לאנשי הגֶשֶׁם

 אחים חביבים-שנואים, נשמות קדושות-משוקצות כטומאת הנדה. אוי מה היה לנו! (על במותינו חללים, ראי"ה קוק)

אחד?

אחד!

אחד אין בכם שיקְטוֹם את כבלי המסך?

אחד שיגדע את חוטי המַקלֵט?

שינפץ לאיזה שישה מיליון רסיסים את ה סִי-דִי השבור של גלגלצ?

אחד מתוככם שיתגבר כארי

כמו האוהד הראשון מתוך חמישים אלף

שעף לשמיים אחרי השער

כמו קפיץ שנמתח אלפיים שנה---

אחד? שמע ישראל! א-ח--ד!

 

כמו עשב זר אני חייתי בקרבכם

ונכספתי תכלית הכוסף 

למותר האדם הנשגב עד מאוד 

שהיה בכם אי אז 

(ורק בשירים-שמכבר הוא עוד). 

 

מי שלא הרים את ראשו אף פעם אחת

ממעל לקו הרקיע הגובֵהַ והולך של תל אביב.

מי שתחום חייו מזה ומזה מאכל-וכדור-וחוזר-חלילה-מאכל-ו

מטרנד שעבר עד לטרנד זה ומטרנד זה עד לטרנד הבא עליכם

דֶה-קדנציה מתמשכת

וחוזר חלילה.

וחלילה וחס-

לעולם ועד

לא תהיה התנתקות.

 

חלילה וחס.

עִברים דוברי גוֹיִּית-

סתם שתדעו: או  ז ה .

או שתשובו עוד היום

שניה אחת לפני מיתתנו.