[ליצירה]
שיר קצר אך מרתק ומיוחד בגלל הקישור והיחס המתוחכם למקרא: יצירת ציפיה להסבר ל"על כן יעזוב" המסתיים בהפתעה, והרחבה מעניינת של "את אביו ואת אמו".אולי ניתן לראות גם נסיון ליצור ניגוד בין ה'אי זמינות' תוצר מובהק של המודרניזציה לימי קדם. שיר נפלא.
[ליצירה]
לענ"ד תפיסה לא נכונה, "ואע"פ שקיי"ל דחויה ולא הותרה מ"מ היינו לעניין מרבין בשיעורין וכו' אבל לעניין המותר ודאי שאין להתעצב על זה אדרבא ישמח שנקרא לעזרת ה' בגיבורים וכידוע מצוה בגדולין תחילה וכו'" (שם, שם, שם)
[ליצירה]
מקבל את ההערה.
אבל אז האמירה האידיאולוגית- פוליטית שכל השיר הזה נולד בגללה ואותה הוא בא לזעוק, תאבד.
אולי יש דרך שלישית - אז עידכנתי והוספתי קו היוצר אתנחתא מוזיקלית.
[ליצירה]
קהות החושים מובנת, גם אחרי הרף עין של 60 שנה. השאלה היא אם משלימים עם זה, וגרוע מכך עושים מזה אידיאולוגיה, או בוכים על זה.
ואצ"ג בהקשר זה --
"...היהדות הישנה, הפשוטה, שמנתה את ימיה וירחיה כפי הלוח העברי שלה, מקדם מלכות, ולא כפי הלוח הגויי, ידעה: מה-השעה-שלה-בעולם ומי הוא העולם הסובב אותה.
היא לא קראה ספרי היסטוריה בשבעים לשון, אבל היא קראה תנ"ך ומדרש, ש"ס ואגדות, ומגילת איכה וקינות. ממזון זה ניזונה לדורותיה וידעה מניסיונותיה יום-יום: מי הם העמים סביביה; וחשבה לנס: כל יום וכל שעה שלא קם עליה המבעיר-בתיה והורג-משפחותיה..."
אורי צבי גרינברג.
[ליצירה]
לכאורה מדובר כאן במישהו שנמא תמיד בצל של אחרים.
אולי אפילו אדם חריג בחברה. לפעמים כשמתמזל מזלו הוא מקבל מן החברה שמץ של הכרה בזכות קיומו. ברמה מסויימת זה קיים כמובן בכל אחד.
תגובות