.JPG)
דפדוף בזכרונות
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לקצת אחרת אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר). [ליצירה]
- [ליצירה] יוסי סידר סיפר כשהם חיפשו טלפון כזה הרבה זמן לצילומי "מדורת השבט". שאול- היא צולמה לפני חצי שנה בנגריה בשוק הפשפשים. בעל הנגריה כמעט שבר לי את המצלמה, ככה שאני לא מתכוונת לחזור לשם בשביל החצי סנטימטר שחסר... :) [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה מסקרנת היכן ומתי צולמה? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ערוגה, כ"כ יפה! חסר לי רק עוד סנטימטר שמאלה, בכדי לא לקטום את התיבות. מי משתמש עדיין בטלפונים כאלו?? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! ממש נוגע ללב. את עושה דברים ממש יפים בש/ל! חשבתי, אולי היה מעניין לחתוך בגסות את התמונה גם מימין, על הטלפון, כדי להדגיש יותר את הקיר. והזכרת לי משהו מצחיק בתגובה שלך: לפני שבועיים בערך הלכתי לגן הציבורי לצלם ילדים. התחלתי לעשות איזה בוק על איזה ילדה חמודה אחת שישבה מולי על מגלשה וחייכה לי, ופתאום הגיע איזה רוסי ענק, ואמר לי (תדמייני את המבטא הרוסי הכבד): "למה אתה מצלם? זה ילדה שלך? תצלם ילדה שלך!" ואני רק ניסיתי למלמל משהו לא ברור על כך שאני אוהב לצלם... [ליצירה]
- [ליצירה] מוזר יאיר, זה בדיוק מה שאני חושבת כשאני מדברת איתך. שתצא אותך מהשקט הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. הסוף קצת מאכזב, אבל יופי של רעיון ויופי של ביצוע. [ליצירה]
- [ליצירה] ותנסה גם את זה, http://images.maariv.co.il/channels/0/ART/512/414.html [ליצירה]
- [ליצירה] אמן (למרות האירוניה שלך). [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט טוב. מדהים איך אפשר לכתוב כל כך מדוייק ובכל זאת לשמור על כל הטעמים. משהו בי פוקע ומתחיל לרוץ בכל פעם שאני קוראת את זה. והיי, חטף, אתה אפעם לא יודע מאיפה זה יבוא לך. (ככה זה, שאין לי מילים להתייחס לעיקר אני נטפלת לטפל :)) [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן כמה משפטים שגרמו לי לחייך באופן מאוד מרוצה, אבל בדיוק בגלל זה כ"כ התאכזבתי. הסיפור שלך הוא קצת כמו מקדחה- אתה מעמיק ומעמיק אבל נשאר במקום. שזה טוב, עד שמגיעים לשכבות הקשות באמת- וזה חסר כאן. תחשוב בשביל מה כתבת את הסיפור, את האפקט הרגשי השגת ובאופן מצויין. אבל מה מעבר לזה? [ליצירה]
- [ליצירה] טוף מרים. פעם חשבתי שההופכים חלומות למציאות נקראים כך בגלל המעשה הגדול. היום אני מבינה שצריך הרבה אומץ ואמונה בחלום שלך ובעצמך כדי להניח לו להפוך לחומר. האנשים נקראים גדולים בגלל המחיר שנדרש, וזה מחיר גדול להניח לחלום שלך להתגשם, להפוך למציאות. ובטח ובטח שיש נסיכים (אם לא, אני אצטרך להתחתן עם היחיד שאני מכירה..) [ליצירה]
- [ליצירה] יוני, קודם כל הזדהותי עם הכאב. אבל אפשר לשאול מה הערך הצורני של יצירה כזאת? לדעתי אין בה. וחבל. יש כתיבה לעצמך, וזאת כתיבה חשובה ומועילה להרגשה, ויש כתיבה שממעונת לקורא- ויצירה כזאת צריכה הרבה יותר השקעה. אולי הרחבה על האהבה?אולי הסבר מה קרה? אולי תחושותיך כעת? כי כמו שזה נראה מכאן, זאת לא יצירה בעלת ערך מוסף לקורא אותה וחבל. וגם בכאב הכי גדול, עדיין יש להקפיד על כתיב וסימני פיסוק. [ליצירה]
- [ליצירה] פעם זה קרה לי במקרר של האולפנא. זה היה מצחיק אם זה לא היה קר כל כך. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם תסמיק ותצטנע, ורק אז תקרא, טוב? כאן זה כבר כמעט גאונות. (כי גאונות היא כבר שגעון, ואילו השיר כ"כ נכון, המציאות היא המשוגעת). [ליצירה]
תגובות