משהו כמו:
ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו...
התגובה הלא נשלטת הראשונית שלי הייתה: "אוווווווו...." עם הטיית הראש הצידה. כמו התגובות של הקהל מ"צער גידול בנות" כשהקטנטונת עושה משהו מתוק ונוגע ללב.
היא מקבלת מימד של אנושיות הנקודה (עיגול קטן/ריבוע קטן) הזאת.
אהבתי מאוד. הזכיר לי את הסגנון הרעיוני של מורדילו.
[ליצירה]
הייתי נותנת לזה כותרת אחרת
משהו כמו:
ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו...
התגובה הלא נשלטת הראשונית שלי הייתה: "אוווווווו...." עם הטיית הראש הצידה. כמו התגובות של הקהל מ"צער גידול בנות" כשהקטנטונת עושה משהו מתוק ונוגע ללב.
היא מקבלת מימד של אנושיות הנקודה (עיגול קטן/ריבוע קטן) הזאת.
אהבתי מאוד. הזכיר לי את הסגנון הרעיוני של מורדילו.
[ליצירה]
*****
...יום רגיל, עם אור וגיל פשוטים כפת של לחם,
יום נשוק בסאון השוק וגעש המדרכת,
יום גבוה ונישא
עד גגות חבלי כביסה
ומחספס כאספלט שבכבישים.
אך מוזר איך יום כזה
מתפעם לו בחזה
ומתנוצץ בעיני האנשים. (יוסי גמזו)
[ליצירה]
מקבל את ההערה.
אבל אז האמירה האידיאולוגית- פוליטית שכל השיר הזה נולד בגללה ואותה הוא בא לזעוק, תאבד.
אולי יש דרך שלישית - אז עידכנתי והוספתי קו היוצר אתנחתא מוזיקלית.
[ליצירה]
קהות החושים מובנת, גם אחרי הרף עין של 60 שנה. השאלה היא אם משלימים עם זה, וגרוע מכך עושים מזה אידיאולוגיה, או בוכים על זה.
ואצ"ג בהקשר זה --
"...היהדות הישנה, הפשוטה, שמנתה את ימיה וירחיה כפי הלוח העברי שלה, מקדם מלכות, ולא כפי הלוח הגויי, ידעה: מה-השעה-שלה-בעולם ומי הוא העולם הסובב אותה.
היא לא קראה ספרי היסטוריה בשבעים לשון, אבל היא קראה תנ"ך ומדרש, ש"ס ואגדות, ומגילת איכה וקינות. ממזון זה ניזונה לדורותיה וידעה מניסיונותיה יום-יום: מי הם העמים סביביה; וחשבה לנס: כל יום וכל שעה שלא קם עליה המבעיר-בתיה והורג-משפחותיה..."
אורי צבי גרינברג.
[ליצירה]
שיר יפהפה!
אבל אם מותר לי להעיר, יש בו כמה ביטויים שלא מתאימים לאוירה כמו-"שיחררתי מהגיטרה" "נתן קפיצות" "מזנקת" "אין לי מושג". אלו מילים של יום חולין והיה כדאי לדעתי לשנות אותן ואז השיר יהיה יותר הרמוני.
[ליצירה]
ובכן נעל, אני הבנתי את השיר אחרת- כמדבר על שוויון בין הטובים הרעים והמכוערים ,רוצה לומר דתיים וחילוניים (לא בהתאמה), כאשר הם עומדים בפני האלוקים.
תגובות