בעין פקוחה ופה פשוק
נגעו המים,
חדרו
עד לקצות העצבים
משילים חלקיקי
זכרון
כשעטפו והתעטפו
באורות רטובים
תאיר ארץ
-
עדיין מחפשת את המילים שלא נהגו עוד מעולם
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני חושבת שלא רלוונטי לדון על הבנות פוליטיות בשירה. ילד קורא את המציאות ככה, ולכן הדימויים נכונים עבור הפרשנות ש ל ו. קצת מציקה לי השורה- יהודים הם תמיד הצד המגורש..וכו'. איכשהו זה קצת זר לי באוירה הכללית. סוף נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] ברוך הבא..(: [ליצירה]
- [ליצירה] וזה מתוך ידיעה או השערה? [ליצירה]
- [ליצירה] התרגשתי.. איזו מתיקות.. פשוט דבש! אני כל כך מזדהה עם הדקויות הקטנות של התחושות, של הרטט הראשוני הזה. הרבה הרבה מזל טוב, איחולים מעומק-לב.. [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב אכתוב כמה שטוב.. [ליצירה]
- [ליצירה] דבר ראשון, ברוך הבא בצל צורה. דבר שני, כל הכבוד על הכנות ואמיניות שהצלחת לבנות ב"יומן" הזה. אני מרגישה שהתחושת השוליים מדוייקת ומעוררת אמפתיה. מחכה להמשך. נ.ב- הייתי חושבת אולי על שם אחר לסיפור שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי!! הי, קפץ לי באמצע.. יש יותר הפתעה בלי לראות את הגזע ולטעמי מיותר להכניס זיקוקים ממש, כי העץ עומד בפני עצמו. מאד מאד אוהבת. [ליצירה]
- [ליצירה] רק בלי השורה האחרונה בבקשה.. צריכה לקרוא שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה, אבל הקטע הזה עשה לי רע מאד. זה משל למשהו? תיעוד של אירוע? או חלום שזה יקרה? מצד התיאור, חוסר האונים אכן זועק, מצד התוכן, לא פחות חשוב, הרוע זועק עוד יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] שמץ קטנוניות עולה בי..זה קרה באמת? [ליצירה]
תגובות