נו, בצלאל. אמרתי לך לא לחלום. אתה באמצע שמע ישראל וכל מה שיש לך בראש זה העיניים שלה? קדימה, קח את עצמך בידיים ותתרכז. בסדר, בסדר. וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, יש לה נפש, איך לומר, מיוחדת. נפש אמן שכזאת. למרות שהיא לא מציירת או מנגנת, היא עדיין ממש אמנית. היא יכולה לדבר איתך על סתם דברים, ממש סתם, ואתה תרגיש איך היא מביאה איזה צליל לתוך המילים שלה, וכל דיבור, אפילו שטותי, מתנגן לך אל תןך תעלות האוזן, ועוטף את האפרכסת ואת התנוך עד שהוא מתפוגג לחלקיקים. עוד פעם? כמה פעמים אני צריך להזכיר לך שאתה באמצע התפילה, בצלאל. ולא סתם באמצע התפילה, אלא באמצע שמע ישראל, ולא סתם שמע ישראל, אלא שמע ישראל של ראש חודש, ולא סתם ראש חודש, אלא ראש חודש אחרון לשנת ההשמיטה. רגע, לא. סיימנו עם השמיטה, אנחנו בשנה השמינית, שמיטת כספים. נכון, דיגדג לי בראש משהו עם כסף. אביחי חייב לי 150 ומתן חייב לי 90 ואני... די! בצלאל. אתה תינוק או מה? למה אתה לא מתרכז? כסף זה מה שמטריד אותך עכשיו לפני בורא העולם? יאללה, ריכוז רק עד סוף התפילה וזהו וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ איזו מן מילה זו מלקוש, למה היא דומה? מכוש, מלכה, הלקאה, הכשה. זה בשורש מרובע מ.ל.ק.ש אז זה לא קשור למילים האחרות, אבל המצלול... כזה נפלא, המללללל מושך את הלשון אחורה כמו חץ שנמתח על הקשת בכל הכח, והקוש קופץ החוצה כמו הכשה מהירה וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ יבולה יכול להיות הנקבה של יבול. יבולה כהן, יבולה שטיינברג, יבולה שוסטר. לא, זה יותר מידי כמו נבולה, קמולה, דרוסה, שסועה, אוחחח, כל הדברים הרעים בצליל של אוּ אָה. אל תגזים, יש דברים נהדרים באוּ אָה. נו מה? חכה, אני אמצא לך
הנה מצאתי. מתוקה, גאולה, זקופה, שנונה, ברוכה, גבורה, מבוכה.. רגע, חכה. מבוכה זה לא בטובים. אז מה, זה ברעים? זהו, שזה לא בטובים ולא ברעים, זה משהו ממוצע תקשיב לי בצלאל, ותקשיב טוב. אם אתה לא מסוגל להתרכז אל תתפלל. פשוט ככה. אתה עושה לעצמך עוול שאתה מבזבז זמן יקר במקום לנצל אותו לתפילה עם כוונה. מה הבעיה שלך, מה? קשה לך? משהו מטריד אותך? קרה לך משהו הבוקר? לא. באמת שלא. רק, איך לומר, אני חושב שאני מנסה להתפלל על כך שאני אצליח להתפלל. אתה זוכר, בצלאל, את הסיפור על אדם שבא לרבי מקוצק ואמר לו שהוא רוצה להיות יהודי טוב? הרבי אמר לו: יהי רצון שיהיה לך רצון. זהו, זאת הנקודה. שיהיה לך בכלל את הרצון לרצון. כרגע אתה פשוט לא ממש רוצה להתפלל, אתה מבין? בנתיים אתה מחנטרש כמה מילים פה ושם כדי לסמן לעצמך וי על תפילת שחרית וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְהוָה נֹתֵן לָכֶם. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵיכֶם איך זה שהוא בכבודו ובעצמו נשבע והשבועה הזאת מתבטלת? נגיד, אם אני הייתי זה שנשבע אז מילא, אבל אם זה הוא שנשבע, זה ממש חייב להתקיים, כי זה הוא. ואם הוא נשבע אז למה לעזאזל נתי שוכב לרוחב עכשיו? זהו, כי זה לא נכלל בשבועה המקורית, זה כאילו שבועה בעירבון מוגבל. נו, בצלאל, מה אתה שוכח שזה על תנאי? וְהָיָה אִם שָׁמֹע, זוכר?ַ וְהָיָה אִם שָׁמֹע, זה על תנאי.ַ וְהָיָה אִם שָׁמֹע, נתי לא היה מבוטח. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ וְהָיָהאִםשָׁמֹעַוְהָיָהאִםשָׁמֹעַ וְהָיָה אִםדי די די מספיק. עד כאן. אני לא מוכן לכל המשחקים האלו ואני חותך כאן ומיד. מה, אתה מצטער? מאוכזב מעצמך? בעיה שלך. כמה פעמים הזכרתי לך, הא? כמה? אל תנסה להתחכם עכשיו, ידעת שאתה צופה בעצמך כל הזמן הזה. מה.. מה זה? אתה בוכה? בצלאל? מה קרה? אתה מוכן להסביר לי מה עובר עליך? זהו, שאתה עסוק בהעלמת ראיות. ממה אתה פוחד? שיחשבו שבכית בגלל שהתפללת? נו באמת. שיחשבו. אני רק רוצה להגיד לך שתמשיך ככה. כן, כן, שמעת נכון. תמשיך לנסות ולא להצליח ולהצטער ולכעוס על עצמך ולעודד ולהבטיח ושוב לפשל ושוב לאיים ואז לנסות שוב וליפול ואז לבכות על זה. ניסית לחשוב למה אתה בוכה, בצלאל? תחשוב טוב. אז זהו, אתה בוכה כי אתה רוצה. אם לא היית רוצה, לא היית מוטרד מזה, אתה מבין אותי? כן, אני מבין. לא שמעתי. כן, כן, מבין. יופי בצלאל. אז עכשיו, בלי לחץ, תנסה מה שאתה מצליח, בסדר? לאט לאט, בהדרגה, תחשוב שאתה תינוק שמתחיל ללכת, הנה, תחליט שאתה מסיים את המשפט האחרון בכוונה וזהו, רק את המשפט האחרון. בסדר. אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אגב, תודה בצלאל. בלעדיך הייתי נשבע שאני לא מתפלל יותר.
