נטיעה
תאיר ארץ
-
עדיין מחפשת את המילים שלא נהגו עוד מעולם
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ! נהדר.. הידד למינימליזם! [ליצירה]
- [ליצירה] וזה מתוך ידיעה או השערה? [ליצירה]
- [ליצירה] יופי!! [ליצירה]
- [ליצירה] מאד השתעשעתי.. [ליצירה]
- [ליצירה] .. חמווווווד! אגב, פשוט לכי יומאחד לגן ותלמדי את הגננת את הסוף הנכסף. חוצמזה, רציתי לתקן נקודה מאד בסיסית: בטהובן הוא המוסיקאי ה א ח ר ו ן שאפשר להגדירו נוגה!! אני מוחה בתוקף! זה מה שקורה כששומעים רק את החלק הראשון של סונטת אור הירח.. [ליצירה]
- [ליצירה] גם בפעם השלישית שקראתי אחזה בי בהלה. הגודל והדחיסות של המילים מבטלים את מרווח הנשימה וזה עובד, כמה שזה עובד.. לא קל. כל הכבוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אוהבת את הדימוי שלך לעלה. התלישות רק מתחזקת.. מאד נגע בי. [ליצירה]
- [ליצירה] ממ... בד"כ אני מעדיפה שלא להסביר שיר, אולי זאת החשיפה האמיתית יותר ואולי זה פשוט מורכב יותר ל ה ס ב י ר שירה. הרעיון של השיר מדבר על השיכרון המדברי (ויסכימו איתי כל חובבי הציה..) יש פה מן משל, של מפגש של אדם ואדם מול מפגש של אדם עם מדבר. חיבור בין אנשים כמוהו חיבור קרוב ובלתי אמצעי עם אדמה, והטבע בכלל. הצבעים, למשל, מתיחסים במדבר למפגש הקרקע היבשה עם המים, מול מפגש אנושי בו הנקודה המשמעותית ביותר היא מפגש עיניים. השיבולים היבשות, ובכלל צמחיה מדברית, מסמלת בעיני פן אנושי של כח שורד ועקשני. היום זה סוג של זן נדיר.(אם נתיחס לזה רוחנית, אידיאולוגית, דתית..) הסיום, "ההתפכחות" היא יותר סימן שאלה מאשר קביעת עובדה- בדוגמה קצת קיצונית יותר, אולי נוכל להגיע לטראנס רוחני, לשיכרון חושים לקירבה בלתי אמצעית, גם בחיים הפשוטים והרחוקים מן המדבר. [ליצירה]
- [ליצירה] ביננו.. אין פה משהו "קשה". נדרשת רק התבוננות. וסליחה שקלקלתי לך.. אני אשלח לך מסרישי עם אגוז נוסף לפיצוח כפיצוי. טוב? [ליצירה]
- [ליצירה] רק בלי השורה האחרונה בבקשה.. צריכה לקרוא שוב. [ליצירה]
תגובות