.JPG)
דפדוף בזכרונות
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לקצת אחרת אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר). [ליצירה]
- [ליצירה] יוסי סידר סיפר כשהם חיפשו טלפון כזה הרבה זמן לצילומי "מדורת השבט". שאול- היא צולמה לפני חצי שנה בנגריה בשוק הפשפשים. בעל הנגריה כמעט שבר לי את המצלמה, ככה שאני לא מתכוונת לחזור לשם בשביל החצי סנטימטר שחסר... :) [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה מסקרנת היכן ומתי צולמה? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ערוגה, כ"כ יפה! חסר לי רק עוד סנטימטר שמאלה, בכדי לא לקטום את התיבות. מי משתמש עדיין בטלפונים כאלו?? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! ממש נוגע ללב. את עושה דברים ממש יפים בש/ל! חשבתי, אולי היה מעניין לחתוך בגסות את התמונה גם מימין, על הטלפון, כדי להדגיש יותר את הקיר. והזכרת לי משהו מצחיק בתגובה שלך: לפני שבועיים בערך הלכתי לגן הציבורי לצלם ילדים. התחלתי לעשות איזה בוק על איזה ילדה חמודה אחת שישבה מולי על מגלשה וחייכה לי, ופתאום הגיע איזה רוסי ענק, ואמר לי (תדמייני את המבטא הרוסי הכבד): "למה אתה מצלם? זה ילדה שלך? תצלם ילדה שלך!" ואני רק ניסיתי למלמל משהו לא ברור על כך שאני אוהב לצלם... [ליצירה]
- [ליצירה] אודיה, איך את קשורה לזה? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, הרסת עם ההסבר. ואני דווקא חשבתי שהניקוד מוסיף פומפוזיות למען הגבר האירוניה הדקה, ואהבתי. תרגיש טוב כוכבית. [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא ככה בכלל- זה "בוא ניע לבפרד, יכול להיות שם נחמד.." יצחק בן מרגכי, עברי לידר מתהפך במיטתו בגללך! [ליצירה]
- [ליצירה] הכותרת, שהיא שיר מאוד מאוד מוכר יקיריי, נבחרה כי השער לא נועל שום דבר. אבל אהבתי את כל שאר הפירושים. לגבי חור המנעול, זה ישמע ממש לא מקצועי, אבל זה בגלל הפוקוס הידני. נסו גם אתם בבית. תודה לכל המגיבים, זה פותח כמה שערים. (אבל אם אפשר להפסיק לשדך אותי בכל יצירה :)) [ליצירה]
- [ליצירה] אבל כבר לא כ"כ קטנה, הא? זה יופי של שיר. ביחוד ההתחלה והסוף (אני לא אוביקטיבית, אני טיפוס של סוגריים) באמצע יש תחושה של התאמצות יתר, יש יותר מידי מילים שמחפות על תוכן קצת דל, וחבל. אין לי הצעות קונקרטיות, רק להצמד למה שבאמת רצית להגיד. דברי אמת ניכרים, ולי אישית הם ניכרים רק בהתחלה ובסוף. ואגב, זריחות מגיעות תמיד בעיתן ובזמנן. ערוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] שכחתי לציין את המקור- התגנבות יחידים ליהושע קנז. (חוץ מזה שאתה כבר כמעט נורמלי, זה הרבנית נטאשה) [ליצירה]
- [ליצירה] יופי יופי! אישית הרגשתי שיש פחות מידי שתיקות בשיר. אבל זה יופי של שיר. ויופי של אהבה. ארבע בסולם ערוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] יוני, קודם כל הזדהותי עם הכאב. אבל אפשר לשאול מה הערך הצורני של יצירה כזאת? לדעתי אין בה. וחבל. יש כתיבה לעצמך, וזאת כתיבה חשובה ומועילה להרגשה, ויש כתיבה שממעונת לקורא- ויצירה כזאת צריכה הרבה יותר השקעה. אולי הרחבה על האהבה?אולי הסבר מה קרה? אולי תחושותיך כעת? כי כמו שזה נראה מכאן, זאת לא יצירה בעלת ערך מוסף לקורא אותה וחבל. וגם בכאב הכי גדול, עדיין יש להקפיד על כתיב וסימני פיסוק. [ליצירה]
- [ליצירה] סו, באמת נראה לך שיש עוד מישו בעולם שיכול להגיע לטונים כאלה ביומכיפור? (ותארי לעצמך מה זה גורם לך להרגיש שהוא משתמש בטון הזה לקרוא לך למשרד!!!) בכל מקרה, יפה ממש. אל תתני לו להסגר. [ליצירה]
- [ליצירה] חיכיתי, חיכיתי, ציפיתי והמתנתי ליצירה לא צבאית, ועוד איזה יצירה! ובכל אזת אני מוצאת את עצמי, שוב, תוהה בקול- שו ברזלן? מקק, יפה כתבת, אם כי ניתן לומר שקצת יותר מרוחו של עזרא סימן טוב שורה כאן. סיפור הוא כמו קצת כמו ציור- יש ציורים ממוקדי עלילה (וזה רוב הסיפורים כאן בצורה, קשה לדחוס תהליכים בקוצר היריעה) ויש קריקטורות, יש ציורים שמעבירים מציאות ויש סיפורים שמשים אווירה. אין בהם כלום, או שום דבר מוגדר, אבל יש בהם הכל. וכזה הוא הסיפור שלך. לא קורה בו כלום- לאבד טלית ולמצוא אותה זאת לא עלילה, אבל הכנסת כאן פכים קטנים שמענגים ומרחיבים את הקורא (בייחוד אהבתי את הקטע על סוכות, זה גם החג האהוב עלי), אז תן להנות מהם. בכל פעם שאתה משייט קצת עם המכחול, (אני מתמוגגת מהדימויים שלי, שקט שם ביציע) אתה מיד מושך אותנו חזרה- אך נניח לתיאור התפילה ונחזור למעשייתנו. וחבל. אתה מנסה להעמיד במרכז התמונה, להאיר את תשומת ליבנו למשהו שאין, וחבל. בסיפור כזה העיקר הוא התהליך, המסע, ולא הפואנטה. אל תפריע בתהליך. צריך שקט לסיפור כזה. זהו. מקק, התרשמתי. קבל מדבקת הצטיינות ערוגתית. [ליצירה]
תגובות