משהו כמו:
ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו...
התגובה הלא נשלטת הראשונית שלי הייתה: "אוווווווו...." עם הטיית הראש הצידה. כמו התגובות של הקהל מ"צער גידול בנות" כשהקטנטונת עושה משהו מתוק ונוגע ללב.
היא מקבלת מימד של אנושיות הנקודה (עיגול קטן/ריבוע קטן) הזאת.
אהבתי מאוד. הזכיר לי את הסגנון הרעיוני של מורדילו.
[ליצירה]
הייתי נותנת לזה כותרת אחרת
משהו כמו:
ואם אחד מאיתנו הולך מעימנו...
התגובה הלא נשלטת הראשונית שלי הייתה: "אוווווווו...." עם הטיית הראש הצידה. כמו התגובות של הקהל מ"צער גידול בנות" כשהקטנטונת עושה משהו מתוק ונוגע ללב.
היא מקבלת מימד של אנושיות הנקודה (עיגול קטן/ריבוע קטן) הזאת.
אהבתי מאוד. הזכיר לי את הסגנון הרעיוני של מורדילו.
[ליצירה]
*****
...יום רגיל, עם אור וגיל פשוטים כפת של לחם,
יום נשוק בסאון השוק וגעש המדרכת,
יום גבוה ונישא
עד גגות חבלי כביסה
ומחספס כאספלט שבכבישים.
אך מוזר איך יום כזה
מתפעם לו בחזה
ומתנוצץ בעיני האנשים. (יוסי גמזו)
[ליצירה]
יאיר, הזכרת את הרב קוק, אבל דומני שלא בהקשר הנכון. אתה מדבר על *ספקנות* ואילו מה שציטטת בשם הרב בדבר ברור האמונה קשור יותר לתפקיד הכפירה שירדה לעולם במאות האחרונות. אתה לעומת זאת מדבר על תחושות וחויה אישית.
יותר מתאים אולי הוא הציטוט הבא מדברים שכתב הרב על עצמו בעקבות דברים שאמר עליו הסופר י"ח ברנר:
"מי שאמר עלי כי נשמתי קרועה, יפה אמר. בוודאי היא קרועה. אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא שלם, אבל האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה תמיד בקרבו.
וכל עבודת האדם היא לאחד את הניגודים שבנפשו על ידי רעיון כללי, שבגדולתו וברוממותו הכל נכלל ובא לידי הרמוניה גמורה".
שנזכה.
[ליצירה]
עצוב לי
הנוער כאן לא שמע על העיירה היהודית הגאליצינית המעטירה גובורואי שמאבק. (govoroy shmavek)
דומי שמנדלי מו"ס עצמו שהה בה כמה שנים וכתב בה טיוטה של אחד מסיפוריו.
איך אמר ברל "רצינו לגדל אפיקורסים וגידלנו עמי ארצות".
העיקר שהם מרוצים מעצמם.
נו.
[ליצירה]
שיר קצר אך מרתק ומיוחד בגלל הקישור והיחס המתוחכם למקרא: יצירת ציפיה להסבר ל"על כן יעזוב" המסתיים בהפתעה, והרחבה מעניינת של "את אביו ואת אמו".אולי ניתן לראות גם נסיון ליצור ניגוד בין ה'אי זמינות' תוצר מובהק של המודרניזציה לימי קדם. שיר נפלא.
[ליצירה]
דמיונות, הקונספירציה האמיתית פשוטה הרבה יותר.ככה: גורמים בשמאל היוצר זיהו את הפוטנציאל שצומח באתרא קדישא הדין. רק זה חסר להם- לאבד את גם את המוצב האחרון.
יושבים טובי המוחות במרתפי השב"כ, (אומרים שגם אבי דיכטר בכבודו ובעצמו בין סיכול ראש חמאס אחד למחליפו,) ועסוקים בכתיבת יצירות תחת שם הכיסוי שמואל ירושלמי. דווקא הספק לא רע.
הטמבלים פה נופלים בפח ומגיבים מיליון תגובות על היצירות הנ"ל.
תוצאה- נמאס כבר לכתוב כי ממילא אפחד לא מגיב לך.
מי שלא מאמין שישים לב גם איך האתר נופל כל יום יומיים. אם אני נעלם תבינו לבד למה.
בי.
תגובות