מממ.. כמו שכבר ציינתי כמה פעמים, אני לא נגד ביקורות, אבל אפשר לעשות את זה בקצת יותר טעם וטאקט... ואם התוצאה היחידה שעשויה לנבוע מאופן הניסוח של הביקורת הזאת היא פגיעה, עדיף לה, לביקורת, שתישאר על השולחן בבית.
ו-תאיר, אם הבנתי נכון, השם ממש עושה את היצירה.
וכואב להבין שה"דומם" זה בעצם אנחנו, האנשים שמאחורי הטכנולוגיה...
[ליצירה]
...
מממ.. כמו שכבר ציינתי כמה פעמים, אני לא נגד ביקורות, אבל אפשר לעשות את זה בקצת יותר טעם וטאקט... ואם התוצאה היחידה שעשויה לנבוע מאופן הניסוח של הביקורת הזאת היא פגיעה, עדיף לה, לביקורת, שתישאר על השולחן בבית.
ו-תאיר, אם הבנתי נכון, השם ממש עושה את היצירה.
וכואב להבין שה"דומם" זה בעצם אנחנו, האנשים שמאחורי הטכנולוגיה...
[ליצירה]
יופי יופי יופי..
שיר נפלא ומילים חזקות מאד, בעיני. יש מתח גדול בהתרחשות, בריח ובמגע של האדמה. האנושיות שהקרקע מקבלת יוצרת רעדה, יש בה חיות ממשית. אני חושבת שהדימויים שאתה משתמש בהם (מצע מנותק,דיונות שלום..וכו') טובים, נהדר איך שהשתמשת בנוף של המקום ויצרת ממנו מטמורפוזה על המציאות והתחושות שלך, שלנו. החוזק של השיר מחפה על חידתיות שיש בכמה מקומות (אף אחד לא ראה אותו וחי, ציורים רוחניים), ביטויים שבגלל, או בזכות, העומס במשמעות שלהם, דורשת התייחסות בשיר. כל הכבוד. מחכה לראות עוד.
[ליצירה]
דבר ראשון, ברוך הבא בצל צורה. דבר שני, כל הכבוד על הכנות ואמיניות שהצלחת לבנות ב"יומן" הזה. אני מרגישה שהתחושת השוליים מדוייקת ומעוררת אמפתיה. מחכה להמשך. נ.ב- הייתי חושבת אולי על שם אחר לסיפור שלך.
[ליצירה]
סליחה, אבל הקטע הזה עשה לי רע מאד. זה משל למשהו? תיעוד של אירוע? או חלום שזה יקרה? מצד התיאור, חוסר האונים אכן זועק, מצד התוכן, לא פחות חשוב, הרוע זועק עוד יותר.
תגובות