בֹּקֶר

 

הָיִיתִי רוֹצָה שֶׁתִּתְעַכֵּב עָלַי בַּבֹּקֶר כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מִתְעַכֵּב בַּלַּיְלָה

בּוֹדֵק אוֹתִי לְאַט לְאַט

קַרְנֵי הַבֹּקֶר נָחוֹת עָלַי

וּפוֹרְמוֹת בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶן קוּרֵי לַיְלָה דַּקִּים

 

הָאוֹר פּוֹעֵר בְּךָ אֵת עֵינָיו וְאַתָּה נִפְקָח אֵלַי לִרְוָחָה


אוּלַי נִתְפּוֹגֵג יַחַד לָאֲוִיר, בּוֹא

חֲמֹק אֵלַי לִפְנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ

 

מִבֵּין חֲרַכֵּי הַתְּרִיס הִיא שׁוֹפַעַת בְּאוֹר כְּמוֹ אִשָּׁה גְּדוֹלָה

גֵּאָה וּכְבֵדָה מוּכָנָה לְהָטִיל עַצְמָהּ לְכָל דּוֹרֵשׁ

 

אֲנִי אֵינֶנִּי מְבַקֶּשֶׁת אוֹתָהּ

תִּלְחַשׁ הִיא לַכְּתָלִים עַל צַלֶּקֶת

בּוֹא, חֲמֹק אֵלַי

 

אֵלֵךְ אֶל הַבֹּקֶר וְאֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה כְּלוּם

 

(פורסם בגליון האחרון של משיב הרוח, גליון לא)