שלוש היצירות, קדשני, לא אני, טיפה בים, מדברות בדרך כלשהי באינסוף שהנשמה היא חלק ממנו. ואולם קשה לי לתאר לעצמי שהן מתארות רק הלך רוח ולא כאב מאוד ספציפי על אירוע קשה מאוד בחיים.
לפני מספר חודשים כתבתי משהו קטן על "טיפה בים" ושמתי באתר ליטרטורה, והוא די הפוך למה שאני כאילו מבחינה בו אצלך, כי אצלי הטיפה שבים לא רוצה להתמזג (נדמה לי שלזה התכוונתי, כבר לא בטוחה).
זה כאן: http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=28720
בפתח היצירה חשבתי - אוי, עוד שיר של צעירים מאוהבים (מה לעשות שאני כבר סבתא וזה קצת רחוק ממני) אך כשהמשכתי לקרוא ראיתי שזה כלל לא כך, ואחר כך כשראיתי את היצירות האחרות שהגיעו אתו נראה לי שיש קשר כלשהו ביניהן.
כל טוב ורק טוב ולהיות שמחים בבקשה. הזמן מרפא כמעט את הכול.
ואף על פי שיתמהמה....בסוף הוא יבוא
המשיח הפנימי של כל אחד ואחד...המשיח הכללי של כולנו...
כעת אנו אסורים ומרגישים כנפרדים מהטבע ,מהנשמה,מהבורא...
אך בסוף נרגיש שהטבע זה אנחנו,שהבורא זה אנחנו...וכשנגיע להיות כאלהים,יודעי טוב ורע... נבין שאין הפרש בין הגוף לנשמה...
אנו נהיה הים,הגלים,הסלע,והחול גם יחד...
אך נצטרך להמתין...עד כי יבוא שילה...
אל דאגה ליאורה,אין עצב...והציפיה הממושכת מעצימה את המתנה המצופה...
שאי ברכה ליום שכולו אושר...
[ליצירה]
שלוש היצירות, קדשני, לא אני, טיפה בים, מדברות בדרך כלשהי באינסוף שהנשמה היא חלק ממנו. ואולם קשה לי לתאר לעצמי שהן מתארות רק הלך רוח ולא כאב מאוד ספציפי על אירוע קשה מאוד בחיים.
לפני מספר חודשים כתבתי משהו קטן על "טיפה בים" ושמתי באתר ליטרטורה, והוא די הפוך למה שאני כאילו מבחינה בו אצלך, כי אצלי הטיפה שבים לא רוצה להתמזג (נדמה לי שלזה התכוונתי, כבר לא בטוחה).
זה כאן: http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=28720
בפתח היצירה חשבתי - אוי, עוד שיר של צעירים מאוהבים (מה לעשות שאני כבר סבתא וזה קצת רחוק ממני) אך כשהמשכתי לקרוא ראיתי שזה כלל לא כך, ואחר כך כשראיתי את היצירות האחרות שהגיעו אתו נראה לי שיש קשר כלשהו ביניהן.
כל טוב ורק טוב ולהיות שמחים בבקשה. הזמן מרפא כמעט את הכול.
[ליצירה]
עד כי יבוא...
ואף על פי שיתמהמה....בסוף הוא יבוא
המשיח הפנימי של כל אחד ואחד...המשיח הכללי של כולנו...
כעת אנו אסורים ומרגישים כנפרדים מהטבע ,מהנשמה,מהבורא...
אך בסוף נרגיש שהטבע זה אנחנו,שהבורא זה אנחנו...וכשנגיע להיות כאלהים,יודעי טוב ורע... נבין שאין הפרש בין הגוף לנשמה...
אנו נהיה הים,הגלים,הסלע,והחול גם יחד...
אך נצטרך להמתין...עד כי יבוא שילה...
אל דאגה ליאורה,אין עצב...והציפיה הממושכת מעצימה את המתנה המצופה...
שאי ברכה ליום שכולו אושר...
[ליצירה]
עצימת עין
ליאורה היקרה!
המאבק ביצר הרע בנושא זה ,אינו אפשרי כלל וכלל,
לא ניתן לבער את היצר הזה ואף לא לתקנו . זה אחד מסוגי היצרים ש"אם אין הקב"ה עוזרו ,אין הוא יכול לו"
ואין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים.
וזה יתוקן רק בימיו של משיח בלבד, משיח פרטי ,או משיח כללי.
אכן אנו צריכים לעבוד על הטבעים שלנו ,אך יש דברים שלא מנסים לתקן לבד ,אלא יש לנו רק להמנע ולברוח מהם כמו מאש.
דעי!!! שהאדם נמצא במצב "הארה" מאור התורה וזוהר הרקיע, אשר מחיה אותו מבלי הפסק... (וזה מדהים!) אז כלכך שומרים מכל דבר אשר עלול בטעות להוריד אותנו ממדרגתנו.
מקווה שהבנת... אבל מי שעולה בסולם ,קורא שורות אלו
וודאי מחייך בנועם רב.
[ליצירה]
[ליצירה]
מטרת בריאת סיבת העולמות לא הייתה אלא להוציא לאור שלמות פעולותיו וכינוייו ,ומדרך הטוב להיטיב , וכל רצונו יתברך להיטיב לנבראיו, מרב אהבתו אלינו.
לכן חובה עלינו לאהוב זולתנו באותה מידה שהבורא אוהב אותנו. עלינו לדבוק בו יתברך ,והכיצד?
עלינו להידבק במידותיו ,וכך נממש את תכלית הבריאה
"ואהבת לרעך כמוך" כי אנו חלק והוא כל ,וכל חלק וחלק מצטרפים לחשבון גדול ,ואין הבדל בין חלקיו.
ודי למבין.
[ליצירה]
חי בסרט!
ידידי היקר!
קרא שוב את הטקסט, קרא שוב ושוב
תחוש את המילים, את הכאב, עצום עיניים
והמחשבות יפרשו לך את המילים מחדש!!!
השאר עיניך עצומות , כעת ,נסה להיות ...אמא.
[ליצירה]
לדרור וגילה
לדרור גילה !
באמת ועובדה
מבעלה התפטרה,
וכעת משבוטל החמץ מקרבה
חשה היא שעל כנפי דרור ממריאה.
ואיך תוכל לומר היא גילה
כאשר כקריעת ים סוף קשה לו זיווגה.
קבלי זאת ממני,כמשל ומליצה.
דוד
[ליצירה]
משה היקר !
אכן חכמה עתיקה נשפעת מדברייך!
חכמת הייחוד אשר היוותה כל המציאות אשר לעינינו ,וליבנו.
ומי כ ה' אלוהינו ,יוצר הכל, אשר בחוכמתו יסד ארץ ,ואין ארץ בתורה אלא רצון , וכל רצונו,ליחד רצוננו לאהבה ולדבקה בו.
וכל התורה הזו שם בליבנו,ולא בשמיים היא,וכל כולה באהבת זולתנו. וכל שאיפתנו היא לקבל ממנו ,על מנת להשפיע לזולתינו, ובידוע שכל המתפלל על חברו,נענה תחילה.
ברגשי כבוד
נכסף.
[ליצירה]
ירושלים
בתי
קושרת את לי כתרים בשירייך,
אך בתרדמת אבניי, אנכי שבוייה
אף קול פעמונים, אינו מוציאני מעצבותי
כי עדיין לא תמו ימי גלותי,ילדה
ומדוע תחושי אורחת?
כי עדיין אין פוקד את הר הבית,בעיר העתיקה.
שלך
ירושלים
תגובות