיום של אחד לא מאיים על השני?! התמונה הזאת צולמה בשער יפו בעיר העתיקה. בדיוק המקום שהוא שורש המאבק בין הדמויות וכמה דם נשפך במקום הזה ועליו.
[ליצירה]
המשך לתגובה הקודמת:.......שהמציאות הועידה אותם לחיות על אותה פיסת ארץ תוך כיבוד הדדי. זה אפשרי, זה בלתי נמנע, זה עדיף על שפיכות דמים אין סופית שתכחיד את שני העולמות ותשאיר ארץ חרבה.
[ליצירה]
נהדר!
טוב מאוד שהשארת הרבה מהבניין למעלה. זה מכניס לאוירה, לפני שהעין מגיעה אל האנשים.
קצת הפריע לי הדבר הלבן בתחתית התמונה, שקוטע את גלגל העגלה.
[ליצירה]
הקומפוזיציה ג-א-ו-נ-י-ת. בדיוק מה שאני אוהבת.
אחלה קוויות.
יש פה גם אור מעניין, נדמה שהאור על הכביש והבניין הוא אחר לעומת האור שנופל על הדמויות.
אם לא הטשטוש של האדם החרדי הייתי חושדת בך בביום. (וזה לא נאמר לרעה, ממש לא.)
ההערה היחידה היא כמו שחף- חבל על המשהו העגול הבהיר למטה שטיפטיפה מסתיר את הגלגל.
מעניין אותי לראות עבודות צבעוניות שלך פעם.
[ליצירה]
ורציתי לציין שאחרי שקראתי את הגרסא האליעזנית לנושא, אני עוד יותר מעריכה את העדינות בשיר. כמו השכמה- גם כשהיא עדינה היא מזעזעת.
אחד השירים היקרים לליבי.
תודה.
[ליצירה]
אנחת עונג.
(למרות שאי אפשר שלא להרגיש כמו עדר שלמרון נמאס מלבקרו, ולמרות שאי אפשר שלא להזדהות עם התחושה, זה שיר במינונים מרוכזים ובמילים מדוייקות. כמו שצריך. כמו שוקולד שלא יימאס).
[ליצירה]
. הערה לגבי היצירה:
הנימה הביקורתית (ודוקא הציניות בסוף היא קצת אחרת ומאוד מתאימה) יכולה להגיע דווקא משום שאסור לנו.
ברור לי שאם הייתי כל שמחת תורה רוקדת עם ספר תורה, בעוד 20 שנה זה היה נראה כמו הרקדות באולפנא. חלק רוקדות, חלק נשרכות והרוב סתם תופסות שמש.
כלומר, "הכמהון" שעליו מדברת טל נובע למשהו שנמנע מאיתנו. אם לבנתיים, ואם לאו.
ב. לגבי השאר:
טל,קשה לי מאוד מאוד הקביעה שלך שחוזרת שפעם נשים היו יותר מקושרות באופן טבעי. כך לי אישית, ואין מה להרחיב מעבר למה שכתב יאיר.
יש לי תחושה שאם היינו מדברים לפני מאה שנה, היו בנות שהיו מצדיקות באדיקו את העובדה שלנשים אין זכות בחירה ורואות בזה עליונותן שהן לאיודעתמה מידי בשביל פוליטיקה.
אבל היום, זה נראה לנו כל כך ברור שגם נשים בוחרות.
א
אז מצד אחד ישנה ההצטדקות הזאת של נשים מקושרות יותר, שבירת הכלים וכו', דיבורים יפים של בדיעבד, אבל דברים קורים.
או שהם יקרו בכותל על ידי רפורמים, או שהם יקרו על ידינו.
אבל כדי שדברים יקרו על ידינו צריך להכיר בדברים בעת התרחשותם ולהשתחרר משובינזם הפוך.
אווף.
[ליצירה]
יו,
לא התכוונתי ל"לפי דעתי המקצועית", אלא לרובד הטכני. מבנה הסיפור מול תוכנו, ולא הערת המו"ל.
ולעניות דעתי הבלתי קובעת בכלל, הסיפור עם המג"ד היה יכול לתרום אבל התפספס. ועדיין, זה אחד המצמררים שקראתי.
וטוב, אם הצלחנו בזכות הדיוק הסמנטי של יאיר להביא לפה גם שמאלנית לפני שהיצירה נעלמת, גמטוב.
[ליצירה]
אילנה, זאת מחרוזת מצויינת- אפשר ממש להרגיש גלים בין המעברים החדים שלך, בין כל הרעיונות המבריקים שמטלטלים אותך.
אבל, חסר הליטוש. "כמה דרכים מזוויעות לבטא את עצמה" או הסוגריים ב"כדאי", נוצרת תחושה של שרבוט. שיר לא אמור להאכיל אותך ככה בכפית ולסגור את עצמו אלא לפתוח בך משהו, ובשיר הזה זה מתפספס וחבל, כי שיר עם עוצמות כאלה חבל שיפול על הפרטים הקטנים, על המילים שמרכיבות אותו.
אך טוב ובשורות של חסד,
ערוגה .
תגובות