אני לוקחת את דפייך
הם, הם מזכרת עווני,
עת נזכרת בדברייך,
עוצמת את עיני.
מילים בכתב ידך רצות מולי
לוחשות לי בקולך המתפוגג
קוראת,
קוראת בקול לך נשמתי
קורעת יום נוסף חסר
שטה...
משוטטת בעיניי אל מול דפייך
מנסה לחיות את מבטך
ולנחש
מה את היית היום כותבת
מה לי היית אומרת
לו לרגע אפילו אחד
אל מילה הנהגת בקולך
או כתובה בידך
המופנת אליי
עבורי
אפילו אחת
אבל זה כל כך
חסר...
