בעודי ישובה אל מול חלוני
מציפה אותי מנגינה ענוגה
השולחת אותי להלך בין ימי קדם
לחבור שוב אל ממלכה עתיקה
ולמלא עצמי בתקווה
לטייל בין אבנים מלאות הוד ופאר
לנשום רחובות המלאים כחול-שמים
להיכנס לסמטאות הכה אופייניות
לגלות בתוכי את ירושלים.
ואותה מנגינה לובשת צורת לוויים
העומדים על המעלות בשירת דוד
ומנגד היכל וכהן ואש התמיד
הדולקת בעיני כל ישראל יחד
כאיש אחד
בעודי ישובה אל מול חלוני
מציפה אותי מנגינה חלושה
העולה זה הערב מהיכלי בתי כנסיות
עת לאור נר כל ישראל ישובים על ריצפה
ומנגנים קינה עתיקה.
יוצאת לטייל בין הסמטאות
בין האבנים האוצרות בתוכן עבר
מלאת געגועים לשירת הלוויים
הזמן בתוכי כמו נעצר...
עיניים מתמלאות לאיטן בדמעות
אך בשמים כבר דרך כוכב
זה הזמן בו חובקים חורבן ותקווה
ועולה מאליה בחרש תפילת
חדש ימינו כקדם
וליבי מאליו מתמלא ציפייה...
תגובות