יש לי סקייפ (skype) ושם המשתמש שלי הוא: elimelekhk
בן אדם מאד מורכב. כיום א"א לקטלג אותי חברתית או השקפתית. למרות זאת:אני מגיע מרקע דתי לאומי, הייתי פעיל בסניף המקומי של בנ"ע.
הספר האהוב עלי: "הנסיך הקטן"
[ליצירה]
טוב, לסיפור כזה מגיעה תגובה מעניינת יותר.
שבע שנים חלפו על יגאל, גדושות במקומות, דמויות, רעיונות, חיוכים ודמעות לרוב. כל אלה מתרכזים סביב שתי בעיות - יגאל מחפש הכרה, יגאל לא מתפשר. כל הצלחה, כל כשלון, נובעים מהצירוף המעיק הזה.
ככל שהתפתח הקשר על הרב דמשיץ התגלתה בעיה חדשה - יגאל מחפש על מי לסמוך, קשה לו לסמוך על עצמו. הבעיה הזו נשמעה 'לא מתאימה', בגלל הגישה הפסקנית שלו לאורך כל הסיפור. הכל ברור לו והוא תמיד צודק, לא משנה בכמה קירות הוא צריך להתנגש בגלל זה. אבל אלימלך הצליח לשלב את הבעיה החדשה יפה. לפעמים יגאל מחפש את אישורו של הרב דמשיץ פשוט כי הוא צריך שמישהו 'יכיר בו', מישהו שהוא מעריך. ולפעמים הוא נהנה מגישתו של הרב דמשיץ שמאשר את בקורתו על הסובבים אותו.
וכך הסתיים הסיפור - יגאל מתאכזב גם ממשענתו האחרונה (צפוי, אמנם, אבל כתוב טוב), מחליט לסמוך על עצמו, וכך הוא מוצא גם הכרה וגם אוזן קשבת לביקורתו וגם, אולי, תקווה לאיזון.
לא קל להחזיק סיפור קצר באורך כזה, (37 פרקים סביב דמות אחת) ועוד לגרום לאנשים לקרוא אותו. אלימלך הצליח ליצור דמות אומללה ומשעשעת ולהקיף אותה במספיק צרות כדי להחיות את הסיפור עד שיאו. נראה לי שמגיעות לו מחיאות כפיים - () () () () () () ()
אגב - האם הרב דמשיץ התכוון לשגע אותו כדי שיתחיל לסמוך על עצמו ולחיות או שזה פשוט הסגנון המעצבן שלו?
[ליצירה]
זה סוף שהוא לגמרי התחלה.
כאילו ליווינו את יגאל בתסביכיו כעובר כל הזמן הזה והפרק האחרון הוא למעשה פרק הלידה.
יש בה הרבה כאב אכזבה וייסורים אבל...
היא עצמאית ומלאת תקווה ואור!
או במילה אחת- טוב. טוב אמיתי, מוחלט ואנושי, טוב שהוא כולו מהול ברע (פיקטיבי) אבל הוא אמיתי ומוחשי, לא אשליה.
יצאנו מהמסגרות המגוננות אל זרועות הלא נודע...
וכל הקישקוש הספרותי הזה כשבכלל רציתי לומר,
תודה :) !
[ליצירה]
הי! זהו?!
עד עכשיו פירטת הרבה יותר, וכל מה שנשאר מהדייט החלומי זה כמה פסקאות?
התגובה שלו די מעניינת, הכתיבה מבהירה יפה את הריקנות\מבוכה\תהיה\התפרקות שהוא מתאר.
זה באמת הסוף?
תודה.
נ.ב.
הגרשיים בתחילת כל פסקה זה טעות? ראיתי את זה בכמה יצירות בזמן האחרון.
[ליצירה]
הודיני
ושוב - משתדל להיות מקובל, מסתבך, נחלץ, מקבל אישור, אבל עדיין לא מקובל. ההיחלצויות הולכות ונעשות מתוחכמות יותר, נראה שאתה נהנה לענות אותו בשאיפה לאישור רק כדי לסבך ולחלץ אותו, כמו יויו.
מתי יגאל מתמרד? מתי הוא מודיע לאלימלך 'עד כאן! רגשותי אולי בידיך אבל אם תמשיך לנצל אותן לתככים ספרותיים אני אשבות?'
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
ממש אהבתי את הפתיחה.
היא היתה ממש חזקה ולמקורית.עכשיו מגיעה ביקורת בונה בכמות.. לא הייתי כותב אותה אם לא הייתי חושב שיש לך מה לומר ואת בעלת פוטנציאל כתיבה רב.
ההמשך קצת חוזר על עצמו.. ומיד על ההתחלה זה לא טוב.לא אהבתי את השימוש במושג "ילד רחוב" הוא די ארכאי ושיפוטישלא מנקודת מבט אישית. זאת אומרת, במי הוא פוגע עם האלכהול והסגריות. אם היית אומרת ש"הוא חסר התחשבות ומכלה את הכסף של אמא על סגריות ואלכהול ולכן גם משתכר ונהיה בלתי נסבל", זה היה יותר מחדד את הקושי שלך מולו. גם לגבי הבן השני אולי אפשר לומר "הוא היה מופנם ובלתי נגיש" זה היה מחדד את הבדידות שלך.. באופן כללי אני מרגיש שאת ממהרת מדי בתיאור האחים.
הפרק הוא קצר מדי, לדעתי אורך פי שתיים היה מתאים, אולי אפילו פי שלוש, בטוח לא יותר מזה לפרק ראשון.
די נהנתי באופן כללי לכן אני ממשיך לפרק הבא :)
הפרק בכללתו
[ליצירה]
תיאור יפה.
חסר לך משפטי מעבר, לדוג': "בסוף השיעור בדרך חזרה הביתה היא פגש את (פה אפשר ואף רצוי לשים שם "רינה") אחת משכנותיה. 'היי' אמרה חופית. 'היי' אמרה השכנה (או רינה) ושאלה 'תגידי, את יכולה לשמור לי על הכלב היום? אני ממש חייבת לצאת, וזה יהיה על חשבון השעות של הטיול עם הכלב, את מבינה אותי?'" זה לא רק יותר נכון (אני לא מאמין בכללי דקדוק כשהם לא משרתים את המטרה שלהם, שנבין אחד את השני, אלא הרבה יותר מובן ולכן גם זורם...
אותו דבר עם הדודה.. תסבירי לנו הקוראים מה קורה...
נראה לי שאני קולט רמיזות עלילתיות עם האירוע של ההריון והכלב.. אבל אולי אני טועה, בכל מקרה אני אראה בהמשך..
[ליצירה]
איך לא גילו אותך
לדעתי אתה כשרון ענק. קראתי רק את היצירה הזו, אבל היא מעולה. הנושא מעניין ואין אף מילה מיותרת. יש הומור ויש עוקצנות והאורך מושלם.
בהצלחה.