מולך אדם.
אינסוף וסוף לו:
בפנים ושתי עיניים.
וכתמיד, ספק מבצבץ ועולה
מהו שבתוך הגן הנעול?
בנגלה-
יש אהבה ואור
ופנים אל פנים.
ובנסתר מה?
ותמיד עם עלות הספק
כשני עדים
של התראה ושל גזר דין:
עיניו של ילד קטן.
זר בתוכם
-
להם לבדם, נתנה הארץ; ולא-עבר זר בתוכם.(איוב טו יט),
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מוּלךָ? מוֹלֵך? [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי מה אתה שואל/אומר. [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר... מוכרת התחושה של הפנים אל פנים כאשר לא יודעים על כל מה שבפנים. אני לא בטוחה שהבנתי מה הקשר לעיניו של הילד הקטן- האם הכוונה לחלק באדם שהוא אמיתי ואומר את מה שבליבו? בכל אופן, זה שיר יפה.... [ליצירה]
- [ליצירה] ... אהבתי. הזכיר לי, כמובן, את שירהּ של רחל- "גן נעול, אדם. לא שביל אליו, לא דרך...". --- יאיר- זה מוּלְךָ. [ליצירה]
- [ליצירה] האם יצר לב האדם תמיד רע מנעוריו? האם הבפנים תמיד שחור רק בגלל שהוא חשוך? [ליצירה]
- [ליצירה] ארץ אל תכסי דמם! [ליצירה]
- [ליצירה] "כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד". [ליצירה]
- [ליצירה] מאוד יפה. גם לדעתי יש צורך בהמשך. [ליצירה]
- [ליצירה] מסתורי משהו מה שאני רואה כאן זו הפיכה של הקורבן לנאשם, הרצחת וגם באת בטענות? ככה זה מנקודת המבט שלי [ליצירה]
- [ליצירה] אולי תשני את העימוד לעימוד של שיר? ומצטרף לברכות, ברוכה הבאה לעיר הגדולה באמת (הרשת). [ליצירה]
- [ליצירה] עוד שיר נפלא. והתשובה לשאלה: לא. [ליצירה]
- [ליצירה] אשריך! אשריך ואשרי חלקך. [ליצירה]
- [ליצירה] ***** [ליצירה]
- [ליצירה] ***** הביקורת הצוננת שלך בהחלט מפלחת את מסך מחשבי הדומם. כנראה שאין ברירה אלא להיות המבקר של עצמך. [ליצירה]
- [ליצירה] רבותי, החגיגה נגמרת. הנה המשורר מחרז חרוזים וכל חכמתכם פתאום נעלמה כי אם הייתם מעט אובייק טיבים הייתם שואלים למה ועל מה: למה זה משנה בכלל מה מרב אוהבת וכמה ועם מה כן ועם מה לא כן מחר לא היום ולמי היתה אי פעם בתולדות האומה דודה שנשמעת כמו עצירת פתאום ועוד כהנה וכהנה שאלות המון למשל איך אפשר להעיז לא לאהוב את כל המועדים אותו דבר ומה זה נצ'ס ואם בכלל יש מילה כזאת במילון זאת לא רק קור אבשלום יודע מכבר [ליצירה]
תגובות