ואז
כשהגעגוע גואה
כשכבר כל כולי רוצה
משתוקקת
כמהה
אני פותחת בצעד נחוש
הישר למטרה
ו
מתאדה
כיסוף וכישוף
-
איזה פלא טומן בחובו הרגע הבא?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ראשית, תודה על התגובות, ושוב איה אני מסכימה עם דברייך, עדיין לא מסתדר לי. אני חושבת שמשהו ב"מתאדה" לא נכון לי וכל כך לא מעביר את הרגשתי... אני צריכה לחשוב על זה עוד. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה...דווקא לדעתי המתאדה זה מעיק על העלמות על שבירה על כישלון הבושה שאחרי הכישלון שאדם רוצה להעלם ולדעתי זה עיקר העוצמה בשיר.. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר שמסתיים חזק אך יש בו חולשה רבה. כתוב יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, דרך ההבעה דומה לשיר הקודם שלך. דרוש, לעניות דעתי, פיתוח של השיר, הוא חסר משהו, אבל מלא בפוטנציאל... [ליצירה]
- [ליצירה] --- כגודל הציפיות כך גודל האכזבה, דרך הבעה יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] אמת, אך זו לא היתה כוונתי, חסרה לי מילה ואולי אתם תוכלו להעלות לי אותה ממעמקים.. אתה מכיר את ההרגשה שאתה הולך נחוש למטרה, כל כולך רוצה בטוח ושועט קדימה, ואז, שניה לפני קו הסיום, נסיגה....? [ליצירה]
- [ליצירה] סיום מפתיע קצת ומשאיר את הריק שעליו את כותבת בשיר אפרת [ליצירה]
- [ליצירה] התענוג מבטל את הרצון כל חיי המתנתי לזה הרגע ואז כשהגעגוע גואה,וכל קרבי בשמחה ירונו כשכבר כל כולי רוצה,ואש בעצמותיי משתוקקת כמהה לתענוג המצופה אני פותחת בצעד נחוש הישר למטרה ,אצה רצה, והנה סובבת דלת, ונפתח עוד חלון, ו.. מתאדה, כי חוק הוא, התענוג מבטל את הרצון... [ליצירה]
- [ליצירה] היא שאמרתי. : ) [ליצירה]
- [ליצירה] משקל מילים חרוזים אני מנסה לחשוב על כל ככגדרות האלה והן הופכות בעיני כל כך שוליות!!! זה פשוט מדהים! כולי קנאה..(סופרים כמובן....) (: וגם ואולי במיוחד האותיות הקטנות. [ליצירה]
- [ליצירה] קסם רסיס. אתה פשוט קסם. [ליצירה]
- [ליצירה] אחת לכמה זמן היא חייבת לעלות שוב... אז הפעם תורי. [ליצירה]
- [ליצירה] נו נו אלרואי, אתה תמיד יכול לעשות לך הקבלות לעולמך. יש מקום לפרסם בכל זמן. הבחירה בידך אם לקרוא או לא. אם להפנים או לא. אם להתייחס או לא. ובאשר אליך ישי, כישרון לא קטן מונח על צווארך, ובהתחשב בגילך, אז ממש ממש לא קטן!!! [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת יותר את גדלים. יותר נכון בעיני. [ליצירה]
- [ליצירה] ואוווווווווווווווווווו!!! התמונות האלה שלך! כמה עוצמה יש בהן! [ליצירה]
- [ליצירה] ואני הרגשתי שבעצם יציאתי לגינה גזרתי על עצמי דין שתיקה ושהיצירות שנוצרו פשוט פרצו מפני שלא יכלו לשאת יותר את העריצות והכפיה שלי להישאר בבטן... ליצירות חיים משלהן, החלטות משלהן, רצונות משלהן וכוח משלהן.. ברוך השם שכך! [ליצירה]
- [ליצירה] אמן... משמח. [ליצירה]
- [ליצירה] נאלמתי. פשוט שזרת בעדינות קסם ממילים. הצלחת להציף את עיני בדמעות. באמת. מודה. תודה. [ליצירה]
תגובות