ננערתי משנתי באימה גדולה. נפלו שני פסוקים לפי, והם מחוברין ומעורבין ומעורבבין כמעין פסוק אחד : "החלום שוא ידבר בחלומות אדבר בו". לא יכולתי לעצום שמורות עיני בשנית, ולפי שעוד בוערת היתה האש כדבעי- קמתי, נטלתי ידי ונטלתי הגוילין בידי. אלו גוילי מגילת סתרים שמסר בידי בן ערך והשביעני שבועה חמורה שאשיב לו אותם למועד שבעה ימים. כבר עברו מהם שלושה ואני טרם ידעתי רובן על פה. אלא שהחלום הרעיד חדרי לבבי מאוד וקשה היה עלי העיון. שמחתי כי נפל לפי מעין הפסוק "החלומות שוא ידברון", לפי שיודע הייתי בעצמי שחלומותי מן העליונים הם, מאז אותו חלום בעניין האריות. חלום זה, זכות אבותי עמדה לי לחולמו ולהציל בכך את בנותיו של בן תלמון. זכורני אותו חלום היטב: ובחלומי והנה מקיפים האריות את כפרנו ומדברים בלשון בני אדם. אלפים אלפים היו, וכולם אומרים זה לזה בלשון זה: "תרבה עליך חית השדה", "תרבה עליך חית השדה", ושוחקים אחד לעומת חבירו. באותו בוקר הלכתי לשמעון פותר חלומות ופרשתי החלום לפניו. אמר לי: מאיר בני, הם האריות הם יצר הרע, ששוחק מן האדם ומקיפו מכל צד ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו. ליל שבת נגלה אלי החלום שנית ולפי שחששתי שמא יתקיים כמשמעו הלכתי אצל ראש הישיבה בן ערך. אמר לי: יודע אתה בחלומותיך שהם מן העליונים? אמרתי לו: איני יודע. אמר לי: ויודע אתה שאינם מן העליונים? אמרתי לו: איני יודע. אמר: ספק פיקוח נפשות הוא ומחללין עליו את השבת. עמד ושלח עשרה גיבורים ורמחים בידם אל השדות. חזרו וסיפרו: עומדים היו עשרה אריות לפני חצרו של בן תלמון ואלמלא אנו עוד כבכדי אכילת פרס מיל טורפים היו לשתי בנותיו. *** לאחר אותו העניין קרבני מורנו בן ערך אף על פי שהייתי צעיר. יושב הייתי לפניו ומבקש תורה מפיו ודומה הוא עלי למלאך ה' צבאות. שלוש שנים קוראים היינו במסכת נזיקין עם שמועותיו של בן החייט שעלה מבבל. יום אחד אמר לי בן ערך: מאיר בני, באה העת שאקחך ואכניסך עמי לפרדס. אותה שעה נרתעתי לאחורי ונעניתי לו: חס ושלום! אמר לי: מאיר מאיר, כמה קשה הדבר! יכול אדם לצפות מסוף העולם ועד סופו, והוא מבקש להיות סומא בארובה. נזכרתי בחלום ההוא. רציתי לספרו לפני בן ערך אלא שהתביישתי. אמרתי לו: דיינו בבן ערך שמאיר עינינו בתורה. אמר לי, ולא כך כתיב: שוב יום אחד לפני מיתתך? *** ובחלומי, והנה ישראל יושבין על אדמתם והרי ישראל ענפיהם נותנים ופרים נושאים. שבעה נשרים שחורים ראיתי עפים מעל הארץ והם רוצים לבולעה והנה רוח גדולה באה ומסיגתם. ולאחר שנעלמו נפלתי על האדמה. עומד הייתי אצל עץ הדר שפירותיו מלאים. שלחתי ידי ולקחתי פרי אחד לפי, שלפי שחלום הוא אין בו גזל שבין אדם לחברו. וכיוון שגזל בין אדם למקום יש אף בחלום, עומד הייתי ומברך בקול: "ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם..." פתאום בא בחור אחד דחפני וחטף הפרי מידי ואכלו מיד. ראיתיו שהיה מראהו כמראה שאינם בני ברית, ואלמלא זיו הגנוז מנצנץ מליבו לא הייתי מאמינו לבן ברית. נרתעתי לאחורי ויצא דבר מפי כרעם: ג ז ל ן ! הביט עלי ואמר: ואתה בשדי מה מעשיך? אמרתי לו: נפלתי אליה מן השמים. אמר לי: ובכן מי הגזלן? אמרתי לו: אתה בגזלן שבין אדם לחברו מדבר, ואילו אני בגזלן שבין אדם למקום. אמר: המקום מקומי והפירות פירותי ושפתך מתה. וצעק: שפתך מתה שפתך מתה! מתה! מתה! מתה!...ושחק שחוק מלעיג ונורא ואיום ועם כל דיבור ודיבור היתה נשמתי פורחת מגופי. ראה בכך ונשתתק. אותה שעה התגברתי כארי ואמרתי לעומתו: רשע מרושע! לגזול למלך בפלטרין של מלך? צחק צחוק איום והתחיל רוגם אותי בפרות העץ וצועק צעקה שחציה שחוק וחציה צעקה: "אין מלך! אין מלך! ואם היה- הרי שמת! מת! מת!..." והיה רוגם ורוגם אותי ומקפץ כאחד האיילים שבשדה ואני עומד תחתי ואיני זז כמי שכפאו שד. ובתוך שהוא רוגם אותי התחיל עולה קול זמר נפלא ונשגב ונהדר וצלול עד למאוד ודימיתי שהוא קול נעימת לויים בשירם, שנשתכח מיום שחרב בית המקדש, עד ששמתי לבי שהוא קול נשים. ולאחר שכלו פירות העץ אמר אותו בחור: עתה תראה שעץ זה משל לשפתך, שהיה עץ פרי ועכשיו אינו אלא עץ סרק. *** לאחר שנתעוררתי נזכרתי במה שלימד רבי יוחנן משום רבי שמעון, שכשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלי דברים בטלים. אמרתי: דברים בטלים הרבה יש בחלום זה, מחר אפרש חלומי לפני בן ערך ויאיר עיני מהו הבר ומהו התבן. אלא שהתביישתי ולא סיפרתי, עד שאמר לי בוא ואכניסך לפרדס. באותה שעה כמעט רציתי לספר אלא שהתביישתי. וכפי שאמרתי לכם אמרתי לו דיינו בבן ערך שמאיר עינינו בתורה, וענה הוא מה שענה. כיון שבא הלילה הלכתי לביתי. ובאותו לילה נשנה החלום. *** למחר כשעלה השחר קמתי ונטלתי הגוילין של מגילת סתרים בידי שכבר ידעתים על פה, ועליתי לבית המדרש. מרחוק שמעתי קול ענות חלושה כמעין יבבה עולה מבית המדרש. וכשקרבתי הטיתי אזני לשמוע ושמעתי שזה קולו של שמעון הקטן והוא בוכה: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. וכשנכנסתי ראיתי לבן ערך יושב במקומו מת ומראה דמותו כמראה אותו בחור שבחלום. נשמטו הגוילין מידי ונפלו לארץ.