ברגע לפני פריחתה
אמרה נשמה לאדם:
ראה חייך
מה הם
משעולי סבכים שאתה יצרת
מעשה ידים כלה והולך
דם יזע עמל ודמעה
צעקה
התנוונות
קמילה
ואני..
הייתי כשצעקת
הייתי.כל העת
ועתה?
אתה.
לפני מיתה
תאיר ארץ
-
עדיין מחפשת את המילים שלא נהגו עוד מעולם
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לי קצת קשה עם הגדרת היצירה כשירה. עדיין, סחטן על האומץ. [ליצירה]
- [ליצירה] מתי יוצא הספר הרשמי?.. [ליצירה]
- [ליצירה] מצויין, ממש. ותודה לילד על ההמלצה. [ליצירה]
- [ליצירה] ! נהדר.. הידד למינימליזם! [ליצירה]
- [ליצירה] בכל פרק אני שואלת את עצמי איך אתה עושה את זה.. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי יופי יופי.. שיר נפלא ומילים חזקות מאד, בעיני. יש מתח גדול בהתרחשות, בריח ובמגע של האדמה. האנושיות שהקרקע מקבלת יוצרת רעדה, יש בה חיות ממשית. אני חושבת שהדימויים שאתה משתמש בהם (מצע מנותק,דיונות שלום..וכו') טובים, נהדר איך שהשתמשת בנוף של המקום ויצרת ממנו מטמורפוזה על המציאות והתחושות שלך, שלנו. החוזק של השיר מחפה על חידתיות שיש בכמה מקומות (אף אחד לא ראה אותו וחי, ציורים רוחניים), ביטויים שבגלל, או בזכות, העומס במשמעות שלהם, דורשת התייחסות בשיר. כל הכבוד. מחכה לראות עוד. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה, אבל הקטע הזה עשה לי רע מאד. זה משל למשהו? תיעוד של אירוע? או חלום שזה יקרה? מצד התיאור, חוסר האונים אכן זועק, מצד התוכן, לא פחות חשוב, הרוע זועק עוד יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי!! הי, קפץ לי באמצע.. יש יותר הפתעה בלי לראות את הגזע ולטעמי מיותר להכניס זיקוקים ממש, כי העץ עומד בפני עצמו. מאד מאד אוהבת. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא חושבת שיש הצדקה לבעירה, ואלי גם לא לסנה. סנה בתפיסתי זה שיח נמוך הקרוב לקרקע, ופה אתה מעלה את הצופה לשמים מה שיוצר תדמית קרובה יותר לעץ, אולי. [ליצירה]
- [ליצירה] התרגשתי.. איזו מתיקות.. פשוט דבש! אני כל כך מזדהה עם הדקויות הקטנות של התחושות, של הרטט הראשוני הזה. הרבה הרבה מזל טוב, איחולים מעומק-לב.. [ליצירה]
