[ליצירה]
לענ"ד תפיסה לא נכונה, "ואע"פ שקיי"ל דחויה ולא הותרה מ"מ היינו לעניין מרבין בשיעורין וכו' אבל לעניין המותר ודאי שאין להתעצב על זה אדרבא ישמח שנקרא לעזרת ה' בגיבורים וכידוע מצוה בגדולין תחילה וכו'" (שם, שם, שם)
[ליצירה]
קהות החושים מובנת, גם אחרי הרף עין של 60 שנה. השאלה היא אם משלימים עם זה, וגרוע מכך עושים מזה אידיאולוגיה, או בוכים על זה.
ואצ"ג בהקשר זה --
"...היהדות הישנה, הפשוטה, שמנתה את ימיה וירחיה כפי הלוח העברי שלה, מקדם מלכות, ולא כפי הלוח הגויי, ידעה: מה-השעה-שלה-בעולם ומי הוא העולם הסובב אותה.
היא לא קראה ספרי היסטוריה בשבעים לשון, אבל היא קראה תנ"ך ומדרש, ש"ס ואגדות, ומגילת איכה וקינות. ממזון זה ניזונה לדורותיה וידעה מניסיונותיה יום-יום: מי הם העמים סביביה; וחשבה לנס: כל יום וכל שעה שלא קם עליה המבעיר-בתיה והורג-משפחותיה..."
אורי צבי גרינברג.
תגובות