אחרי מותי / שיר א-פוליטי לתנאים דמיוניים. ובכן לפי הסטטיסטיקה יש סיכוי כזה וכזה ש יום אחד אשב באוטובוס אולי בבית קפה לא חשוב. הרי העיקר הוא ש- יכנס לשם אחד מהם ואני וכל אותם אומללים שיקלעו לתוך ד' אמותי נמות עוד כמה בין אלפים. אבל אותי דווקא ישכחו מהר יותר מששכחו את המשפחה שהתאיידה או את הקצין המבטיח, הרופא המבריק, ביתו הכלה פחות עשרים (שעות). היהודים הולכים ומתמעטים. אבל כן, הייתי מקבל את מותי זה בהשלמה שיש עמה תקווה אילו רק הייתי יודע שמשהו ולו משהו, ישתנה. משהו תפנית קלה. משהו. אני כבר יודע את זה שזה לא יקרה. אבל האמת היא שליבי ידע זאת כבר בילדותי ביום בו שמעתי בפעם הראשונה שהיו ששה מליון יהודים ואינם עוד והאנשים מולי ברחוב המשיכו ללכת. עוד ילד אחד עוד כמעט-כלה או עוד סתם אחד כמוני. מגוחך! הלא להוציא מפיהם את המשפט הפשוט: "שמע, אני שונא את הגרמנים הגרמנים אלה אלה שרצחו את סבא שלי בשלג באירופה לפני שישים שנים אני שונא את הארורים עד תהום עד תמצית הנפש ע ד מ ו ת " גם את זה אינם מסוגלים הצדיקים הגדולים האלה. האם שמעת פעם מישהו אומר מילים פשוטות אלו בשישים השנים האחרונות. לכן כשאמות אל תנסו לעשות דבר כשם שלא ניסיתם לרפא את חולה הנפש של השכונה כשהיה מהלך ברחובנו וחושב שאתם המשוגעים. והרי גם אתם האמנתם שרעידת אדמה זו בדמות ששה מליון נפשות גדועות בידם של נאורי האנושות כולה תזעזע משהו בשורש נשמתו של העם חולה הנשמה הזה. ובכן מה? ובכן מה? מוטב לא תנסו. גם אלוהים לא יכול לעשות זאת. אנא, הניחו לי לנוח על משכבי בשלום. "תודה, אין לו כל צורך בדמעות התנין שלכם" אמרו להם בשמי אם יבכו מעט בשובם מחגיגת יום הולדת . הוא את יום הולדתו השמונים כבר לא יחגוג. לא הוא ולא רבים מאוד רבים וגם מאוד לא אותה אחת שעמדה על סיפה של חופתה כשעוד בית יהודי התמוטט עוד טרם נבנה. מכל זה יש עכשיו רק טבעת זהב מבויישת ליד נערה מיהלום ולא יהיו ילדים לחבק ולגדלם לחיים טהורים שאתם לא תדעו מה הם לעולם. *** ואם אי פעם בזמן הנס יקרה אני יודע שלא אך אם אם יתרחש פתאום מסיבה בלתי ברורה בואו לקברי ואמרו שש אותיות: הנס קרה והקימו אותי לתחיה. אלול תשס"ג.