כי כהו
עיני מִרֵאוֹת שירים
דמו לבוחן
במפעל שוקולד. עוקב עינו בריבועי מתוקים.
היה גאון אחד
טען - לכל פתית קרח – צורה.
אך רבו אותיות מרצדות, בעָניי
כמו המון שועט בקניון-מבצעים
בקשו עלי מרושתים
רחמים.
גם כתבת בכמה מילים שמספרות מי אתה, עכשיו שמתי לב, שאתה כותב בשביל לרפא. אין רפואה?? או שבעצם אתה אומר שהיית מעדיף לכתוב בעצמך ולא לאשר את כל השירים שעוברים תחת עיניך.
או שפספסתי לגמרי את הנקודה.
לא, מה פתאום לכתוב בעצמי ולא לאשר יצירות, בראש שלך. ..
תכתוב תכתוב, ועיני הכהות יאושרו.
רק תן קצת לדבר על השחיקה שנעשית בי, בכל הקשור לאופי ויופי של כל המלל הזה.
אני לא בטוחה בעצמי שאני מבינה נכון את השירים שלך... מקווה שהפעם כן.
ולתגובתי...
צורה לך!
אני חושבת שאתה עושה את זה לא רע... ואם יש טעויות - סימן שאתה בנאדם. חוצמיזה, בכל עבודה שעושים יש כהות חושים כלשהי, אז מה? אז עושים F5. מי שכותב בעצמו יכול לקרא לדעתי הכי טוב שירים של אחרים. (הוכחה לרגישות שלך לכך בשיר הזה עצמו)
ונראה לי גם שחשוב מאד שיש אתר כזה. ולא אחד.
שום רחמים. הרבה בהצלחה.
אתי
לא רק שאתה צודק - גם אמרת את זה בצורה כל-כך יפה! פשוט יפהפה!
אבל זה מזכיר לי משהו...
הממ...
משהו תנכ"י כזה...
שמות י"ח אומר לך משהו?
(זה בוחן פתע בתנ"ך)
יו...
זה טוף.
אני יכולה לתאר לעצמי את התחושה...
---
אגב, האתר היום כבר ממש לא יכול להיחשב "קטן" (ואתה בהחלט יכול לטפוח לעצמך על השכם..).. לא שווה להעסיק עוד כמה אנשים שיתעסקו עם אישור היצירות?
אנחת עונג.
(למרות שאי אפשר שלא להרגיש כמו עדר שלמרון נמאס מלבקרו, ולמרות שאי אפשר שלא להזדהות עם התחושה, זה שיר במינונים מרוכזים ובמילים מדוייקות. כמו שצריך. כמו שוקולד שלא יימאס).
עייפתי מלהיות קוביית שוקולד
במפעל יצרני
רוצה לצאת מהריבוע
להטביע חותם
במקום לשאת חותם כפוי על גבי
זה לא נעים שמאיימים לנגוס בי
כשיש חריגה
או שמנחשים טעמי רק לפי צבע האריזה
וכשאני מעיזה להשיל אריזה קבועה
רואים אותי בחום לבן
ומחזירים אותי לפס היצור עם הערה
זה לא פשוט להיות שוקולד
עוד מעט יפוג תוקפי
אמס
אהיה בלשון זרה
שתקבע טיב טעמי בצקצוק בקורתי מענג(?)
ואולי תכבד בו חבר
ומחר יקנה האדם אריזה חדשה וישווה
ויאמר
אתמול שילמתי מחיר יקר וקיבלתי הרבה פחות
ואוליי יתלונן לבעל המפעל על מום
ואני לא אוכל להצתדק
ולהגיד יכולתי להיות יותר טעימה
כי עובדה...
ולא אוכל להאשים את השוקולד שאחריי
שהתחרה בי מאחורי גבי
אצתרך להשלים עם עובדה
אני סתאם קוביה ועתידי לצאת בדלת האחורית
prednisolone side effects in dogs go prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
מנחם,
גם כתבת בכמה מילים שמספרות מי אתה, עכשיו שמתי לב, שאתה כותב בשביל לרפא. אין רפואה?? או שבעצם אתה אומר שהיית מעדיף לכתוב בעצמך ולא לאשר את כל השירים שעוברים תחת עיניך.
או שפספסתי לגמרי את הנקודה.
[ליצירה]
Joan D-Arc
לא, מה פתאום לכתוב בעצמי ולא לאשר יצירות, בראש שלך. ..
תכתוב תכתוב, ועיני הכהות יאושרו.
רק תן קצת לדבר על השחיקה שנעשית בי, בכל הקשור לאופי ויופי של כל המלל הזה.
[ליצירה]
מנחם
אני לא בטוחה בעצמי שאני מבינה נכון את השירים שלך... מקווה שהפעם כן.
ולתגובתי...
צורה לך!
אני חושבת שאתה עושה את זה לא רע... ואם יש טעויות - סימן שאתה בנאדם. חוצמיזה, בכל עבודה שעושים יש כהות חושים כלשהי, אז מה? אז עושים F5. מי שכותב בעצמו יכול לקרא לדעתי הכי טוב שירים של אחרים. (הוכחה לרגישות שלך לכך בשיר הזה עצמו)
ונראה לי גם שחשוב מאד שיש אתר כזה. ולא אחד.
שום רחמים. הרבה בהצלחה.
אתי
[ליצירה]
הקריאה הקשה של השיר (בשל השימוש הרב באותיות כמו ריש וקוף וגימל שמקשים על קריאה זורמת) מכריחה אותך לקרוא את זה לאט ולהקשיב לתוכן. הכתיבה, המאוד-חושנית כופה את ההתחברות לסיטואציה.
דוקא לסיום יש צליל מאוד נח ונעים. וכך גם תוכנו.
אהבתי.
[ליצירה]
מה שיותר מעניין זה ההקשר האחד שתחתיו נמצאים שתי הפעולות האלה. איך אותו זכרון גורם גם להקאה -פעולה המסמנת את סירובו של הגוף לקבל חומר מסוים לתוכו - וגם לבכי פעולה בה הגוף עולה על גדותיו ומראה לעיני כל את הרגשות הכמוסים.
[ליצירה]
העדפתי גירסא קצת שונה.
אבל הנה הגירסא המקורית שעליה הגיבו כל אלה שמעליי. (תודה על התגובות...)
אדלג את המרחק
עד אליך
אליך לשלוח יד
אתה
הקורא,
יושב בבית, במסעדה
פניך למסך, בצד שולחן כתיבה
אחמיר מבטי
אומר בקול המון טון
ובאצבע מתלווה
לך לך לְסֶפֶר מארץ מולדתך
שב, תלמד תורה
*
זו שירה
תגובות