לא לא. אל תשמיעו עוד באזני שירים מופשטים בבקשה. הרבו בדימויים, דימויים עזים כמוות. כִּתבו על האהבה אבל לא על המושג-- אלא על הראויים לה. קִרעו את הנייר ואת הלב כִּתבו על רֶשע צער אלה השניים שאין להם תִּכְלה וגם על המגּור המאפיל את אור היום מעל נפשות כה רבות. אבל בבקשה רק לא הפשטה. מהי אותה עצימת העיניים שנפלה עליכם כך מהי אותה מחיקת גבולות בה אתם מאוהבים וההשלמה הזו למחוק כך סתם אלפי אלפי לילות של קול בכי ועיניים דומעות. למה רק בעת המרה בה יחצה הרוע את סף ביתכם ממשי וחי ומביט בעיניים רק אז תיזכרו לפתע באשר שכחתם: הוא עוד קיים. תמיד כשהוא מביט בעיניים כבר מאוחר מדי.