.JPG)
דפדוף בזכרונות
ערוגה .
-
מינימליסטית
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לקצת אחרת אנחנו השתמשנו בבית עד לפני משהו כמו שלש שנים, כשממש כל אחד קנה פלאפון והתחלנו לפתח שרירים מיותרים באצבעות...(שני המכשירים עדיין ברשותנו, לכל המרבה במחיר). [ליצירה]
- [ליצירה] יוסי סידר סיפר כשהם חיפשו טלפון כזה הרבה זמן לצילומי "מדורת השבט". שאול- היא צולמה לפני חצי שנה בנגריה בשוק הפשפשים. בעל הנגריה כמעט שבר לי את המצלמה, ככה שאני לא מתכוונת לחזור לשם בשביל החצי סנטימטר שחסר... :) [ליצירה]
- [ליצירה] תמונה מסקרנת היכן ומתי צולמה? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי ערוגה, כ"כ יפה! חסר לי רק עוד סנטימטר שמאלה, בכדי לא לקטום את התיבות. מי משתמש עדיין בטלפונים כאלו?? :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! ממש נוגע ללב. את עושה דברים ממש יפים בש/ל! חשבתי, אולי היה מעניין לחתוך בגסות את התמונה גם מימין, על הטלפון, כדי להדגיש יותר את הקיר. והזכרת לי משהו מצחיק בתגובה שלך: לפני שבועיים בערך הלכתי לגן הציבורי לצלם ילדים. התחלתי לעשות איזה בוק על איזה ילדה חמודה אחת שישבה מולי על מגלשה וחייכה לי, ופתאום הגיע איזה רוסי ענק, ואמר לי (תדמייני את המבטא הרוסי הכבד): "למה אתה מצלם? זה ילדה שלך? תצלם ילדה שלך!" ואני רק ניסיתי למלמל משהו לא ברור על כך שאני אוהב לצלם... [ליצירה]
- [ליצירה] מצטערת, זה פשוט לא מספיק. זה לא שירה, זה לא קטע, הרעיון לא עובר לא בפני עצמו ולא בצורניותו. וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] אחד היותר טובים שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] עכשיו היא למעלה, עכשיו היא למטה, עוד מעט היא פה, כרוב. עוד מעט. :) [ליצירה]
- [ליצירה] (*) [ליצירה]
- [ליצירה] (האומר דברים בשם עצמו..) לקח לי הרבה מאוד זמן לעכל את הסיפור הזה. אחד הקשים שקראתי, עד כדי כאב פיזי. אני לא חוזרת בי ממה שחשבתי אז, אבל היום אני בטוחה שזה אחד הסיפורים המגובשים שקראתי. איך שאתה מצייר את הבדיוני, ואת האמיתי, שתהיה בריא. כולנו בעצם. זה סיפור טוב מאוד, אם כי אני מתחרטת על הרגע שקראתי אותו- ואולי אני מפגרת, אבל לי הפואנטות לא היו ברורות. לא בהתחלה ולא בסוף. סיפור שממשיך איתך הלאה, ועושה בך דברים חדשים. זה סיפור טוב. דווקא בגלל הקושי. [ליצירה]
- [ליצירה] שמואלי ממי, אתה רוצה לבוא איתי לניחום אבלים אצל משפחת הרמלך? [ליצירה]
- [ליצירה] ממז, תשמור על עצמך, הא? (לא יכולתי להתאפק. הייתי חייבת להשאיר אזשהוא חותם במקום שאני חוזרת אליו שוב ושוב.) [ליצירה]
- [ליצירה] היה כדאי להגדיל קצת את השטח סביב המעויין, התמונה קצת חנוקה מידי. וחבל. [ליצירה]
- [ליצירה] יו, איך לא הגבתי כאן אף פעם? חמוד מאוד. לא ממש מקורי, אבל חמוד. המקצוענית קשר, שהבינה ה-כ-ל. (טוב, חוץ מהנוזלים האדומים). :) [ליצירה]
- [ליצירה] מזמן איבדתי את האובייקטיביות שלי ליצירות הצה"ליות של נציגינו הלוחמים, אבל זו בהחלט יצירה יוצאת דופן. (הלואי ויצירה כזו הייתה מתנוססת בדפיוצר שלי.. :)) פתיחת המעגל וסגירתו באותו השיר נותן הרגשה שלמה של שאלה ותשובה, ועם משחקי המילים, אתה מקבל זר כוכביות טרי מהערוגה. מצד שני, מבחינה רעיונית נראה לי שהתשובה לא במקום. אסור לאבד את ההלם והכאב הזה, ולא לקבל את האישור של הכלה. ההתרגלות היא אחד מתכונותיו הדואליות של אדם- מצד אחד הכרחי לנו להתרגל לדברים מסויימים כדי שנוכל להמשיך לחיות ("גזירה על הממת שישתכח מהלב") מצד שני יש תכונות שחשוב לא להתרגל אליהן אלא לשמור עליהן ועלינו ("אשרי אדם מפחד תמיד"). וכאן עליי לחלוק על ניתוחו של האלומות,התיאור הפלסטי המפורט לא בא להביע, לדעתי, זחיחות או זיוף אלא להפך כאב אמיתי. בפירוט הזה, יש יופי פשוט ונורא, אבל שוב- צריך לראות את הכאב הזה ברובד של חילול השבת, שגם אם הוא נצרך הוא עדייך חילול, ולא להתדרדר לרובד של כאב על שבירת ההרגל והנורמה. לא לאבד את הרגישות לקודש. וסבתא שלך מוסרת שיותר משמרו בנ"י על השבת שמרה השבת על בנ"י. [ליצירה]
תגובות