[ליצירה]
מספר מילים
סיפור מורכב שמעלה כמה וכמה נושאים כבדים ביותר ובכלל זה הבטים מוסריים. אני מניח שלכן נכתב גם פה.
אולם בניגוד לסגנון כתיבה נפוץ של סיפורים כאלה, ניכר שסיפור זה נכתב מתוך שימת לב לכל משפט ולכל שם.
מכאן האפשרות להפוך בו ולהפוך בו.
תפסתי את האירוניה המרה במשפט: "את לא יכולה לעשות כל מה שבראש שלך". עדיף היה לא לפרש אותו והמבין יבין. ומי שלא הבין- הפסיד. קישון כבר כתב על הסופר שמוכרח להיות בינוני אחרת איש לא יבין אותו.
[ליצירה]
תשמע.
הפגנת פה יכולת מצויינת לתאר תחושות רגשות ומצבים מורכבים בעוצמה וברגישות רבה.
משפטים כמו: "בשנים
האחרונות גיליתי שאני נוטה יותר ויותר לשבת באפלה, כי בחושך
אני לא רואה כמה שאת לא נמצאת איתי. פיתחתי גם חיבה לחדרים
קטנים. בצמצום הזה, יש סביבי פחות חלל שאת אינך בו."
"טורפת הנייר"
או "בעוד שתי דקות אקום, במפתח אחד אפתח
את הדלת ובמפתח שני אנעל את פני"
ועוד, הם פנינים של ממש.
אבל לדעתי יש פה בעיה והיא, שבדיוק כמו ב'סיגליות' התסריט הוא לגמרי לא אמיתי. בעצם זה מה שקורין בלעז גימיק, זה סיפור דמיוני לחלוטין שלא היה ולא נברא, שהרי לא במשוגעים עסקינן. כמובן שהבעיה שהוא מסתובב סביבה היא אמיתית, אבל התבנית עצמה דמיונית. אפשר לומר שזו פרסומת למוצר שנקרא: "שמר את אהבתך". לכן לדעתי האישית אם היית לוקח את הרגישות הזאת ויוצר איתה משהו אמיתי באמת, ללא הצורך הזה להביא לאבסורד, זה היה נפלא.
מקווה שאני מובן, זר
תגובות