אני דווקא אהבתי את האיש הזה
כשפסע ברחוב מתוח חזה
כשהביט, חיזק, סיפר, צחק
הלך, חזר, חייך, שתק
אהבתי מאוד לראות בעיניו האפורות
רמזים לעבר מלא הרפתקאות
הערצתי את העוז והנחישות, אותו
כמהתי לשמוע על שורשיי ומהותו
גם כששערו הכסיף עם התלאות והשנים
אהבתי וכאבתי כל קמט שהתווסף לו לפנים
לבסוף, חסרת אונים עמדתי רחוק
הושארתי בחוץ עם זיכרון מתוק...
מתגעגעת לעיניו הכסופות, האוהבות
שהכילו בתוכן מה שמילים לא מתארות
כמהה לשמוע עוד סיפור או דברים אחדים
אך איך הוא אמר: "חבל על הדיבורים"
רגועה כי הוא במקום טוב יותר מהמקום הזה
אני דווקא אוהבת את האיש הזה...
תגובות