בתוכיותו של ענן,
בבוקרו של שחר,
יש בי תשוקה,
תשוקה של למות.
להפסיק את תעוקת החדרים,
אשר מלאו דמים.
ולבנה מציצה בי
מתוך שחור התכלת...
וקוראת לי קריאות אהבה...
בוא אלי אהובי, מחמדי,
בוא תנפוש על טרשי אדמתי.
נשמתי החלה זועקת,
וקולה מסוף ועד סוף.
החכמה רחקה והלכה,
ויחידתי כבר פרחה ממני,
הותירה אותי יחידי במותי הקרב.
ורשמה בי תשוקה,
תשוקה של למות...
מה רב טובו אשר צפן ליריאיו,
ליריאיו ולא לי,
וכל משחריו ימצאוהו,
כל כולי שיחרתי אליו...
אך סבלנותי לא עמדה לי,
ונשבר כלי שלי בחטאי תשוקתי.
עשה עימי חסד,מטובך העליון
דובב את רינת נפשי הסתומה,
והכנס בי תשוקה...
תשוקה של למות...עליך.
כי עליך הורגנו כל היום,
ובמותי אפסיק להכעיסך.
תגובות