ותבאנה שתי נשים אל המלך, ותעמודנה לפניו, לשפוט ביניהן : ותאמר האשה האחת "בי אדני, כי זו האשה לקחה את של י,וכי נשבע הוא לי והנה כתובתו מונחת לפניך:

ותען האשה האחרת ותאמר, "בי אדני המלך, רחם על אמתך, כי לא לקחתי לעצמי דבר שאינו שייך לי, ושלי הוא מקדמת דנא, והיאך אעשה כנבלה הזאת בישראל, כי אהבה עזה אהבתינו, והיאכל תפל מבלי מלח? האוכל לאהוב מבלי שיאהבני ויקדשני? ונפשו קשורה בנפשי, והיא רק אהבתה על נייר רשומה, ואצלי חרוטה היא על חדרי ליבי ורמ"ח אבריי.":

וטען האשה האחת ותאמר : כאחת הנבלות תדברי, ואת דינך כגנב אשר ימצא במחתרת", ותבקש לסקלה באבנים.:

ותבך האשה האחרת ותאמר "לא כן הוא אדני המלך, אין בליבה אהבה ולו ניצוץ אחד בעבורו, ואנכי שלהבת יה מזהירה וכל יישותי קורנת אהבה בעבור מחמדי אהובי, וכי לא אמר המלך כי עזה כמוות אהבה, אם יש בך לב נבון וחכם אדני המלך, ישפוט נא בשכל ובחכמה כראויי למלך בישראל.":

ותאמר האשה האחת "הוציאוה ותישרף, ובחטאה תמות". :ויאמר המלך "שיתקו כעת ודומו נצח, ושמעו משפט שמיים אשר אשפוט": וישאל המלך את האשה האחת, "אמרי לי בשבועה כמה אהבה יש בליבך"?:

ותען לו האשה האחת ותאמר "בי נשבעתי, שאוהבתו אנכי ואת חיי אתן למענו ובלבד שיתן לי מחסורי ויאהבני, ולא אחליף אותו בעד כל הון, וכי אמרת כבר אדני המלך, אם יתן איש כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, ואין כל הון בנמצא אשר שווה את אהבתי":

ויאמר לה המלך "היכן הוא אהובך?" :ותען האשה האחת ותאמר "יצא עבודתו עדי ערב, לפרנס אותי ובני ביתו, ובשדה תמצאהו":

ויקם המלך מכסאו ויצוו לאסור את אישה, ואת האשה האחרת, ויתנם בשלשלאות ברזל: ויביא לפני האשה האחת שני ארגזים, באחד גזר דינה של האשה האחרת, ובאחד מילאהו מאוצרותיו, יהלומים, כסף וזהב ואבני תרשיש ואודם, ויאמר לה לאחת "הא לך, גורלם בידייך, בארגז האחד גזר דין מוות לצרתך, וישוב אהובך אל חיקך כבראשונה וימלא את כתובתך אשר נשבע הוא לך:

ובארגז האחד מלא אוצרות גנזי, שלך יהיו, תמורת כתובתך, וכעת פסקי לי משפטך":

ותרא האשה האחת אוצרותיו של המלך ויחמוד ליבה עד במאוד מאוד ותצא נפשה בעבור האודם והיהלום, ותבט עוד בכיכרות הכסף אשר בו ותציאנה עיניה מחוריהן, כי טוב המראה, ויחם לה, ותיזכר בשבועתה ותידום, ולא ידעה את נפשה בעבור גנזי המלך:

ויאמר לה המלך לאשה האחת "וכי נמתין עוד לפסיקתך, ועוד זמן ובא השמש, פסקי לי משפטך" :ותוסיף עוד התמהמה כי טירוף אחזתה, ותחשב בעיניה כשיכורה, ותצביע לעבר הכסף והזהב, ותאמר " הב , הב ,הב לי מלא החופן מן האדום האדום הזה, מן הזהב ומן הכסף" ולא תחשוב עוד על אהובה הכבול בשלשלאות, ולא תדע כי בפח נפלה :וישאליה המלך "הבטוחה את בבחירתך?" ותען לו ותאמר "אל נא באפך אדני המלך, הן כל חיי חייתי בדוחק כי לא היתה הרווחה בביתי וכעת מגיע לי אך הפעם לקבל תשורה על כל עמלי אשר עמלתי בעבור גידול בני ביתו, ובחירתי האחרונה היא בעד עתידי ומרוצה אני, שחררני ואקח דורון שלך ואלך לביתי, הא לך כתובתי, גרשני ואלך":

ויאמר לה המלך "לא בחכמה פסקת, וגזרת גורלך בידך, כעת אספי חרפתך בידך ולכי לך, ובעבור שחטאת בלשונך ולשווא נשבעת וחילול שם שמיים תלויי כנגדך, אחת הוא עונשך וכפרתך מיתתך, אך מלך חנון ורחום אנכי כאלוהינו, ולמען ילמדו ממך אהבה שתלויה בדבר מה היא,
כל כסף וזהב שבחרת יהיה תמורתך, יוחזר הארגז אל גנזי, ואת תצאי חפוייה ואבלה אל ביתך.: ותצא האישה האחת בוכיה ונרגזה ונפלו פניה ותדע כי אין אהבה בליבה ועל כך עונשה.:

ויפנה המלך אל בעלה ויאמר אליו,"התחפוץ באשה האחרת, ומה היא בשבילך? ":ויען האיש ויאמר "ראה ראיתי היום את חכמתך ובינתך לעיני כל העם, זו האישה האחרת קידשתיה לפני בית דין של מעלה ולא נתתי כתובתה, אם יפה הדבר בעיני המלך, קבל נא קידושי אשר קידשתי אותה, כי אוהב אני אותה אהבה עזה, ויודע אני שאהבה גדולה בליבה, ואין אהבתה תלוייה בדבר, ואין לי חפץ בעולם מלבד אהבתה, ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, אשר יש בליבי לזו האישה.: ויאמר המלך ,"חי אני נאום ה' ,אם כי היא, מקודשת מקודשת."
וישמעו כל ישראל את המשפט אשר שפט המלך, ויראו מפני המלך כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט.