[ליצירה]
קהות החושים מובנת, גם אחרי הרף עין של 60 שנה. השאלה היא אם משלימים עם זה, וגרוע מכך עושים מזה אידיאולוגיה, או בוכים על זה.
ואצ"ג בהקשר זה --
"...היהדות הישנה, הפשוטה, שמנתה את ימיה וירחיה כפי הלוח העברי שלה, מקדם מלכות, ולא כפי הלוח הגויי, ידעה: מה-השעה-שלה-בעולם ומי הוא העולם הסובב אותה.
היא לא קראה ספרי היסטוריה בשבעים לשון, אבל היא קראה תנ"ך ומדרש, ש"ס ואגדות, ומגילת איכה וקינות. ממזון זה ניזונה לדורותיה וידעה מניסיונותיה יום-יום: מי הם העמים סביביה; וחשבה לנס: כל יום וכל שעה שלא קם עליה המבעיר-בתיה והורג-משפחותיה..."
אורי צבי גרינברג.
[ליצירה]
כל העניינים- גשרים, כל הדברים –גשרים
ענף אל ענף וכנף אל כנף- קשרים
ובכל יש אנשב להציץ ובכל יש שערים.
גם כל הגופים גשרים: אבר אל אבר גשור;
כח ההמשך בכך. דמע אל דמע קשור
ממישור אל נהר מבקעות אל הרים.
מאבן אל אבן כמן מצח אל מצח וחיק אלי חיק-
קרנים, מילים משפתים.. כח מגנט, מיתרים;
בין שדי ילין.. לילות בהמית משברים.
מתחת- תמיד תהום מים ומעל- ציפורים.
תשט"ו תשי"ט
אורי צבי גרינברג
(אנחה עמוקה עמוקה עמוקה עמוקה)
תגובות