.JPG)
דפדוף בזכרונות
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לקצת אחרת אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר). [ליצירה]
- [ליצירה] יוסי סידר סיפר כשהם חיפשו טלפון כזה הרבה זמן לצילומי "מדורת השבט". שאול- היא צולמה לפני חצי שנה בנגריה בשוק הפשפשים. בעל הנגריה כמעט שבר לי את המצלמה, ככה שאני לא מתכוונת לחזור לשם בשביל החצי סנטימטר שחסר... :) [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה מסקרנת היכן ומתי צולמה? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ערוגה, כ"כ יפה! חסר לי רק עוד סנטימטר שמאלה, בכדי לא לקטום את התיבות. מי משתמש עדיין בטלפונים כאלו?? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! ממש נוגע ללב. את עושה דברים ממש יפים בש/ל! חשבתי, אולי היה מעניין לחתוך בגסות את התמונה גם מימין, על הטלפון, כדי להדגיש יותר את הקיר. והזכרת לי משהו מצחיק בתגובה שלך: לפני שבועיים בערך הלכתי לגן הציבורי לצלם ילדים. התחלתי לעשות איזה בוק על איזה ילדה חמודה אחת שישבה מולי על מגלשה וחייכה לי, ופתאום הגיע איזה רוסי ענק, ואמר לי (תדמייני את המבטא הרוסי הכבד): "למה אתה מצלם? זה ילדה שלך? תצלם ילדה שלך!" ואני רק ניסיתי למלמל משהו לא ברור על כך שאני אוהב לצלם... [ליצירה]
- [ליצירה] לאור התגובות כאן, 60 שניות על זכות הקיום של סאטירה בחברה דמוקרטית: כוחה של הסאטירה וזכות הקיום שלה הן מתוקף היותה כלי נוסף למחאה חברתית. הסאטירה לא אמורה לשעשע- אם תכלית הסטיקר היא להצחיק הרי שזה הומור וולגארי ונמוך. הסאטירה מטבעה היא מפתיעה ומחוצפת, ולכן יש בה מימד קומי, אבל לא *מצחיק*. זאת לא בדיחה. אלדר יצר כאן סאטירה שלטעמי מוצלחת מאוד, דווקא משום שהיא בועטת בלב קונזנסוס. זאת הייתה כוונתו של היוצר והוא עשה זאת בדרך מתוחכמת, אבל גם מהאוהדים וגם מהחולקים יצאו תגובות שמפספסות את המטרה, ומדרדרות את במת התגובות וחבל. אלדר, זה טוב. תביא עוד. ערוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] אחד היותר טובים שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] יוני, קודם כל הזדהותי עם הכאב. אבל אפשר לשאול מה הערך הצורני של יצירה כזאת? לדעתי אין בה. וחבל. יש כתיבה לעצמך, וזאת כתיבה חשובה ומועילה להרגשה, ויש כתיבה שממעונת לקורא- ויצירה כזאת צריכה הרבה יותר השקעה. אולי הרחבה על האהבה?אולי הסבר מה קרה? אולי תחושותיך כעת? כי כמו שזה נראה מכאן, זאת לא יצירה בעלת ערך מוסף לקורא אותה וחבל. וגם בכאב הכי גדול, עדיין יש להקפיד על כתיב וסימני פיסוק. [ליצירה]
- [ליצירה] "מעין "שיר השירים" קטן ואינטימי של איש אחד". איזה משפט נפלא. אהבתי. אם כי אני חלוקה לגבי תוכן השיר, כל מהותו של שיר השירים הוא הנסיון לגשר בין השפות השונות של הנערה מעין גדי ודודה מארמון המלך בירושלים. בשיר הזה אין דיאלוג, ועל כן קשה לי לראות בו "שיח של בן אדם למקום" אלא להפך. הגדרת האהבה כנסתרת, מאחורי עיקול הדרכים יוצרת, לפחות אצלי, תחושה של שודדי דרכים מאיימים ופחות אהבה, יותר פחד ופחות זריחה המתרחשת אל מול עיננו. אנחנו רוצים כאן ועכשיו, ואנחנו יודעים מה יהיה מתוק. כל השאר קשה לנו, ועוד יותר קשה לנו אם באמת השלמו שזה "רציתי", עבר שכבר לא יושג. בקיצור ירון, ההשווואה שלך לתהליך הגאולה ירון נובעת מתוך ראיה צר ומעט בלתי בוגרת של הגאולה, המנוגדת בפירוש למאמרי חז"ל על גאולת ישראל הבאה קמעה קמעה ואף גישות הרואות גם בהבשלת הפרי מתיקות אין קץ. והערה תוכנית, הייתי מכניסה את "ועם כל זה אחכה לו" כחלק מהשיר ולא דוחפת את הקונטציה עם כפית . [ליצירה]
- [ליצירה] זה יופי של שיר, ואני חולקת על ממזר, בעיני זה מדוייק מאוד השימוש ב"נמתקת" ולא ב"מתמלאת" או משהו. כי הפער והחוסר עדיין קיימים, והעיסוקים לא מטשטשים אותם או מאששים את הנשמה (מלשון להתאושש). יופי של כתיבה שתופסת את היופי של הרגע. יופי של שיר. [ליצירה]
- [ליצירה] *. עדי... זה פשוט... אוף. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי מוסיפה אנטר לפני "והנה לה אישה" כי המבנה משתנה שם. וסימני פיסוק. זה בהחלט עוצמה. ושתיקה. [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא טיעון. לא כל מי שלא מסכים איתך הוא צר אופקים ומתלהם. [ליצירה]
- [ליצירה] יו, מישי, לכי תשטפי את הפה שלך בסבון ומים לפני שאת מאשימה אותי בזלזול בבולגלוינסתרת! (האירוניה בתגובה הקודמת שלי עבה כמו פיל, אל תגידי שפספסת אותה...) ויבוא החתלתול ויסביר אותי? [ליצירה]
תגובות