ותבוא שרה אל אברהם, והנה באה השמש והוא יושב באוהלו, כי עייף היה: וירא אברהם את שרה והיא עומדת פתח האוהל, וישאליה ,מה לך שרה? ותאמר אליו שרה, הנה בן הגר המצרית מעלה חמתי בראותי אותו מתעמר על בנך, על יצחק, אם נא תואיל לגרש את הגר ואת בנה עוד הבוקר, אם ישאר כאן אחרי תיזרח השמש, יחר באפי הדבר מאוד: ויחרד אברהם מאוד על בקשתה של שרה, והרי ישמעאל בנו בכורו, ויאהב אברהם את בנו, את ישמעאל, ויתרעם על שרה ויאמר אליה, מדוע כך תדברי, וכי פנינו לחסד ורחמים, ומה יאמרו שכנינו, הנה אברהם נוטה החסד, המכניס כל הלך לביתו, מגרש את הגר אשתו ואת בנו:

האין בך רחמים על הנער ועל אימו ,ואולי ישוב מדרכו הרעה וחי איתנו לעולם: ותאמר שרה אל אברהם, הנה בן השפחה עבד הוא, והמלעיג על אדוניו חייב מלקות, ומוות עונשו. ואיני רוצה שירש את נכסי יצחק, ולמה לי חיים אם ירש את אדמת בני, ומקנאתו יעלה עליו להורגו. לכן גרש את האמה הזו יחד עם בנה, ואל תוסף דבר אלי בדבר הזה: ותלך שרה ותותר את אברהם לבדו: וינחם אברהם אל ליבו לגרש את הגר ואת בנו ישמעאל, וירים כפיו אל האלהים ויאמר, אדון העולם, אם נא ישמע את קולי ויגד אלי, אהבתי את שרה אשתי אשר נתת לי, ואוהב אף את הגר, אם בני בכורי, ולא אדע הכיצד אעשה כדבר הזה אשר ציוותה עלי שרה, איך אתן לליבי לגרש את בני בשרי למות במדבר, וגם את הגר ביקשה לגרש, ואת דמם ממי אבקש?: אבקש אך הפעם מה יהיה עלי? וישב אברהם על העפר וישא קולו ויבך: "ויאמר אלהים אל אברהם, אל ירע בעינך על הנער ועל אמתך, כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע" וישמח אברהם בליבו שמחה גדולה מאוד על דברי האלהים , ויאמר אל רחום וחנון אתה, אכן ידעתי שלא יאונה להם כל רע, וימהר לעשות כדברי שרה וכמצוות אלהים: ויקרא אברהם אל נערו, ויאמר אליו, רוץ הכן לי שני חמורים, שני גמלים, והטען אותם כל טוב הארץ, וגם מים רבים הטען על גבם, ושבעה כבשים איתם: ותרא הגר המצרית את נער אברהם, והוא מטעין מים על הגמלים, ותשאל אותו למעשיו, ותאמר, מה לך כעת והנה באה השמש וכי פניך להיכן? ויבט בה נער אברהם וידום וישפיל פניו ארצה, ולא ענה לה על שאלתה: ותלך הגר המצרית ותעמוד פתח אוהל אברהם, ותקרא אליו , אברהם , אברהם, וישמע אברהם את אמתו את הגר, ויצא אליה ולא ידבר, ויבט בה, ותרא הגר את אברהם יוצא אליה, ותאמר אליו, אברהם, הגד נא לי מה מעשיו של הנער, ושאלתיו ולא ענה לי. וימשיך להביט בעיניה ולא יכל לומר לה על דבר שילוחיה, וישמור את ציווי האלהים בליבו: ותוסף ותשאל הלא אשתך אני ,היכול לומר לי מה מעשיו, ויאמר אליה אברהם הכיני את בנך יחידך, אנכי שולחאתכם מחר מאיתנו, אל נא באפך, הנה אנכי נותן לכם כל טוב כסף וזהב חמורים וכבשים, לכי חזרי אל בית אביך. כי צר המקום מהשתרע:

ותחרד הגר וירע הדבר בעיניה מאוד, ותאמר אליו, בי אדני רחם נא על אמתך והכיצד תשלח את ישמעאל בנך בכורך למות במדבר, ועלי מה יהיה: ומה אומר לאבי, הנה אברהם פסק מלעשות חסד עם בני ביתו, ויעשה חסד עם כל עם הארץ, הכיצד תוכל לעשות כך, והנה חסד אתה עושה כל ימי חייך: ותוסף ותאמר אליו,ידוע תדע כי לא תנקה ולא אסלח כל ימי חיי ואף את בנך לא תראה עוד ,כי מאסתיו בעבורך. ותצא הגר מלפניו, ותלך בשנאתה ותפגע בירך ישמעאל, שלא יוכל ללכת עמה.

ואברהם לא גילה להגר את מצוות האלהיםאליו: ותשמע שרה את נאקת ישמעאל ותדע מה עשתה הגר, ותלך אל אברהם, ותרא עוד את החמורים והגמלים , ותאמר אליו, אברהם מה הגמלים והחמורים אשר ראיתי טעונים כל טוב?, ויאמר אליה הלא כבקשתך אני עושה ומחר אשלח את הגר ואת ישמעאל איתה למדבר, והלא אין רצונך במותם וממה יחיו נפשם: ותאמר אליו שרה וחמתה בוערת בה , הנה השפחה הזו מבלי רחמים בליבה פגעה בישמעאל, למען לא יוכל ללכת, ואתה נותן לה דורון בעבור רשעותה, תוסף ושמע בקולי, גרש אותה מבלי תת לה מתנות, וחייה יהיו בידי האלהים, ברצונו תחיה, וברצונו, בחטאה תמות. ויעצב אברהם בליבו אך עשה כל אשר ציוותה עליו שרה, ויאמן ביהוה.

וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם, וילך וימלא את מלא החמת מים ויתן על שכם הגר, וילך ויבא את ישמעאל בנו ויעזור לו לקום ממשכבו, ויניחהו על אימו, ויברך אותם לשלום וישלחם המדברה ,באר שבע. ויחשוב אברהם בליבו כי במהרה יכלו המים מן החמת ותשוב הגר במהרה, ואולי תנוח דעתה של שרה, ותרחם עליה ועל בנה.

ותלך הגר למדבר עם בנה עם ישמעאל, ולא תבט לאחוריה כי שנאה בלבבה: ויהי כאשר הרבו ללכת ולא תדע הגר היכן היא, ויכבד עליה המשא עד למאוד ולא תוכל עוד לשאת את ישמעאל ,וכלו המים מן החמת, ותקח את בנה ותשליכהו תחת אחד השיחים, תחת האשל, וירווח לה, ותעזוב את בנה תחת האשל, ותלך ותשב מנגד ותמתין למותו של הילד, כי שנאה עזה בלבבה לאברהם ותרצה להענישו. ולא תוכל עוד מבלי מים, ותשא קולה ותבך על חייה היא, ולא רצתה לראות במות הנער. וישמעאל נאנק מכאבו ובאין מים לחיות את נפשו וישא קולו ויתפלל אל אלהים ויאמר, אלוהי אברהם אבי, אם טוב בעינך רחם על נשמתי כי יודע אני כי אל רחום וחנון אתה, ארך אפיים ורב חסד ואמת, רחם נא עלי וחיה את נשמתי בעבור אברכך כל ימי חיי,אין כמוך כאלוהים ואין בילתך ,ואנכי ברשעותי ציחקתי כנגדך, וכעת עזבני אבי ואף אימי רחקה ממני ואין לי בלתך, ויבך ישמעאל ויוריד דמעותיו תחת האשל. וישמע אלוהים את קול הנער וירחם עליו, ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים, ויאמר אליה, מה לך הגר? ותחרד הגר כי לא ראתה איש ותבין כי מלאך האלוהים מדבר אליה, ותאמר כי גרשני אישי, אותי ואת בני למות במדבר ,והנה בני מת ואין בידי מים לחיות את נפשי. ויאמר אליה אל תראי כי שמע אלהים אל קול הנער באשר הוא שם, קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו ,כי לגוי גדול אשימנו: וישמעאל שוכב תחת האשל אשר כיסה על הבאר אשר חפר אברהם אשר שם נשבע עם אבימלך מלך גרר, ויפקח אלהים את עיני הגר ,ותרא את באר המים אשר תחת האשל, ותקח את החמת ותמלא אותו מים ותרווה את נפשה, ותמלא גם לישמעאל ותשקה אותו, ותשוב נפשו אליו ויחיה. ויהי האלהים את הנער ויגדל וישב במדבר ויהי רובה קשת, וישב במדבר פארן, ותקח לו אימו אישה מארץ מצרים. ותשטום הגר לאברהם כל חייה.