כבר היה לילה ואיני זוכר לגמרי מה היה בו בחלומי דבר מה ודאי היה בו וגם להקת דחפורים שחורים ענקיים עולה ובאה ומגיעה מן הדרכים ומכל המַקלטים והגבעות מסביב כגל מתנפץ עלי קול מצהלות אנשים בשתי לשונות סמוכות זו לזו עלה! עלה! זה היום קיוינו לו נגילה ונשמחה בו בו, בעיצומו של יום. ואני אורח, עוד האמנתי עוד הן אפשר שלסקל את הסלעים האלו שנצרבו בשמש כמאה דורות ויותר הם עולים את הסלעים שלא היו ועדיין אין להם הופכין הללו שמאה דורות לא קרב אליהם בן תרבות להערימן לכלל בית הם באים לסקל האמנתי ובשל כך הצהלה הגואה הזו מעברים אבל למה השחור אם כן? ויעלה ויבא ויגיע טרקטור אחד עד קיר הבית ועד האבן והבלוק והטיח והסיד והתמונה והאויר. זה זה ביתו של אדם שעליו כתב אורי צבי זכרונו לברכה שכהמשך- גוף - הוא - מבעליו ושהשתיקה בו כאחרי כינורות וחלילים שנַדָמו ואני עצמי שמעתי שתיקה זו אחרי שהלכו הילדים לישון. מתוך השיר גלש עלי ויהי לי לצור מחסה, משכן, מעון, בית. ואם היה זה החלום מתוכו התעוררתי לראות כי הקירות עוד אוחזים הם זה את זה והשמש גם היא עוד זורחת. במדרגות ירדה הילדה מדרגה אחר מדרגה אחר מדרגה כירידתם של ילדים. בכל העולם יש ילדים וכולם בני אדם כמלאכים ואני נשבע לכם שכמו ילדי הבית הזה אין. וכשעליתי לגובהו של מקום אל בית הכנסת לעיין שם בגמרא מסכת בבא מציעא דף ח' בעניין המגביה מציאה לחברו אי קנה חברו או לא ובעניין מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה עיין שם בשעה שהשמש היתה הולכת ושוקעת לתוך תל אביב ראיתי למי היתה פעם גמרא זו שייכת בעולם מסכת בבא מציעא והוא בחולצה לבנה נלקח בה הוא מצאו בלילה ההוא בחולצה לבנה ובלי הדרגות ב' והנשק בתלה צואר טעון ונצור לבנה, לא ירוקה של אדם המחופש לחייל של גיבור מפלסטיק ירוק. רציתי שלעילוי נשמתך יהיה הלימוד סלח נא לי על זה שלא הצלחתי להתרכז. *** שבת קודש וקדומים המקום ספק אם אמת ספק אם חלום בארץ בה למישור נהפך העקום ה', ברך אתה את עמך בשלום. מוצאי שבת "שלח לך אנשים", תשס"ד.