[ליצירה]
כובשת אותי נפשך האצילית
"אורגת ציפייה רכה
בחוטים של תכול וורוד
מקשטת בריקמה
של פרחים לבנים..."
יקירתי, המלים הרכות הללו, עושות לי קווצ' בבטן, כאילו מסתובב/ת שם תנוק/ת בתכול וורוד.
בין אם כן ובין אם עדיין, נפלאה האמונה והתקוה שאת שוזרת בדברייך.
חזקו ואמצו
כּנרת, מתפללת
[ליצירה]
"עד שאמצא בעצמי את מקור הגעגוע" - אין צורך במלים שלי, שלך נהדרות דיין :))
רביעיתוש, את מדהימה בהתקדמות שלך, בשלווה ובאומץ, המשיכו כך, ללא חששות.
התגעגעתי, ואת יודעת...
אוהבת - כּנרת
[ליצירה]
ושוב איתך... :)
יקירה, באתי להתנשב תחת צמרותייך
ונוכחתי כי פקוחות עינייך
הולם ליבך בתנועה, בענווה
וכבר אין צורך להיות עוד שקופה,
יפה את כתרצה
ורק תפילה כאן נחוצה
להיות משכנכם, אהבה רצופה
בשביל אשר בקשת ואליו ייחלת
ותמיד תמיד לנוע
בכוון הגעגוע,
לחוש באור הזרוע.
נהדרת את,
שלך, כּנרת
[ליצירה]
"אהגה מבין שפתי תיבה תיבה..." - איזו תשומת לב לתפילה שבלב יש בשורה זו. אחח, תיבה תיבה - מה אהבתי.
רביעית יקירה, צהר פתחת אל חדרי הנפש, מי יתן ויתמלא מבוקשך זה, ויבוא בשערי אהבה וחמלה, שאף הם אינם נעולים. (לדעתי העניה).
חג שמייח גם לך יקירה,
כּנרת
[ליצירה]
השיר מביע היטב כאב, בלבול, חרטה
וההאשה העצמית צועקת מבין השורות.
לא לגמרי ברור על מה ולמה הצער והחרטה,
מה שכן ברור שהשורה המסיימת המנסה להיות אופטימית - כ"כ לא תקרה (זה כ"כ חזק עד שסביר להניח שזה לא יעבור מחר)
כי בכל זאת יש צורך בתהליך של ריפוי.
אהבתי את המשחק בין הזמנים -
אתמול - קרה מה שקרה,
היום - התחושות הקשות
ומחר - אולי אופטימי,
מקווה שאכן מחר זה יעבור
והצלחת לתאר רגשות קשים במילים-
וגם חרטה עמוקה וזה דבר שבד"כ קשה לעשות,
יצא לך יפה וכואב וגורם להזדהות
תודה לך!
[ליצירה]
עצוב ורך ומתוק ונוגע ומיוחד ומובע כ"כ יפה...
בשירים לזכר - יש המון נחמה והם אפילו מסוגלים להעלות חיוך על השפתיים (חיוך דומה לזה שמועלה בעקבות זיכרון רחוק, תמונה ישנה או אפילו התקלות מקרית בכתב יד...)
ויש בהם גם יכולת הנצחה מאוד חזקה כי היא מגיעה דרך הרגש והנשמה וחודרת לשם...
פשוט יפהיפה
והשפה הרכה, התמימה, הפשוטה, הילדית רק מעצימה את זה!
תודה ששיתפת...
[ליצירה]
שיר מאוד חזק!
משום מה הכותרת שיעשעה אותי (לא יודעת למה)...
השיר עצמו בניגוד לכותרת מאוד עמוק ואפילו קודר
והוא כתוב כ"כ טוב עד שהוא
גורם לחשוב ולתהות...
[ליצירה]
שתיקה רועמת...
השקט בפנים הוא אכן הדבר הכי רע,
ובשקט בשקט הוא ממותת את כל הבפנים - בלי שאף אחד בחוץ בכלל מבחין בכך....
יצירה יפה ואמיתית וגורמת לתהות ולחשוב...
למה בעצם אנחנו לא צועקים את כל השתיקה הזאת?
למה לא מושיטים זוג ידיים,
למה הפחד הזה מלהיחשף? מלבטוח?
אבל יש בו גם המון ביטחון והגנה באותו שקט - הוא אמנם צועק מבפנים אבל לא מאפשר לאחרים להיכנס ולפגוע....
תודה על השיר היפה הזה!
[ליצירה]
איזה יצירה מדהימה!
אני אתחיל בזה שהיא זורמת ותוך כדי קריאה חשתי שמקריאים אותה באוזניי (אולי בגלל השפה הקולחת)
הרעיון מ-ד-ה-י-ם! המסר חשוב ויפה
אגב המוטיב של עיוור הוראה יותר מכולם ומום שאינו באמת מום אלא יתרון הזכיר לי מעשה בשבעה קבצנים של ר' נחמן מברסלב.
איזכור משה רבנו על הר נבו - נורא יפה ומתאים!
(גם משה ממקום מומו - חוסר היכולת להיכנס לארץ השקיף וראה אותה טוב יותר מכולם - למרות שלא חש אותה...)
וכמובן שלשון הכביכול מתבדחת בה מתחיל הסיפור מוסיפים המון והופכים את השיר הזה כמתאים לילדים ולמבוגרים כאחד!
המון חכמה מצאתי בשיר הזה!
תודה!!!
[ליצירה]
אהבתי!
בנוי חזק על ניגודים,
ה"אני" מול הילדה
כפות הרגליים מול הראש
האבנים החמות מול האופק התכול,
ולמרות התסכול העולה מין השיר - נשארת בי תחושת אופטימיות - מכיוון שהראש מביט לעבר האופק הכחול....
(ולא חשוב מה רואים משם ואיזה תחושה מתקבלת - כל עוד יש מבט קדימה אל עבר הכחול!)
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets