שלוש היצירות, קדשני, לא אני, טיפה בים, מדברות בדרך כלשהי באינסוף שהנשמה היא חלק ממנו. ואולם קשה לי לתאר לעצמי שהן מתארות רק הלך רוח ולא כאב מאוד ספציפי על אירוע קשה מאוד בחיים.
לפני מספר חודשים כתבתי משהו קטן על "טיפה בים" ושמתי באתר ליטרטורה, והוא די הפוך למה שאני כאילו מבחינה בו אצלך, כי אצלי הטיפה שבים לא רוצה להתמזג (נדמה לי שלזה התכוונתי, כבר לא בטוחה).
זה כאן: http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=28720
בפתח היצירה חשבתי - אוי, עוד שיר של צעירים מאוהבים (מה לעשות שאני כבר סבתא וזה קצת רחוק ממני) אך כשהמשכתי לקרוא ראיתי שזה כלל לא כך, ואחר כך כשראיתי את היצירות האחרות שהגיעו אתו נראה לי שיש קשר כלשהו ביניהן.
כל טוב ורק טוב ולהיות שמחים בבקשה. הזמן מרפא כמעט את הכול.
ואף על פי שיתמהמה....בסוף הוא יבוא
המשיח הפנימי של כל אחד ואחד...המשיח הכללי של כולנו...
כעת אנו אסורים ומרגישים כנפרדים מהטבע ,מהנשמה,מהבורא...
אך בסוף נרגיש שהטבע זה אנחנו,שהבורא זה אנחנו...וכשנגיע להיות כאלהים,יודעי טוב ורע... נבין שאין הפרש בין הגוף לנשמה...
אנו נהיה הים,הגלים,הסלע,והחול גם יחד...
אך נצטרך להמתין...עד כי יבוא שילה...
אל דאגה ליאורה,אין עצב...והציפיה הממושכת מעצימה את המתנה המצופה...
שאי ברכה ליום שכולו אושר...
[ליצירה]
שלוש היצירות, קדשני, לא אני, טיפה בים, מדברות בדרך כלשהי באינסוף שהנשמה היא חלק ממנו. ואולם קשה לי לתאר לעצמי שהן מתארות רק הלך רוח ולא כאב מאוד ספציפי על אירוע קשה מאוד בחיים.
לפני מספר חודשים כתבתי משהו קטן על "טיפה בים" ושמתי באתר ליטרטורה, והוא די הפוך למה שאני כאילו מבחינה בו אצלך, כי אצלי הטיפה שבים לא רוצה להתמזג (נדמה לי שלזה התכוונתי, כבר לא בטוחה).
זה כאן: http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=28720
בפתח היצירה חשבתי - אוי, עוד שיר של צעירים מאוהבים (מה לעשות שאני כבר סבתא וזה קצת רחוק ממני) אך כשהמשכתי לקרוא ראיתי שזה כלל לא כך, ואחר כך כשראיתי את היצירות האחרות שהגיעו אתו נראה לי שיש קשר כלשהו ביניהן.
כל טוב ורק טוב ולהיות שמחים בבקשה. הזמן מרפא כמעט את הכול.
[ליצירה]
עד כי יבוא...
ואף על פי שיתמהמה....בסוף הוא יבוא
המשיח הפנימי של כל אחד ואחד...המשיח הכללי של כולנו...
כעת אנו אסורים ומרגישים כנפרדים מהטבע ,מהנשמה,מהבורא...
אך בסוף נרגיש שהטבע זה אנחנו,שהבורא זה אנחנו...וכשנגיע להיות כאלהים,יודעי טוב ורע... נבין שאין הפרש בין הגוף לנשמה...
אנו נהיה הים,הגלים,הסלע,והחול גם יחד...
אך נצטרך להמתין...עד כי יבוא שילה...
אל דאגה ליאורה,אין עצב...והציפיה הממושכת מעצימה את המתנה המצופה...
שאי ברכה ליום שכולו אושר...
[ליצירה]
אף לי..מעולם
אף לי מעולם,סוס לא היה,
אך יכול אני לראות בעיני רוחי ,
את הרֶכֶשׁ שלך...
איך שריריו עשויים כמלאכת מחשבת,
ועוצמתו האצילית ניבטת משיפולי צווארו ובטנו,
ואין בו רתע ולא בהלת ,ולא חרדה ,ולא עצבת,
פשוט ,רמך לתפארת...
ועדי שענדת מתנוסס בגאון,ואדרת.
ובפינה המוגנה,רואה אני אותו מכה ברגלו הימנית,
ומיד שועט על גבי עננים ,ומנחירי אפו ,סלסולים של עבים.
בן חורין של ממש,נישא הוא ברוח,
רוץ בן סוסי,רוץ ודהר...ובשר לעולם את תחילת המחר,
ובאיילת השחר תופיע בסוד הזריחה,
ואת שימך לא נדע,
ותשוב חזרה ,להיות ניצב על שִׁדָּה...
תודה על חלום שלא נמוג...
[ליצירה]
תודה
תודה למאיה על השתלבותה בנוף השקיעה,במחזה
הקסום ביותר של הטבע,אשר בכל פעם ,לא נס ליחה של ההתפעמות של חדרי ליבנו,מהשחקנית הראשית,תחת עיניו של הבמאי הטוב ביותר ביקום.
[ליצירה]
כל משחרי ימצאוני
ופרפרייך,עוד ישובו בגלגולם החדש,
ולהט האהבה עוד יוצת בחדרי ליבך,אשר שותת הוא
וכואב ,מהפלאת השומרים בו ,שוב ושוב...
ומבטיחך אני שכל משחרי ימצאוני,
ורק אלה אשר סבלנותם ואהבתם עמדה להם, רק הם יכנסו ויחסו בצל טירתי, והשומרים להם כאחים ואוהבים...
אהבתי עד מאוד... כנפי שחר.
[ליצירה]
חי בסרט!
ידידי היקר!
קרא שוב את הטקסט, קרא שוב ושוב
תחוש את המילים, את הכאב, עצום עיניים
והמחשבות יפרשו לך את המילים מחדש!!!
השאר עיניך עצומות , כעת ,נסה להיות ...אמא.
[ליצירה]
ירושלים
בתי
קושרת את לי כתרים בשירייך,
אך בתרדמת אבניי, אנכי שבוייה
אף קול פעמונים, אינו מוציאני מעצבותי
כי עדיין לא תמו ימי גלותי,ילדה
ומדוע תחושי אורחת?
כי עדיין אין פוקד את הר הבית,בעיר העתיקה.
שלך
ירושלים
[ליצירה]
משה היקר ! הרי חומש שלך...
אכן האישה ראשית דעת , אך לגריעותה יאמר זאת ,
שהרי מדעתה משלמים אנו עד עצם היום הזה.
אכן רצונה לטוב היה , אך נשכח ממנה "קדש עצמך במותר לך"
שבת שלום
ולסיום שית אלפי שנין ,במהרה בימינו.
[ליצירה]
משה היקר !
אכן חכמה עתיקה נשפעת מדברייך!
חכמת הייחוד אשר היוותה כל המציאות אשר לעינינו ,וליבנו.
ומי כ ה' אלוהינו ,יוצר הכל, אשר בחוכמתו יסד ארץ ,ואין ארץ בתורה אלא רצון , וכל רצונו,ליחד רצוננו לאהבה ולדבקה בו.
וכל התורה הזו שם בליבנו,ולא בשמיים היא,וכל כולה באהבת זולתנו. וכל שאיפתנו היא לקבל ממנו ,על מנת להשפיע לזולתינו, ובידוע שכל המתפלל על חברו,נענה תחילה.
ברגשי כבוד
נכסף.
[ליצירה]
אהבתי מאוד
את הפשטות במילים ,את הגאונות במשפטים
הקצרים,אשר מושכים את דמיון כל אחד ואחד
למקום,אשר שם הוא חש את שעל ליבו.
שוב אנחנו פה - ביחד
אני לבד - אך הינך לידי
אתה שם - ואני בגפי
זרה לעצמי בעינך - מאבדת את זהותי
כואבת שתפתח - לומר לי...
ואין קול - שזה לא את
ויש עונה - זה אני
ללא מילים - העיניים מדברות
ברחמים.
תגובות