בעדכון 2012
D G
-
מי אני
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] קדש אותה... היא מתחנננת אז קדש אותה...... אתה כותב בצורה מיוחדת בהצלחה לך ולה.... [ליצירה]
- [ליצירה] על מה כתבת ? [ליצירה]
- [ליצירה] הי ליאורה... מסקרן??? , פתוח לדמיונך [ליצירה]
- [ליצירה] שלוש היצירות, קדשני, לא אני, טיפה בים, מדברות בדרך כלשהי באינסוף שהנשמה היא חלק ממנו. ואולם קשה לי לתאר לעצמי שהן מתארות רק הלך רוח ולא כאב מאוד ספציפי על אירוע קשה מאוד בחיים. לפני מספר חודשים כתבתי משהו קטן על "טיפה בים" ושמתי באתר ליטרטורה, והוא די הפוך למה שאני כאילו מבחינה בו אצלך, כי אצלי הטיפה שבים לא רוצה להתמזג (נדמה לי שלזה התכוונתי, כבר לא בטוחה). זה כאן: http://www.literatura.co.il/website/index.asp?id=28720 בפתח היצירה חשבתי - אוי, עוד שיר של צעירים מאוהבים (מה לעשות שאני כבר סבתא וזה קצת רחוק ממני) אך כשהמשכתי לקרוא ראיתי שזה כלל לא כך, ואחר כך כשראיתי את היצירות האחרות שהגיעו אתו נראה לי שיש קשר כלשהו ביניהן. כל טוב ורק טוב ולהיות שמחים בבקשה. הזמן מרפא כמעט את הכול. [ליצירה]
- [ליצירה] עד כי יבוא... ואף על פי שיתמהמה....בסוף הוא יבוא המשיח הפנימי של כל אחד ואחד...המשיח הכללי של כולנו... כעת אנו אסורים ומרגישים כנפרדים מהטבע ,מהנשמה,מהבורא... אך בסוף נרגיש שהטבע זה אנחנו,שהבורא זה אנחנו...וכשנגיע להיות כאלהים,יודעי טוב ורע... נבין שאין הפרש בין הגוף לנשמה... אנו נהיה הים,הגלים,הסלע,והחול גם יחד... אך נצטרך להמתין...עד כי יבוא שילה... אל דאגה ליאורה,אין עצב...והציפיה הממושכת מעצימה את המתנה המצופה... שאי ברכה ליום שכולו אושר... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מיוחד, רגיש, מעניין [ליצירה]
- [ליצירה] חי בסרט! ידידי היקר! קרא שוב את הטקסט, קרא שוב ושוב תחוש את המילים, את הכאב, עצום עיניים והמחשבות יפרשו לך את המילים מחדש!!! השאר עיניך עצומות , כעת ,נסה להיות ...אמא. [ליצירה]
- [ליצירה] לדרור וגילה לדרור גילה ! באמת ועובדה מבעלה התפטרה, וכעת משבוטל החמץ מקרבה חשה היא שעל כנפי דרור ממריאה. ואיך תוכל לומר היא גילה כאשר כקריעת ים סוף קשה לו זיווגה. קבלי זאת ממני,כמשל ומליצה. דוד [ליצירה]
- [ליצירה] לעולם לא נבין כוונה של מילה , אם לא נדע את קצה הבנתה, ורד , אותיותייך הן כלי מחזיק ברכה, ובצירוף נהדר מתחברות הן במחול ,וזיו אורן ניבט לעיניים שיודעות טיבן. שירך כתפילה ממש,ואמא לעולם אינה מאכזבת ועל אבא לוחצת , להשפיע עלייך מחסדיו המרובים. ואני מוסיף כי ברצוני להענות תחילה: אנא ה' קבל תפילותיה של ורד מהראש ועד לסופה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד והנה הפיל דוד את השרפרף הנמוך , ויחנוק החבל את צווארו, ודוד אוחז בחבל מנסה להרחיקו מצווארו , אך את שנעשה אין להשיב חשב בליבו , עצם את עיניו ,והנה חייו עוברים מנגד וריח קלמנטינה עסיסית עלה אז באפו ,והאלוהים אהב את דוד ,והראה לו את חווה הקופאית יושבת בביתה וחולמת על דוד ,מציירת דמותו בדמיונה האוהב. חווה! צעק אז דוד וקולו לא נשמע ,כי החבל החל חורך בשרו. ויפנה אז דוד אל אלוהים ויאמר "בבקשה אלוהים הצל אותי ואני מבטיח לאהוב אותך לעולם" ,ואלוהים אל רחום וחנון ,והוא אהב את דוד, והוו התפוס אל אדן החלון הצר והגבוה ,התעקם ונשבר ,ודוד נפל אל רצפת הכלא השחורה, וידיו של דוד מיהרו לשחרר את החבל החונק. ויבט דוד אל האנקול השבור ויצחק אל ליבו, ויאמר אל האלוהים " תודה אלוהים ,אבל הסתדרתי". והאלוהים אהב את דוד ויזהר את דוד שיזיז את עצמו כי החלון עומד ליפול, ודוד המשיך בשכיבת מנוחה שמח על גורלו הטוב. והנה נפל חלון הזכוכית על ראשו של דוד ,ודוד החל לדמם... והאלוהים אוהב שדוד יושב לידו כעת ,ומוכר ביטוחי חיים. הרשתי לעצמי להמשיך...תודה [ליצירה]
- [ליצירה] אף על פי את קריאתך שמעתי, ואיני מתמהמה ואיני חומק ואיני שואל. והזמן.....? הזמן הוא תעתוע של הדמיון. ואני כאן,ומעולם לא הלכתי שאשוב. האלוקים שבך,הוא האלוהים שבי. המתיני וצפי לבואי... ואף על פי שאתמהמה... בכל זאת חכי לי,בכל יום שאבוא... שיתגשמו משאלותייך... וכמיהה שבך,תתמלא בסוד עליון... [ליצירה]
- [ליצירה] נכנסים אל הלב אכן כן ,דברים היוצאים מן הלב, נכנסים את לב האומר אותם. והאהבה ,אין אהבה בעולם כאהבת הנשמה לבוראה, וכל גילויי אהבה בעולמנו ,אינם אלא הרגשים ששורשם נעוץ בשחר יצירתה של הנשמה, "דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו" עד אשר לא נגלה בעצמנו,את אהובנו,ושם יתגלה בעינינו סוד האושר, אנו מחליפים את הגילויי ,באכילת יתר,התכרויות, סיפורי אהבה ,ורק הגעגוע לאינטימיות הרוחנית,עם יוצר הכל ,מתחלפת במיניות רגעית ומזדמנת. "ואני קרבת אלהים לי טוב" [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי שחר.... מה יקרה זעקתך...להבין "ובחרת בחיים" אל באפך... כל הטקסט הוא בפנימיות...ואין רמז לגשם. אמרו לו תלמידיו(של רבי עקיבא): רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, "בכל נפשך", אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי ולא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך עקיבא שיצתה נשמתך באחד". אכן סיום קשה "ובמותי אפסיק להכעיסך" בכל קריאת שמע עלינו לקבל עלינו 4 מיתות בית דין על פשעינו וחטאינו. אומרים חז"ל "עולמך תראה בחייך" בחייך דיקא עלינו לרצות להרוג את המדרגה הנוכחית ,כדי לעבור למדרגה הבאה...כל עוד אנו לא זזים ומטפסים אנו מתים. והעליה למדרגה הבאה מתאפשרת רק לאחר ש"הרגנו" עצמנו וזכינו לנרנח"י חדשים. ומה הדבר שמכעיס את ה' ית'.....? אהבה עצמית כל עוד אנו באהבה עצמית ולא חשים צורך לצאת ולעלות לאהבת הזולת...בכך אנו "מכעיסים" אותו. המשך יום נפלא ואהבה לכל עם ישראל [ליצירה]
- [ליצירה] שלום ליוצר הנכבד! צמד המילים "עשויים מגעגוע" הרה בי שיר חדש והוא שלך. הבנתי כל מילה ביצירה ,והגעתי לקצה הבנתך. עשויים מגעגוע והנה הוא כמציץ בין החרכים ונפשנו יוצאת בדברו והלב בוער, הנה עוד רגע , ואנחנו בהיכל ופרפרים במחול אגדי עוטפים את שנינו, ונחמוד אותו ,את כולו לעצמנו, ונפקח עינינו והנה אל מסתתר הוא, ונבקש את שאהבה נפשנו ולא נמצאהו וירדפנו שומרי החומות וישליכונו ארצה. וטעם האהבה עדיין בפינו. ולא נדע היכן היא שהתפשטה בתוכנו. אך ודאי נדע היכן שוב לחפשה. ונזכרים ומצלצלים לנהג האוטובוס שיורידונו בתחנה הבאה, כי אנו לעולם עשויים מגעגוע לאהבה רחוקה. הזכויות לשיר שלך הם. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד ונכון "ואהבת את ה´ אלוקיך" "ואהבת לרעך כמוך" ואהבת - כי זו האמת ,והיא מהרצון תצמח, כי פעם לפני אלף גלגולים,עוד בזמן שאור היה ישותך במקום שכולו רצוף אהבה,רצוף טוב ועונג ,עד אין סוף. אתה אהבת , והוא ואתה חד הוא. ואהבת – כי מובטח לך ,ולזולתך לראות עולמך בחייך., בעתיד הקרוב – חיש מהר ,דרך האור שיחזירך למוטב , או שלא – או דרך מייסרת ומייגעת ,בזמנה., זה לא משנה ,בעיתה או אחישנה – מובטח שתאהב שוב, שתהפוך לקבל על מנת להשפיע.. ואהבת - לא בנקודה אחת בזמן ,אהבה תדירה ולא ברגע מסויים ,אלא יחד בהויה מושלמת ואהבת-מעל הזמן ,חווית ועדיין חווה ,היה הווה ויהיה. ואהבת – לא כי אתה בוחר בזה,כי בשקר אין בחירה חופשית, כי במקום כלשהו ,באצילות הבריאה, – שבו האמת מוחלטת ותמיד נעימה., זה הדבר הנכון...לאהוב בלי גבול ומידה.. [ליצירה]
- [ליצירה] ש מודה אני לך על שחלקת לי מחכמתך, והפרת ניצני כתיבתי בפרח שלך. תודה [ליצירה]
תגובות