שומעת את הצלילים העדינים
מתנגנים
אי שם בינות רחשי הענפים
אמירי העצים המלטפים
יושב אדם
ומנגן
צליליו מתמזגים עם הרוח הלוחש
אצבעות ידיו, מחללות
כמו בריקוד האילנות
והוא רואה
למרחקים, שומע עשבים וציפורים
וממזג תו אל תו
להוויה
והיוצא מחלילו הוא כה נפלא
מיזוג בריאה
תו אל תו
צליל אל צליל
למנגינה
של שבח, הודיה, רינה ותפילה
רכה, עדינה ולוחשת אהבה
ויחד עם זאת נוראה, מרגשת ומרטיטה לבבות
ומפיו יוצאות מילות שירה וסובבות
(אט אט פושטות בכל העולמות
לכל אדם ובכל שפה הן מובנות)
והוא רועה
את כל יצורי תבל
והוא שומרם
שלא ינתקו החבל
ואני דרוכה
לקלוט בתוכי כל צליל
לנוע בעקבותיו
לאחוז בחוזקה
שאדע להוליך בעקבות המנגינה
את יצורי עולמי שלי
בתווי אמונה
תגובות