[ליצירה]
כובשת אותי נפשך האצילית
"אורגת ציפייה רכה
בחוטים של תכול וורוד
מקשטת בריקמה
של פרחים לבנים..."
יקירתי, המלים הרכות הללו, עושות לי קווצ' בבטן, כאילו מסתובב/ת שם תנוק/ת בתכול וורוד.
בין אם כן ובין אם עדיין, נפלאה האמונה והתקוה שאת שוזרת בדברייך.
חזקו ואמצו
כּנרת, מתפללת
[ליצירה]
"עד שאמצא בעצמי את מקור הגעגוע" - אין צורך במלים שלי, שלך נהדרות דיין :))
רביעיתוש, את מדהימה בהתקדמות שלך, בשלווה ובאומץ, המשיכו כך, ללא חששות.
התגעגעתי, ואת יודעת...
אוהבת - כּנרת
[ליצירה]
ושוב איתך... :)
יקירה, באתי להתנשב תחת צמרותייך
ונוכחתי כי פקוחות עינייך
הולם ליבך בתנועה, בענווה
וכבר אין צורך להיות עוד שקופה,
יפה את כתרצה
ורק תפילה כאן נחוצה
להיות משכנכם, אהבה רצופה
בשביל אשר בקשת ואליו ייחלת
ותמיד תמיד לנוע
בכוון הגעגוע,
לחוש באור הזרוע.
נהדרת את,
שלך, כּנרת
[ליצירה]
"אהגה מבין שפתי תיבה תיבה..." - איזו תשומת לב לתפילה שבלב יש בשורה זו. אחח, תיבה תיבה - מה אהבתי.
רביעית יקירה, צהר פתחת אל חדרי הנפש, מי יתן ויתמלא מבוקשך זה, ויבוא בשערי אהבה וחמלה, שאף הם אינם נעולים. (לדעתי העניה).
חג שמייח גם לך יקירה,
כּנרת
[ליצירה]
בעז-
תודה רבה על תגובתך,
נכון זה דומה יותר לתפילה
(בעצם, כשאני חושבת על זה - זו מן תפילה אישית שלי...)
יש לך הצעות איך להפוך את זה ליותר שירי?
(כי לי לבד קשה "לשפץ" דברים שכתבתי - זה זורם בפעם אחת וזהו...)
ושוב - תודה :-)
[ליצירה]
לפעמים האושר נמצא יותר קרוב ממה שאנחנו חושבים
ורק הפחד הזה המשתק גורם לנו לחשוב שהם רחוקים...
אהבתי במיוחד את התיאורים של אותו מקום רחוק -
הגלים מתנפצים אל הים, השמש בוהקת
משב רוח שאיננו תם ההרים ופסגותיהם הנשגבות נישאים לרגלי פרחים ושדות.
יפה ושווה להעיז להתקדם לשם...
[ליצירה]
היה לי חזק מידיי,
מצטערת זה כ"כ כאב לי שעצרתי באמצע-לא מסוגלת להמשיך...
מחאה צודקת כתובה בכישרון ועושה ומעוררת מה שדרכים אחרות אולי לא היו מצליחות...