[ליצירה]
ושכחתי גם להגיד שאני אוהבת את השפה למרות התנודות במשלב (אני מניחה שזה קורה, כשאתה מסתכל אחורה על הילדות וחושב במילים של גדול אבל זוכר גם איך חשבת כשהיית קטן, אז אולי דווקא בגללם)
ואת הדמויות של ההורים, שהן אמינות באופן נדיר.
קצת הפריעו לי הדמויות הסטריאוטיפיות של המורה המושלמת והאחות המעצבנת, אבל אולי זו גם נגזרת של חשיבה של ילד קטן...
[ליצירה]
כמה מילים בודדות לא היו לי מובנות כל כך(פרוסטציקלינים?), אבל זה נחמד לתאר תהליך רפואי וקר כזה באופן שנותן נופך אחר לניתוחים ולכל האינפוזיות למיניהן.
הדימויים יפים בעיניי. מי כתב?
[ליצירה]
איך לא נתקלתי ביצירה הזאת עד עכשיו? (ותודה לחתלתולי). התיאורים, הנפלאים מאד, הזכירו לי שני פרקים מתוך הסרט היפני "חלומות", לא זוכרת כרגע את שם הבמאי..
בכל מקרה, ההתגוללות ברפש והביזאריות ששולטת ברחובות, יחד עם הטחנה מלאת ההוד- כל אלה נמצאים בסרט הזה, בדיוק, אבל בדיוק, כמו שכתבת. ראית ת'סרט, אגב?
[ליצירה]
דבר ראשון, ברוך הבא בצל צורה. דבר שני, כל הכבוד על הכנות ואמיניות שהצלחת לבנות ב"יומן" הזה. אני מרגישה שהתחושת השוליים מדוייקת ומעוררת אמפתיה. מחכה להמשך. נ.ב- הייתי חושבת אולי על שם אחר לסיפור שלך.
[ליצירה]
יופי יופי יופי..
שיר נפלא ומילים חזקות מאד, בעיני. יש מתח גדול בהתרחשות, בריח ובמגע של האדמה. האנושיות שהקרקע מקבלת יוצרת רעדה, יש בה חיות ממשית. אני חושבת שהדימויים שאתה משתמש בהם (מצע מנותק,דיונות שלום..וכו') טובים, נהדר איך שהשתמשת בנוף של המקום ויצרת ממנו מטמורפוזה על המציאות והתחושות שלך, שלנו. החוזק של השיר מחפה על חידתיות שיש בכמה מקומות (אף אחד לא ראה אותו וחי, ציורים רוחניים), ביטויים שבגלל, או בזכות, העומס במשמעות שלהם, דורשת התייחסות בשיר. כל הכבוד. מחכה לראות עוד.