[ליצירה]
האמת, זה שיר די ישן שעבר שידרוג של הזמן שנכון לי עכשיו. תודה על ההארה, איכשהו בקריאה שניה ושלישית העירפול לא מפריע לי, אני מרגישה שיש מעברים מובנים-הפקעת לקופסא, הקופסא למפה, המפה אלינו.. נגיד שזה כמו אריזה בתוך אריזה בתוך אריזה. הקופסא היא ההתרחשות שבראש, יוצרת הפעולה הנ"ל. התלישה היא פעולה שנעשית בסוף כל פעולת ריקמה, ניתוק הסליל מן המצע הרקום.
זה גם שבת, הניתוק מכל השבוע, אולי..
[ליצירה]
ממ...
בד"כ אני מעדיפה שלא להסביר שיר, אולי זאת החשיפה האמיתית יותר ואולי זה פשוט מורכב יותר ל ה ס ב י ר שירה. הרעיון של השיר מדבר על השיכרון המדברי (ויסכימו איתי כל חובבי הציה..) יש פה מן משל, של מפגש של אדם ואדם מול מפגש של אדם עם מדבר. חיבור בין אנשים כמוהו חיבור קרוב ובלתי אמצעי עם אדמה, והטבע בכלל. הצבעים, למשל, מתיחסים במדבר למפגש הקרקע היבשה עם המים, מול מפגש אנושי בו הנקודה המשמעותית ביותר היא מפגש עיניים. השיבולים היבשות, ובכלל צמחיה מדברית, מסמלת בעיני פן אנושי של כח שורד ועקשני. היום זה סוג של זן נדיר.(אם נתיחס לזה רוחנית, אידיאולוגית, דתית..)
הסיום, "ההתפכחות" היא יותר סימן שאלה מאשר קביעת עובדה- בדוגמה קצת קיצונית יותר, אולי נוכל להגיע לטראנס רוחני, לשיכרון חושים לקירבה בלתי אמצעית, גם בחיים הפשוטים והרחוקים מן המדבר.
[ליצירה]
יוחאי, זו לא "סתם תמונה תיעודית". תפתח קצת ספרי צילום ותראה כמה יופי וחן יש ד ו ו ק א בתיעוד.
כמובן שיש מקום להתמקצע, אבל עצם השניה שבה התרחב לי הלב מהמרחב היה מספיק..
[ליצירה]
יופי יופי יופי..
שיר נפלא ומילים חזקות מאד, בעיני. יש מתח גדול בהתרחשות, בריח ובמגע של האדמה. האנושיות שהקרקע מקבלת יוצרת רעדה, יש בה חיות ממשית. אני חושבת שהדימויים שאתה משתמש בהם (מצע מנותק,דיונות שלום..וכו') טובים, נהדר איך שהשתמשת בנוף של המקום ויצרת ממנו מטמורפוזה על המציאות והתחושות שלך, שלנו. החוזק של השיר מחפה על חידתיות שיש בכמה מקומות (אף אחד לא ראה אותו וחי, ציורים רוחניים), ביטויים שבגלל, או בזכות, העומס במשמעות שלהם, דורשת התייחסות בשיר. כל הכבוד. מחכה לראות עוד.
תגובות