בשערי יה
בשערי יָה ,עמדה נפשי
והבָּרִיח מֻחְלָד
ואתמה ואבכה
ודמעותיי כמים
ואביט אל עַקְבּוּבַי העתיקים
ואין מבין
על מה ועל מי
חיי כרוח מְדָנִים
ואפרוש גופי ,לפני השער
ואשא עיני אל ההרים,
ואראה את היכל התכלת
מעבר לשער.
וההיכל מוּפָז, בשפעת גוונים
וקראתי בגרוני, אל יה
ויעטפני מוֹהֶר, ויחם לי
ואתוֹץ הבריח
וכיסופי נפשי אליו,
ויקחני,
ויביאני המלך חדריו.
