[ליצירה]
כובשת אותי נפשך האצילית
"אורגת ציפייה רכה
בחוטים של תכול וורוד
מקשטת בריקמה
של פרחים לבנים..."
יקירתי, המלים הרכות הללו, עושות לי קווצ' בבטן, כאילו מסתובב/ת שם תנוק/ת בתכול וורוד.
בין אם כן ובין אם עדיין, נפלאה האמונה והתקוה שאת שוזרת בדברייך.
חזקו ואמצו
כּנרת, מתפללת
[ליצירה]
"עד שאמצא בעצמי את מקור הגעגוע" - אין צורך במלים שלי, שלך נהדרות דיין :))
רביעיתוש, את מדהימה בהתקדמות שלך, בשלווה ובאומץ, המשיכו כך, ללא חששות.
התגעגעתי, ואת יודעת...
אוהבת - כּנרת
[ליצירה]
ושוב איתך... :)
יקירה, באתי להתנשב תחת צמרותייך
ונוכחתי כי פקוחות עינייך
הולם ליבך בתנועה, בענווה
וכבר אין צורך להיות עוד שקופה,
יפה את כתרצה
ורק תפילה כאן נחוצה
להיות משכנכם, אהבה רצופה
בשביל אשר בקשת ואליו ייחלת
ותמיד תמיד לנוע
בכוון הגעגוע,
לחוש באור הזרוע.
נהדרת את,
שלך, כּנרת
[ליצירה]
"אהגה מבין שפתי תיבה תיבה..." - איזו תשומת לב לתפילה שבלב יש בשורה זו. אחח, תיבה תיבה - מה אהבתי.
רביעית יקירה, צהר פתחת אל חדרי הנפש, מי יתן ויתמלא מבוקשך זה, ויבוא בשערי אהבה וחמלה, שאף הם אינם נעולים. (לדעתי העניה).
חג שמייח גם לך יקירה,
כּנרת
[ליצירה]
יפה!
כמה נכון שבפנים זה חלום בלהות...
זה מתחיל ככה - חלומות ואופטימיות וקול פנימי בבטן שצועק להיזהר...
(כמו שחיים כתב - חוסר יטחון פחדים וכו'
מאחלת לך שזה לא יהיה עוד סיוט אלא מציאות יפהפיה
[ליצירה]
איזה יופי, כ"כ קל לי להתחבר לזה, אני חושבת דווקא בגלל שזה יכול להתאים לכ"כ הרבה דברים.
(וזו הגדולה של שיר בעיניי - שכל אחד יכול למצוא בו משהו ולהזדהות...)
לי זה התחבר דווקא מהמקום של האדמה, הארץ בימינו...
תודה
[ליצירה]
זו אכן יצירה גאונית!
והפואנטה בסוף רק מחזקת זאת!
אהבתי במיוחד:
"לוֹ וַדַּאי תַּחְלֹף מַחְשָׁבָה,
שֶׁחָכָם הוּא מִכֹּל בְּרִיָּה
מִכֹּל זָוִית יִבְחַן כֹּל דָּבָר,
מֵהַזָּוִית בָּהּ נִמְצָא בְּעַצְמוֹ"
תודה לך חיים על יצירה חכמה ויפה ומעוררת מחשבה!