מולך אדם.
אינסוף וסוף לו:
בפנים ושתי עיניים.
וכתמיד, ספק מבצבץ ועולה
מהו שבתוך הגן הנעול?
בנגלה-
יש אהבה ואור
ופנים אל פנים.
ובנסתר מה?
ותמיד עם עלות הספק
כשני עדים
של התראה ושל גזר דין:
עיניו של ילד קטן.
מוכרת התחושה של הפנים אל פנים כאשר לא יודעים על כל מה שבפנים. אני לא בטוחה שהבנתי מה הקשר לעיניו של הילד הקטן- האם הכוונה לחלק באדם שהוא אמיתי ואומר את מה שבליבו?
בכל אופן, זה שיר יפה....
[ליצירה]
מוכר...
מוכרת התחושה של הפנים אל פנים כאשר לא יודעים על כל מה שבפנים. אני לא בטוחה שהבנתי מה הקשר לעיניו של הילד הקטן- האם הכוונה לחלק באדם שהוא אמיתי ואומר את מה שבליבו?
בכל אופן, זה שיר יפה....
[ליצירה]
מילון חדש: אני מודה שלא קראתי את עשרות אלפי היצירות שבבמה חדשה, אבל נדמה לי שנכון יהיה לומר שסוג כזה של כבוד למשוררים עבריים הוא פאתטי בעיני רבים בחברה ה"חילונית" של היום.
[ליצירה]
|*****|
קטע טעון מאוד, מובן- על רקע הזמן הכתום. הצירופים כמו "גבול התפילות" ו "נגמרו לנו המרחבים" - חזקים.
לענ"ד יש מקום לעיבוד וגם אני חושב שהמשפט האחרון מפריע.
[ליצירה]
מרשים ביותר בעיני. אתה מצליח להעביר בעוצמה את הלעג וגם את המרירות.
משפט הסיום מדהים- נועץ את המסמר האחרון וסוגר עניין.
והמעניין הוא שכל זה בחרוזים, בניגוד בולט לרעיון של השיר.
[ליצירה]
אין הרבה מה לדבר:
יצירת מופת בכל המובנים.
מזמן לא אחזה בי כזו צמרמורת.
מטיח שאלות עצומות ונוראות, רב עוצמה באופן יוצא דופן, מזעזע את אמות הסיפים.
"למי שאינו מאמין" קשה לחיות אחרי קריאת סיפור כזה, וגם למי שכן מאמין.
זר.
תגובות