המילים מציגות כאן ממש בצורה מוחשית כמו הפכו ליצורים חיים וברחו מתוך הדף הישר אל קדמת הבמה, כמו שבאמת כתוב:
"ופשוטים הדברים וחיים, ומותר גם לנגוע"
קסום ומופלא!!!!
עוד אף-אחד לא הגיב לזה??? בושה וחרפה!!! אני חושב שזה ממש גאוני! נכון, אמנם בשיר אומרת המשוררת: "ופשוטים הדברים וחיים..." ועוד יותר מזה:
"ו-מ-ו-ת-ר ב-ם ל-נ-ג-ו-ע !" האם אמנם פשוטים כה הדברים? מסתבר שלא... כי הם נמצאים מאחורי סורגים כלשהם... סורגים אבסטרקטיים, אבל סורגים... והשאלה הפותחת את השיר: "האמנם עוד יבואו ימים"- לוטה (עדיין) בערפל...
רק הייתי מחדד את האותיות, הן -נ-ו-ר-א- מעורפלות (זה התרגום של BLURING?) היה לי די כואב לקרוא את המשפט. (זה מאמץ מאוד את העיניים, כי הקווים רכים מדי לעומת ה'שחור' שהוא חד נורא, זה די מכאיב בעין כשמתאמצים לראות מה כתוב).
כאילו הטקסט המקורי לא מספיק גאוני, מפלח, רב משמעויות וכן הלאה אינספור סופרלטיבים, הרי שכאן קיבלנו ערך מוסף שלא יסולא בפז.
כל הכבוד, או כפי שאומרים שכנינו,בני -דודינו - כול אלאיחתיראם.
[ליצירה]
---
המילים מציגות כאן ממש בצורה מוחשית כמו הפכו ליצורים חיים וברחו מתוך הדף הישר אל קדמת הבמה, כמו שבאמת כתוב:
"ופשוטים הדברים וחיים, ומותר גם לנגוע"
קסום ומופלא!!!!
[ליצירה]
רגע,
עוד אף-אחד לא הגיב לזה??? בושה וחרפה!!! אני חושב שזה ממש גאוני! נכון, אמנם בשיר אומרת המשוררת: "ופשוטים הדברים וחיים..." ועוד יותר מזה:
"ו-מ-ו-ת-ר ב-ם ל-נ-ג-ו-ע !" האם אמנם פשוטים כה הדברים? מסתבר שלא... כי הם נמצאים מאחורי סורגים כלשהם... סורגים אבסטרקטיים, אבל סורגים... והשאלה הפותחת את השיר: "האמנם עוד יבואו ימים"- לוטה (עדיין) בערפל...
[ליצירה]
יפה מאוד!
רק הייתי מחדד את האותיות, הן -נ-ו-ר-א- מעורפלות (זה התרגום של BLURING?) היה לי די כואב לקרוא את המשפט. (זה מאמץ מאוד את העיניים, כי הקווים רכים מדי לעומת ה'שחור' שהוא חד נורא, זה די מכאיב בעין כשמתאמצים לראות מה כתוב).
[ליצירה]
יצירה שובת לב...
כאילו הטקסט המקורי לא מספיק גאוני, מפלח, רב משמעויות וכן הלאה אינספור סופרלטיבים, הרי שכאן קיבלנו ערך מוסף שלא יסולא בפז.
כל הכבוד, או כפי שאומרים שכנינו,בני -דודינו - כול אלאיחתיראם.
[ליצירה]
יאיר, הזכרת את הרב קוק, אבל דומני שלא בהקשר הנכון. אתה מדבר על *ספקנות* ואילו מה שציטטת בשם הרב בדבר ברור האמונה קשור יותר לתפקיד הכפירה שירדה לעולם במאות האחרונות. אתה לעומת זאת מדבר על תחושות וחויה אישית.
יותר מתאים אולי הוא הציטוט הבא מדברים שכתב הרב על עצמו בעקבות דברים שאמר עליו הסופר י"ח ברנר:
"מי שאמר עלי כי נשמתי קרועה, יפה אמר. בוודאי היא קרועה. אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא שלם, אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה תמיד בקרבו.
וכל עבודת האדם היא לאחד את הניגודים שבנפשו על ידי רעיון כללי, שבגדולתו וברוממותו הכל נכלל ובא לידי הרמוניה גמורה".
שנזכה.
[ליצירה]
מספר מילים
סיפור מורכב שמעלה כמה וכמה נושאים כבדים ביותר ובכלל זה הבטים מוסריים. אני מניח שלכן נכתב גם פה.
אולם בניגוד לסגנון כתיבה נפוץ של סיפורים כאלה, ניכר שסיפור זה נכתב מתוך שימת לב לכל משפט ולכל שם.
מכאן האפשרות להפוך בו ולהפוך בו.
תפסתי את האירוניה המרה במשפט: "את לא יכולה לעשות כל מה שבראש שלך". עדיף היה לא לפרש אותו והמבין יבין. ומי שלא הבין- הפסיד. קישון כבר כתב על הסופר שמוכרח להיות בינוני אחרת איש לא יבין אותו.
[ליצירה]
צריך להבין שיחד עם הטוטאליות של התביעה לקונסיסטנטיות, מוצדקת ככל שתהיה, אין כל מניעה שהיא לחריגה א-פורמלית בתוך מעגל הקסמים הזה עצמו, תוך כדי, ואני מדגיש תוך כדי, ציות עקרוני ומוחלט כאחד למעטפת החוק הכללית, ללא כחל ושרק. תהיה זו יומרה בלתי נסלחת לטעון כי אמפירית חריגה מעין זו יכולה בכלל לשאת בתואר המפוקפק (על כל פנים לענייננו) "חריגה", בעוד המגדיר עצמו, הוי אומר הצופה, לשון אחר- האדם, איננו מסוגל לצקת תוכן של ממש לקביעה השרירותית הזו עצמה (גם אם לעולם לא יודה בכך). כמעט הייתי אומר שזו דוגמה מעניינת ללא יותר מדמגוגיה בכסות מדעית כביכול.
מקוה מאוד שהבהרתי את עצמי
[ליצירה]
מרשים ביותר. אתה נוגע פה בשאלות חיים בצורה מיוחדת, עדינה, זהירה, אך בד בבד מלאת עוצמה.
סיפור עם שאר רוח.
קראתי פעמיים ועוד אני יודע שרב הטמון בסיפור זה.
[ליצירה]
המשך:
המקטלגת- היא קוראת ורואה את היצירות, אבל מה שבאמת מעניין אותה זה לא התוכן. השאלה האמיתית היא אחת: לאיזו קטגוריה היוצר משתייך? הגרוע ביותר מבחינתה הוא מישהו שכבר קוטלג ופתאום הוא מעז לקלקל את כל התיאוריה לגביו. חוצפה.
תגובות