באור הכבוי ששם.
בדרך שהולכת ונסללת עם בוא הרגלים
שדורכות עליהם
בבדידות שאין בה מזור עד
המפגש עם בדידות נוספת
בצמיחה התמידית שמקיימת קמילה
בהיסוס שלא יודע
מה, ואיך
במה שעוד לא הובן לי, אשִיח
(ותִתעטף עלי רוּחי)
[ליצירה]
יופי יופי יופי..
שיר נפלא ומילים חזקות מאד, בעיני. יש מתח גדול בהתרחשות, בריח ובמגע של האדמה. האנושיות שהקרקע מקבלת יוצרת רעדה, יש בה חיות ממשית. אני חושבת שהדימויים שאתה משתמש בהם (מצע מנותק,דיונות שלום..וכו') טובים, נהדר איך שהשתמשת בנוף של המקום ויצרת ממנו מטמורפוזה על המציאות והתחושות שלך, שלנו. החוזק של השיר מחפה על חידתיות שיש בכמה מקומות (אף אחד לא ראה אותו וחי, ציורים רוחניים), ביטויים שבגלל, או בזכות, העומס במשמעות שלהם, דורשת התייחסות בשיר. כל הכבוד. מחכה לראות עוד.
[ליצירה]
מעניין.
קראתי את זה בעניין, ומצאתי את עצמי שואלת מהו ההבדל הדק שמכניס קטע כלשהו לקטגוריית שירה. אם הייתי קוראת את זה ברצף שורתי אחיד, לא חושבת שזה היה מוביל אותי לחשוב על קיטוע השורות, אבל זה מה שדווקא ריתק אותי, אולי.
[ליצירה]
למרות שיש לך כח חזק במינימליזם, בשיר הזה חסר לי משהו. סיימתי את השיר מספר פעמים בתחושה שנשמט לי חלק בין הגיהינום למרות השחורות.
כל הכבוד על הניקוד, זה מעלה כל שיר בכמה דרגות.. :)
[ליצירה]
אני חושבת שלא רלוונטי לדון על הבנות פוליטיות בשירה. ילד קורא את המציאות ככה, ולכן הדימויים נכונים עבור הפרשנות ש ל ו.
קצת מציקה לי השורה- יהודים הם תמיד הצד המגורש..וכו'. איכשהו זה קצת זר לי באוירה הכללית.
סוף נפלא.
[ליצירה]
אני לא יודעת אם לשפוט את האמינות על פי ההקשר בין המשפטים שילד הביא, מה שכן הפריע לי זאת המיידיות בדו-שיח לעלות את הנושא הרגיש הזה, מה שבעיני מערער את האמינות. אחרי היכרות של כמה דקות ,ספק בעיני אם מישהו היה מעלה את זה כך לשיחה.
תגובות