"אמפלפורת" אמר. לא באה צעקה מן הטלסקרין. אמפלפורת עמד תחתיו, נפתע קצת. מבטו נעשה מרוכז יותר ויותר, ולבסוף נתמקדו עיניו בוינסטון. "אה, סמית!" אמר. "גם אתה!" "מדוע הכניסו אותך לכאן?" "לומר את האמת-" הוא ישב בתנועה גלמנית על הספסל מול וינסטון. "יש רק עבירה אחת, אינך סבור כך?" אמר. "ואתה עברת אותה?" "מסתבר שכן." הוא הניח יד על רקותיו, כמשתדל להיזכר במשהו. "קורה לפעמים," פתח ואמר בפיזור-דעת. "הצלחתי להיזכר במקרה אחד- מקרה אפשרי אחד. היה בכך טעם לפגם, בלי ספק. עסקנו בהוצאת מהדורה מדעית של שירי קיפלינג. השארתי את המלה 'אלוהים' בסוף אחת השורות. לא היתה לי ברירה!" הוסיף ברוגזה כמעט, והרים פניו והביט בוינסטון. "לא היה אפשר לשנות את השורה. לא מצאתי מלה אחרת להשלים את החרוז. ימים שלמים יגעתי את מוחי. לא מצאתי." ------------------------------------------------ -"לא איכפת לי. בסופו של דבר ינצחו אתכם. במוקדם או במאוחר יעמדו על טיבכם, ואז יקרעו אתכם לגזרים." -"אתה רואה סימן לכך שדבר זה עתיד להתרחש? ושמא אתה יודע סיבה מדוע יתרחש?" -"לא. אני מאמין בכך, אני יודע שסופכם להיכשל. יש משהו ביקום- איני יודע מה, רוח, עיקרון שלעולם לא תתגברו עליו." -"אתה מאמין באלוהים, וינסטון?" -"לא." ג'ורג' אורוול, "1984".